חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק כ · פסקה טו
מג שדבר עמו. לכן נפל ארצה על אפיו שלא היה יכול לשמוע הדבור מעומד כמ"ש נופל וגלוי עינים וה יה מוטל לאפיו ארצה כל זמן הדבור עם המלאך שגלה עיניו לראותו וזהו נופל וגלוי כו' (ואפשר גרסינן שידבר עמו. דהיינו שהשתחוה לו ובקש שידבר עמו):
מד בא"ת ב"ש מג"ן. עמ"כ בשם תנחומא. ולפנינו ליתיה שם. ויש לפרש על מגן על חנם לשון תרגום ר"ל לחנם הלך כי לא יוכל לקללם:
מה ומלאך מחזירו ועכשיו אם רע בעיניך אשובה לי. כ"ה בתנחומא וכצ"ל: