חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק כג · פסקה ט
לט ות' מביאי האשרה כצ"ל:
מ ואתה למד כו' שנים פרים. מדלא כתיב פרים שנים או שני פרים דרש שהיו שניהם שוים תאומים יחד:
מא ואל תפנו אל כו' להסתכל בם כו' והורשתם כו'. אפשר מ"ש כאן ואבדתם את משכיותם דרש משכיות לשון שכיות החמדה שהיו עשוים נחמדים למראה להפנות להסתכל בהם ומתוך כך להתפתות אחריהם. לכן דרש ליה אל תפנו אל האלילים להסתכל (והיינו נמי דכתיב כאן (אחר משכיותם) ואת כל צלמי מסכתם כו'. כדכתיב בר"פ קדושים אחר אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו):