חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יט · פסקה כה
נח למעלה הימנו על כן כו' והב בסופה ואת הנחלים ארנון שעשה כו' כצ"ל פי' מקיש סופה זה ים סוף כתרגומו לארנון:
נט ומדבר עם חבירו כו' ז' מילין. מפני גובה ההרים אפשר שרואין זא"ז. אבל שישמע הקול ז' מילין הוא דבר קשה. (ואולי ר"ל ע"י רמיזה והנפה בסודרין) ובתנחומא הלשון והדרך יורד לתוך הנחל ועולה לדרכן של ישראל לעבור בתוך ההרים. משמע שהיו צריכין לעלות ההר ולירד לנחל ולחזור ולעלות להר שני. לפ"ז י"ל ז' מילין אלו חשיב גובה שפוע ההרים עם הנחל ודחוק:
ס נתכנסו כו'. בתנחומא אי' כל האמוריים וכ"ה רפ"ט דברכות:
סא בתוך הנחל וההר מלמעלן עשוי מערות כו'. כ"ה בתנחומא וכצ"ל:
סב לא הצריכן הקב"ה לירד למטה לנחל אלא כו' כ"ה שם:
סב ואבדה כל האוכלוסין. הן שהיו עומדין למטה בנחל כדלעיל:
סג שהיא יוצאה מלאה מתוך הנחל. לגי' הספרים נראה דצ"ל מלאה דם (ועיין בפרש"י בתורה) ובתנחומא וילקוט הגי' ראו אותה מאירה כלבנה (והיינו נמי שע"י הדם נשתנה מראיתה מן מים ודומה ללבנה בתוך הנחל). ונראה לגי' זו רומז למילף האי ונשקפה על פני הישימון מדכתיב מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה וגו':