חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק טו · פסקה כד
נד אח"כ היתה ואן היו הזקנים כצ"ל ובתנחומא הלשון היכן היו:
נה שעה אלא שהיתה שרפתנו. כמדומה שצ"ל אלא ששהתה שרפתם פי' נתעכבה וכדמפ"ו:
נו יפרנסתו. עמ"כ שהגי' ופרוסתו וכ"ה בילקוט:
נז נדב ואביהוא נשרפו כו' לאוה"מ ואף הן (פי' הזקנים) נשרפו כו' כצ"ל וכ"ה בתנחומא:
נח שאר בשר כו' למשפחותיהם ודרשינן ביומא (עה.) על עסקי משפחותיו: