חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק ט
פסקה א
א כיצד העובר כו' למה"ד לצייר כו'. ויק"ר ספכ"ג:
ב משל לארכיטקטין כו'. ב"ר פכ"ד:
פסקה ב
ג היא זקוקה והיא כופרת בשנים כשהיא מזנה הא' היא כופרת באישה כו' כצ"ל:
ד אבל אם שמעת דבר על אשתך קום כגבר למה שגבר את. כצ"ל. וקרוב בעיני שצ"ל נקום כגבר. ורומז למקרא (משלי ו) כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם:
פסקה ג
ה הוי שוי לבני אינשי. שכל א' שותה בכוסו ואל תגס רוחך לבקש יותר. ומה שתלה זנות על אשתו בגסות רוח. אפשר רומז למליצת המקרא (מלאכי ב) ולא אחד עשה ושאר רוח לו (פרש"י לא שום א' עשה זה להיות לו שאר רוח כלומר רוח יתירה וגסה אלא) מה האחד מבקש זרע אלהים (מאשתו הכשירה) ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל תבגוד [ועיין סוטה (ד:) כל שיש בו גסות רוח נכשל בא"א]:
פסקה ד
ו ויחידים נכשלים. משמע שפירושו נכשל בלקיחת אשה מנאפת תחת אישה וקורא על בעלה שעלתה בגורלו וחוטא ילכד בה:
פסקה ה
ז כך הולידה פ' מצורע בן כו'. אפשר ר"ל שאם שימש מטתו באיסור בימי צרעתו וכן בזבה (שנכללת ג"כ בלשון זב האמור בפ' שילוח טמאים) אם לא פירשה מבעלה יצא הולד מרושם נואף שיענש אח"כ בנפילת ירך וצבית בטן. ויהיה לפ"ז פירושו כעין ההוא דויקרא שציין המ"כ שמביא משל לענין שעל שלא שמרה נדתה יצא הולד מצורע:
פסקה ו
ח תני מי שלא חג כו'. חגיגה ט' א':
ט עושה מלוה שא"י לשלם. אפשר לענין המאמר דרש לוה לשון חיבור כמו הפעם ילוה אישי אלי:
י אלא מה שהיה חונן ונותן. ולגי' הספר פירושו שאין לוה מחבירו ע"מ שלא לשלם אלא מבקש דרך תחנונים ליתן לו. אך יותר נראה שצ"ל אלא ממה שהיה לו (ר"ל של עצמו) חונן ונותן:
פסקה ז
י שהיו מסריחים מטותיהם כו'. שבת ס"ג א':
יא מהו נמרץ כו'. וע' שבת ק"ה א':
יב עלו בשריתיה וגו' הוי פן ישבעו זרים כחך וגו'. כצ"ל:
יג דכתיב ניאוף א"א בראשון תחלה לעונשי שאר העריות בפרשת קדושים:
יד לפי שאינו גדל כו'. כ"כ הרמב"ן שם בשם רבינו סעדיה ז"ל שרוב הנגנבים הן קטנים:
טו אף כאן לכך הפסיק כו'. כצ"ל:
טז כל שתשימו עליך לא יהא כו'. כצ"ל:
יז רשב"נ בשר"י מנין כו'. ירושלמי קדושין שם:
יח לאותו זרע שהוא מיוחס כו'. יבמות ק' ב':
פסקה ט
יט שבפנים שחקת בו אבל בי כו' שלא הרגיש בך שחקת אבל אני כו'. כ"ה בתנחומא וכצ"ל:
כ מעביר עליו רוח קנאה והיא שותה כו'. כצ"ל:
פסקה י
כא זו שהתרו בה. זו שקינא לה היא שנסתרה. אבל קינא לאשתו א' ונסתרה אשתו השניה לא. כן י"ל לגירסת הספרים. וקרוב יותר שצ"ל כדאיתא בספרי כאן ולא את הערוה ע"ש פירושו:
כב דרך איברים שלא תאמר בקפידת כו'. סוטה כ"ו ב':
כג ולא שיהיה בעל רואה כו' ספרי:
כד התורה קראה אותה טמאה. ירושלמי פ"ק דסוטה ה"ב. ואפשר רומז לדברי חכמים דר"י בן כיפר ביבמות י"א ב' דדרשו אחרי אשר הוטמאה על סוטה שנסתרה:
כה כמה שיעור טומאה כו'. לשון הירושלמי שם:
כו מנין להעראה כו' א"ר יונה כו'. יבמות נ"ד ב':
כז ומניין אף עד כו'. ע' ירושלמי פ"ו דסוטה ה"ב:
כח ויש לך תפיסה כו'. ירושלמי פ"ד דסוטה סה"ד:
כט ביוה"כ שמא כו' ולבסוף אינו ערב כו'. עיין בהגר"א א"ח סימן ר"ד ס"ק כ"ה:
ל ד"א כו' אע"פ שאין לה עכשיו כו' תנחומא:
פסקה יא
לא ריהג"א אלו ז' דברים כו'. שם:
לב ואף הנואף אין יכול לראותו כו'. כמ"ש שלהי נדרים דניחא ליה דלימות כמ"ש כי נאפו ודם בידיהם:
פסקה יב
לג בעוה"ז למה שהוא טועה כו'. כצ"ל. והיסורים היינו שהמים בודקין אותו:
לד שאלו תלמידיו לר"ה כו'. תנחומא:
לה וישראל נואף בה כו' שהוא בנו של כהן מחלל את השבת. משמע שאם היה הנואף כהן והרי הוא ממזר וחלל מ"מ כהן פסול מיקרי. וא"כ הרי הוא בכלל זרע לוי דמרבינן בקדושין ס"ו ב'. שאם עבד ונודע שהוא בן גרושה עבודתו כשרה (וכיון דעבודתו כשרה ממילא ניתן שבת לדחות ולא חילל השבת). אבל כשהנואף ישראל א"כ אינו זרע לוי וכהונה כלל. אבל הרשב"א בחדושיו שם ביאר דממזר שהוא פסול קהל אינו נקרא זרע כהונה ע"ש:
לו אבל האשה צדה במים וצדה ביבשה. ע' יד"מ. ואפשר הכונה כמ"ש בב"ר פכ"ג רמז למפרשי ימים שיהיו נזכרים כו'. וז"ש צדה בים שאפילו בורח לים שאין מצוים שם נשים לראותם אעפ"כ התאוה צדה שם הלב וחוזר אחריה ליבשה:
לז שאינה תובעת בפה. שנטע הקב"ה בטבעה כך בגזירת הוא ימשל בך כדאיתא בערובין ק' ב':
לח תני בשם ר"מ כשם כו'. תוספתא פ"ה דסוטה ירושלמי שם פ"ק ה"ז:
לט לפי שדרכן של ב"י כו'. תנחומא:
מ אא"כ נכנסה בו רוח טהרה כו' וכי יש רשות כו'. סוטה ג' א':
מא תני ראב"י כלפי כו' היה רמ"א אדם כו'. שם:
מב תני רבי אומר ג' כו'. ירושלמי שם פ"ק ה"ב:
פסקה יג
מג קרבן משלו. ע' בספרי ובנדרים ל"ה א':
מד הנואף האכילתו מעדני כו'. כצ"ל וכ"ה סוטה ט' א':
מה תני אר"ש בדין כו'. שם י"ד א':
מו ד"א כו' שהשמן אורה כו'. תנחומא:
מז ב' קנאות כו'. ספרי:
מח אינה באה בתוך הרגל ספרי זוטא הובא בילקוט ועמ"כ. ודבריו תימא שאדרבה הכל רשאין לראותה וכל הנשים חייבין כדאיתא סוטה ח' ב'. ובתוספתא וירושלמי פ"ק דמ"ק תניא עושין צרכי הרבים במועד משקין את הסוטות. וכתבו הרמב"ם פ"ז מהל' י"ט הי"א (וערפ"ד מהל' סוטה). ונראה פירושו שא"צ להשהותה עד הרגל כדתנן בנביא השקר בסנהדרין פ"ט א' בשביל לפרסמו. דסד"א בשביל ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה ראוי להשהותה לרגל. קמ"ל מדכתיב והקריב אותה הכהן שראוי לקרב ולזרז משפטה ולא להשהותה:
מט לא עבדי' כו'. ספרי וע' סוטה ד' ב':
נ לפני ה' בשערי כו'. ספרי וע' שם ח' א':
נא ראש המעמד כו'. פסחים פ"ב א':
פסקה יד
נב אין מים כו'. ספרי:
נג שאמרו ה' מעיד עלינו. אפשר אשר צבאו פתח אהל מועד דרש לשון עדות:
נד ס' משפחות יש שהיו מכירין כו'. ספרי האזינו פיסקא שי"א ובשה"ר שם:
נה אבל ישראל הבו לה' משפחות עמים. יכולין להעמיד משפחותיהם (לשבטיהם הקרוים עמים כמ"ש עמים הר יקראו) לפני ה' ביחוסן:
פסקה טו
נו אר"מ היא השקתהו. סוטה ט' א':
נז בשכר שאמר אברהם כו'. שם י"ז א':
נח למה היה בודקה במים ועפר כו' תנחומא:
נט והיא נוצרה במים. עמ"כ שבירושלמי גי' אחרת והוא בפ"ב ה"ב ומביאה לקמן בפ' זו. שהמים הוא נגד מאין באת מטפה סרוחה. ור"ל היא שנוצרה ובאה מתולדות אדה"ר מן הזרע הדומה למים באה לכך היא נבדקת במים. כצ"ל:
ס יכול יתקן כו'. ירושלמי שה ועי' בבלי ט"ו א' בקצת שנוי:
סא ג' צריכים שיראו. שם ט"ז ב':
פסקה טז
סב מקום שמעמידה תחלה כו'. ספרי:
סג כך שלא יאמר הכהן כו' ורוחו גסה עליו ויאמר אני פורע ראש אשה לכך נאמר לפני כו'. כצ"ל:
סד אבא חנין אומר משום ר"א כדי כו'. שם י"ד א':
סה יהיו כל מעשיה לשם קנאה כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט:
סו לשם קנאה תהא כשרה ת"ל היא כצ"ל כ"כ בז"ר ממתני' בסוגיא דריש מנחות:
סז מגיד הכתוב שאין המים כו'. ספרי:
סח המאררים א"ר תנחומא כו'. ירושלמי רפ"ה:
פסקה יז
סט אין משביעין כו' ולא עורפין כו'. סוטה ח' א':
ע אין שורפין ב' פרות כו'. בחולין נ"ב א' תניא שאין שוחטין ב' כאחת משום שנאמר אותה ולענין שריפה תנן בפרה פ"ד מ"ב שאם שרף שנים בגת א' פסולים ומשום מלאכה ע"ש אבל בב' גתות משמע דכשר ואפשר כאן אסור לכתחלה משום מצות חבילות ככל הני דחשיב:
עא לא הורגין ב' אנשים כא'. במתניתין סנהדרין מה' א' תנן ביום א' (ועמש"ל פ"ח בס"ד) אלא דמסקינן שם ל"ד א' דבעבירה ומיתה א' דנין. ומ"מ כאחד ממש תני הכא שאסור ומשום חבילות דמיתת ב"ד אית בה מצוה דובערת הרע כמ"ש הרמב"ם והרמב"ן במנין המצות. וע' ז"ר שנדחק בזה:
עב (ולא מסגירין כו' חולטין כו'). סוטה שם:
עג בלשונה ואל הגנב כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט וע' סוטה ל"ב א':
עד מלמד שפותח כו'. ספרי וע' סנהדרין ל"ב א':
עה לפי שמצינו שריבה כו'. ספרי זוטא ע' בילקוט וע' סוטה כ"ד א' ולקמן בפרשה זו:
עו טומאה להוציא דרך איברים. ולעיל הביא דרשת הש"ס דממעט לה מקנוי משכבת זרע. וכאן ממעט שאין המים בודקין אותה על דרך איברים:
עז אר"י בתחלה כו'. ספרי:
עח אין לי אלא כדרכה כו'. שם:
עט להביא את הסריס. ע' סוטה כ':
פסקה יח
פ (אר"ז בשם רב כו'). שם י"ח א':
פא פרט לחרשת. ספרי זוטא הובא בילקוט וכתבו הרמב"ם פ"ב ה"ג. ובש"ס לא נתבאר זה. רק דאיתיה מכללא דאמרינן שם כ"ז א' הקיש אשה לאיש. וכיון דנתחרש הוא אינה שותה דבעינן והביא האיש. ה"נ חרשת היא. (ואפילו קידשה אביה דהוי קדושין דאורייתא או קידשה עצמה פקחת ואח"כ נתחרשה):
פ תני כו' ירך שהתחיל כו'. שם ח' א':
פא וכן אתה מוצא באנשי כו'. תוספתא ספ"ד:
פסקה יט
פב ת"ל ובאו בה בכל אבר כו'. כצ"ל וכ"ה להלן (רל"ד ד') ובילקוט בשם ספרי זוטא הגי' ת"ל ובאו ובאו ובאמת בש"ס כ"ח א' דרשינן להני ובאו כלהו לדרשא ע"ש:
פג ת"ל לצבות בטן ולנפול ירך. ומפרש בספרי ובסוטה (שם) מנ"ל דבבועל קאי:
פד ולא אילמת. שם כ"ז ב':
פה אמן על השבועה כו'. שם י"ח א':
פו (אמן לע"ל). כר"מ שם וע' בספרי:
פסקה כ
פו ולמה מים כו'. ירושלמי הבאתיו לעיל בס"ד:
פז יכול כל האלות כו' האלה. ספרי וע' בש"ס י"ז א':
פח הכהן פסל כו'. ספרי:
פט בספר ולא בנייר. שם י"ז א'.
צ אמר אבוה דשמואל צריך כו'. שם כ' א':
פסקה כא
צא תני היה משקה ואח"כ כו'. כרבנן שם י"ט א':
צב תני כשם כו'. כ"ז ב':
צג מת"ל למרים אלא כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט:
צד תהא מתפרקת איברים. כ"ה שם וכצ"ל:
פסקה כב
צה ולא מיד שלוחה. ספרי:
צו א"ל ר"א לר"י כו'. שם י"ט א':
צז מנחה א' לשם ב' קנאות. ספ"ז הובא בילקוט וכדאיתא בכריתות ט' ב':
צח והניף כו' במזרח כו'. ספרי:
פסקה כג
צט שלא חהא מונחת תוך ב' כלים. שעשרון א' הוא ואינה נחלקת:
ק ואחר ישקה כו' מת"ל כו' ברישומה ניכר ע' י"ט ב':
קא והשקה כו' שאם נמחקה כו'. ספרי וע"ש כ"ט:
קב רבנן אמרי כי לייט כו'. שם ט' ב':
פסקה כד
קג היה רמ"א מנין כו'. שם ח' ב':
קד אנשי דור המבול לא נתגאו כו'. תוספתא שם פ"ג כל הברייתא:
קה שמשון מרד כו' שם ט' ב':
קו רב אמר ב' תמניות כו'. ירושלמי שם וב"ר פפ"ה:
קז תני ר' אומר תחלת כו' ארשב"ן כו'. ירושלמי שם ועיין בבלי ט' ב' ופירש"י שם:
קח כאילן שאין עושה פירות. נראה דצ"ל שעושה פירות ששורקה היא גפן טובה שעושה פירות הרבה:
קט רבי אומר אלמלא כו'. שם ט' ב':
קי ויהי טוחן כו'. שם י"א:
קיא אר"י דבי רבי אמי לפי כו'. שם ט' ב':
קיב אר"י ב"ר אמר שמשון כו'. שם י' א':
קיג א"ר אחא אמר לפניו כו'. ירושלמי:
קיד אבשלום בשערו מרד כו'. שם:
קטו תני ר"י הנשיא כו'. נזיר ד' ב':
קטז אר"ח כחרובות כו' יכול ככידון כו'. ירוש' ומדרש שמואל פי"ג. והמפרשים כאן ובירושלמי נדחקו לפרשו. ולענ"ד נראה דגרסי' יכול כלידון. ופירש זוהמא בלשון יוני כמ"ש במ"ע ערך כלידון ע"ד הירושלמי דפסחים. והוא עביר כלידון כצ"ל שם ברי"ש וכדאית' בבבלי שם ושואבת הזוהמא. וקאמר שיכול שהיו שערותיו מסובכין יחד כחרובים וזוהמא רבה בהן (ולשון קאלטו"ן שקורין בלשוננו לאיש מסובך בקלקי שערות ראשו קרוב ללשון זה ג"כ). ומפרש שהיה עשוי בדין בדין קווצות תלתלים סדורות. ואמרתי בילדותי לפני ש"ב הגאון מ' @44שאול@55 מווילנא ז"ל וקלסיה:
קיז אבא שאול אומר קובר כו'. נדה כ"ד ב':
קיח כתיב וכאבשלום כו' יכול בכל כו'. ירושלמי שם:
קיט ולפי שגנב כו'. שם ט' א':
קכ ויהי מקץ כו' כל ימיו כו'. ירושלמי שם:
קכא וכן סנחריב כו'. תוספתא שם:
פסקה כה
קכב ונטמאה לשעבר כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט:
קכג יכול אף כן לעתיד. כמ"ש בספרי שאין אתה וכו' להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב:
פסקה כו
קכד אין לי אלא לשעה כו'. ספרי:
קכה המקנא יקנא בשילה כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט ועיין בסוטה י"ד ב':
קכו להביא מי שנתחרש. ספרי וע' סוטה כ"ז ב':
קכז את הארוסה ואת היבמה. שאינן שותות כדתנן שם (כג ב') ע"ש בגמ':
פסקה כז
קכח כהן וסריס שהן שותות. שם כ"ד א':
קכט והביאה את עצמה לידי דברים הללו. שעברה ונסתרה וגרמה לשם הקדוש למחוק על המים: