חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק כ · פסקה יח
נ כנגד ז' מזבחות שבנו כו'. תנחומא ר"פ צו:
נא אדם והבל. לא נתפרש בהם שבנו מזבח רק כשהקריבו מסתמא עשו מזבח ועיין בפר"א פכ"ג ופל"א ובת"י:
נב טוב פת חרבה ושלוה טוב מנחה בלולה בשמן וחרבה כו'. דרש פת חרבה לשנים פת הוא מנחה בלולה בשמן חרבה דרש ואפילו מנחה חרבה. ונראה דדרש ושלוה על קרבנות ישראל שמטיל שלום בעולם שהיו מקריבין ע' פרים על ע' עובדי כוכבים. מבית מלא זבחי ריב קרבנות בלעם. שרצה לעורר מריבה על ישראל מאביהם שבשמים:
נג ארוחת ירק ואהבה משור אבוס ושנאה בו טובה כו' כצ"ל:
נד רא"א מלאך היה מדבר רי"א הקב"ה. כ"ה בתנחומא ועיין יד"מ. אבל בסנהדרין (ק"ה:) אי' כגי' דהכא (ועיין בילקוט בשם תנחומא טעמא דהני מ"ד מקראי):