אור ברסלב

חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא

פרק יד · פסקה א

פרק יד

א מי מנאן כו'. סנהדרין ק"ד ב':

ב חוץ מבלעם. זהו תוספת לשון המסדר ר"מ דרשן לבאר דהאי כלם אינו כולל רק שהיו מישראל ואין בלעם בכללם:

ג ומה נעביד דוד מלכא כו'. לשון הירושלמי פ' חלק ס"ה ב':

ד תמן אמרי כתיב כו'. סנהדרין ק"ה א':

ה יש אומרים שבעה כו' שמנה כו'. עיין סוכה נ"ב ב':

ו שעומד מבניו של מנשה שיצאו לפני אפרים ובנימין כו'. ולא תקשה א"כ בנימין נמי די"ל אליהו משל בנימין כר"א בב"ר ס"פ ע"א:

ז ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו. כצ"ל:

ח הגואלים הללו איני. כצ"ל:

ט בא ומסייען כו'. פי' אף שיבואו אלו שלשה שחושב לא תהיה עיקר הסיוע עד שיבא הרביעי שהוא מב"ב של דוד שבא מרות המואביה אז יהיה. (ודרש לה מסיר רחצי ואפשר דרש רחצי מלשון בטחון בלשון ארמי):

י מלה"ד למלך ב"ו כו'. תדא"ז פי"ט:

יא אפיל שתותיה כו' גאולתכם. דרש פלשת לשון אפיל שתות. ונראה לפ"ז דרש אתרועעי שיתרצה להם ויגאלם:

יב אמר סמא בר רקתא בשם רשב"ל. כצ"ל:

יג למה הקריב דוד באיסור במה כו' זה שמואל כו' באיסור במה. צ"ע דבימי שמואל ודוד שהיה משכן נוב וגבעון הותרו הכמות כדתנן פ' בתרא דזבחים. ובתנחומא ורבינו בחיי נ"א בזה ע"ש:

יד אלו ג' אומות אמר הקב"ה לישראל. כצ"ל:

טו לכשיכנסו לארץ לירש כו' ועדיין נכדו היה חיים. ולפ"ז כשיכנסו לארץ לאו דוקא נקטי' מפלשתים דכשנכנסו לארץ כבר מת נכדו והותרו בפלשתים והיא בכלל א"י. ועיקר הדבר שמשמע כאן שאיסור אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה הוא לדורות (עד ימות המשיח שאז יהיה היתר בהם) עיין בדברי הרמב"ן בספר המצות בתוספות מנין הלאוין שהוסיף (וכ"מ ודאי למ"ד בב"ב נ"ח א' דקיני קנזי וקדמוני הן עמון ומואב וכו'. גם מ"ש כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל דרשוהו שם עד שיבא משיח):

טז ולפי שהיה יום שבת כו' לכך החרים כו'. ע"ל פ' מסעי פכ"ג ובב"ר ס"פ מ"ז וש"נ:

יז אמר יהושע השבת כלו כו'. כ"ה לקמן ובתנחומא כאן ועי' בפר"א פל"ו ומש"ש בס"ד:

יח ב"ר שלום למד יהושע לישראל כו'. כצ"ל:

יט הואיל וכבשנו אותה תחלה נקדיש כו'. וכן התנצל שאול (ש"א ט"ו) ראשית החרם לזבוח נה':

כ שיום שביעי להקרבה שבת עיין מ"ק ט' א':

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על במדבר רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה