חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק יב · פסקה ד
ז אריב"ח למה נקרא אבן שתיה כו'. יומא נ"ג א':
ח שהוא מכסף על כל מע"ב. אפשר פירושו ל' כסופה וחמדה. שהוא חביב ונחמד מכל מע"ב לכן מעשה ידיו מגיד הרקיע:
ט השמש כו' במרכבה כו'. עפר"א ספ"ז:
י יראים מהם ומושלמים להם. כצ"ל וכד"א וחית השדה השלמה (איוב ה'):
יא ואומר הבו לה' משפחות כו' ועוז. פי' מי שמשפחתו מיוחסת בעמו שזרעו מיוחס אחריו אז יתנו כבוד ועוז ואין כבוד ועוז אלא תורה:
יב בזמן שזרעך ניכר כו'. ע"ל פ"ט:
יג אפריון שכל הצורות של זהב מן מיניה. [ואפשר צ"ל מן מיני פרי דדרש אפריון לשון פירות] לגי' הספר אפשר פי' שכל הצורות שהיו מחופות בזהב היה זהב פרוים (כמ"ש בדה"ב ג') והזהב זהב פרוים. ועל החיפוי שכתוב לעיל קאי. וחיפוי זה על הצורות תמורים ושרשרות היו כמ"ש מ"א ו' כרובים ותמורות ופטורי ציצים וציפה זהב מיושר על המחוקה. שהוא לשון אפריון. או הוא לשון זהב אופיר שמשם בא רוב הזהב לדוד ושלמה. אך קרוב בעיני שצ"ל כל הצורות של זהב היו עושין פירות מין מיניה וכדאיתא לעיל פי"א (ובהגה"ה יתירה י"ל שצ"ל שכל הצורות של זה היו כמין גינויא. כלומר כל הצורות בהמ"ק כמין חופה ואפריון):
יד שהיה נחושת ממורט. כמ"ש במ"א ז'. ועיין בירושלמי פ"ה דסוכה סוף ה"ז:
טו תני שכל הבית היה נטוח כו'. מדות רפ"ד:
טז פותה שתחת הציר. עי' כלים פ"י:
יז אלו פותחות ללמדך כו'. בשה"ר פ"ג פ"ח הגי' אלו חפיפות פירוש חפי ושני הפותחות. ובפסיקתא דותשלם כל המלאכה שלימה הגי' בלוטין. ופי' נראה מהירושלמי דשבת פ"ח ה"ו תרי פותחות וכמ"ש בהגהותי על הערוך ע' פדגיד בס"ד ע"ש. שם במדרש. ללמדך שאפילו דבר קל לא היה המקדש חסר. בפסיקתא שם דרש לה מיתשלם כל המלאכה שאלו היו הפותחות חסרין בלוט אחד לא היתה המלאכה שלמה.
יח לגפרית מוצתת באש. אין מובן איך נדרש זה במלת מופז. אפשר בשעה שהגפרית ניצתת באש מדלגין ממנו חלופי מראות שונות זה מזה. ודרש כן מופז לשון פוזז שפירושו ג"כ מדלג במהירות ומקפץ. או אפשר הכונה המראה הנעשה בזהב וכסף מהגפרית שמגפרין אותם בהן וכמ"ש רש"י בשבת י"ט א'. אך אין בזה משמעות למופז:
יט לשם מקומו נקרא זהב מאופז. ר"ל כמ"ש ירמיה ו' כסף מרוקע מתרשיש יובא וזהב מאופז [דמפרש ליה שם נזקים ומלת יובא ימשך על זהב מאופז ג"כ. שם במדרשי והיו מריבים זה לזה. בשה"י. הגי' דבובים וכ"ה בערוך ערך רב השני]:
כ כרמיל ובוץ דה"ב ג':
כא אלא חשיב חזיר כו'. אפשר ר"ל שפרט אותו מפני שהוא משוקץ מכל מפני מאכלו המאוס וכן העכבר משוקץ מכל מיני שרצים. ולכן פרט אותם ומביא ממנו דוגמא לפרש כאן ארגמן ג"כ שלכן פרטו והוא חשוב שבכלן:
כב עשה לה פרוים. הוא אפריון (והאל"ף נופל והמ"ם מתחלף בני"ן) וחיפה בל' ירושלמי:
כג ועשה לה קידושין כו'. ולא היו אלא קידושין כ"ה בתנחומא ובפסיקתא דכלת משה וכצ"ל. ופי' קדושין ואירוסין והמשכן היו נשואין וחופה ודרש וקדשתם לשון קידושין: