חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יח · פסקה ד
ח לקח טליתו. כדלעיל שכלה תכלת:
ט והלך ליטול עצה מאשתו. לכן נפל בגיהנם כמ"ש בב"מ (נט.):
י אמרו לו מי עשה לך כך אמר להם כו'. לכאורה ראוי לגרוס אמרה לו ואמר לה כו' ועל אשתו של קרח קאי כמ"ש בסנהדרין (קי.) וכאן קצרו המעתיקים וסמכו על הש"ס:
יא הרביתם עלינו משוי. ז"ש רב לכם כו' למה תתנשאו כו':
יב טוב לנו למות תחת מצרים כו'. כ"ה בתנחומא ודרש מ"ש כי העליתנו כו' למות במדבר שפירושו כמ"ש בפ' בשלח מי יתן מותנו כו' כי הוצאתם אותנו אל המדבר כו':
יג ובקשו לסקלו. אפשר יליף האי ויפול על פניו דמשה ממ"ש במרגלים ויפל משה ואהרן על פניהם שכתוב שם ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים (שדרשוהו שם על משה ואהרן). או יליף כעין גז"ש האי המעט כי העליתנו ממ"ש בפ' בשלח עוד מעט וסקלני:
יד עומדים כנגדנו להרגנו. כדבסמוך שבקשו לסקלו גם י"ל ויקומו לפני משה דרש כמו ויקומו על משה כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכמ"ש ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו (וכמ"ש ז"ל שקרח הוא קין):
טו וכשם שהבדלתי בין אור כו' כ"ה בתנחומא ולקמן: