חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק טז · פסקה כא
מח בדין שהוצאת מפיך. פירוש שאמרו במדבר הזה לו מתנו. וברות רבה פ"ב פי' אמרו יד תבעו ויד פגעה בהם ע"ש במ"כ:
מט אל תמרדו ואתם וגו' א"ל אין אתם כו'. מפני שאין כתיב כאן דברי בפרשה התשובה על יהושע וכלב רק כתיב ויאמרו לרגום כו'. לכן מבאר שמפורש התשובה בסדר דברים אחינו המסו כו' וכדמפרש שהן נאמנים יותר אצלנו (וכן עשרה נגד שנים וע"ל פכ"ג ומש"ש אי"ה):
נ ומי הם משה ואהרן. שבהן פתח הכתוב תחלה וילונו של משה ואהרן וע"ז חוזר לרגום אותם. וז"ש אח"כ וכגוד ה' נראה באוה"מ. כלומר להצילם שיכנסו לשם. אבל יהושע וכלב לא היו נכנסין תוך ענן הכבוד:
נא זורקין אבנים והענן כו'. עי' סוטה (לה.):