חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יט · פסקה כב
מז ובפיו טעם א'. ואין מתרעם על בוראו כ"ה בתרגום המכונה ליונתן ע"ש:
מח מין אחד וטועמין מינין הרבה כצ"ל:
מט ששורפין את הנפש ע"י ארס שנהם דמקלא קליה יבא לומר ששם שרף מיוחד לנחש סתם לכן כשא"ל הקב"ה עשה לך שרף עשה משה נחש וכ"ה בפסיקתא זוטרתא דר' טוביה הוא נחש הוא שרף ע"ש. (ועמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א ס"פ מ') אך לשון הנפש קשה וכמדומני שצ"ל ששורפין הנשף פי' הנישוף בהן וכלשון הש"ס בשבת (קכא:) בנשיפין בו (ובירו' בכ"מ לשון נישוף בנחש ע"ש בפירש"י (ועיקר המלה מלשון נשפת שהוא כמו נשיבת רוח ארסי שמשיב הנחש שרף וממית העובר סמוך לו כמו שפירשו במכילתא בשלח פרשתא דויסע ע"ש בהגהותי בס"ד):
נ שהיה הענן שורף. קרי ביה השרופים שהיו נשרפים כבר מן הענן (רבינו בחיי):
נא גדר למחנה. שיראו אותן ויתייראו מלחטוא ועיין ב"ר פ"ה שלח המלך לגיון קשה והקיפה כדי כו':