חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יז · פסקה ו
כט אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים הלב והעינים וכו' כצ"ל:
ל את החבל. הוא משל לחוטי הציצית שע"י ראייתם זוכרין מצות ה' וניצולין מהחטאים הזדונים שלא יעברו על ראשם (וכן מקרא דהחזק במוסר הוא ג"כ רמז לזה שצריך לתפוש תמיד בציצית לזכרון והן נקראין מוסר כמ"ש בזוהר בר"מ (קעה.) שתכלת הוא זכרון לרצועה לאנקאה כו' ע"ש). וע"י כן הוא חייך: