חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יג · פסקה ד
ט ולכו אמר נודע ביהודה אלהים. ולפי שיהודה הודיע חטאתו זכה שע"י זרעו חמ"ו נתקדש ש"ש ברבים שאמר נ"נ ומני שום טעם כו':
י שנדמה לאריות שהוא ארי' לכך כו'. בקרא כתיב אלהא שלח מלאכה וסגר פום אריותא אך י"ל שהמלאך עשה זה שנדמה לכם כארי ובזה כאילו סגר שלח יזיקוהו:
יא מפני מה לא הושלך נכבשן כו'. סנהדרין צ"ג:
יב בלבו של דריוש. לאו דוקא של דריוש אלא בלב שריו כשעשאו הדת תחלה דכל דיבעי עד תלתין יומין יתרמי לגוב אריותא:
יג בשבתי בתוכם בשכני בתוכם. י"מ שדורש בשבטי כמו בשבתי בתי"ו בחילוף דטלנ"ת. ואפשר יש חסרון וצ"ל בשבט יהודה ששכנתי בתוכם הודעתי כו' ודרש בשבטי ישראל במיוחד שבשבטים שהוא יהודה. ומלת בשבתי בתוכם הוא תוספת איזה מעתיק טועה שחשב לפרש כשכבר היה (דילוג לפניו בהעתק מלות בשבט יהודה) דדרש כן כמו בשבתי בתי"ו:
יד אם אינה סורחת כו' ואם סורחת מלקה כו'. כצ"ל:
טו כששמעו פ' זבים ונגעים. כ"ה בויקרא רבה:
טז לאכול ולשתות ולשמוח כך כנ"י כו'. כ"ה בויק"ר:
יז עליו נאמר מנחה טהורה כמשמעה. כצ"ל:
יח ואומר ויהי בעלות המנחה כו'. ומביא ראיה מזה שתפלת מנחה חשובה ולכן קרי לה טהורה כמ"ש פ"ק דברכות ממקרא זה דלעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שאף אליהו נענה במנחה. או אפשר מביא ראיה שתפלת המנחה נקראת בשם מנחה במקרא:
יט אר"י ב"ר אלעאי כשעמדו ישראל על הים כו'. (סוטה לו ב) ומכילתא בשלח פ"ה: