חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק ז · פסקה ח
יב צרוע זה מוסגר כו'. ספרי זוטא הובא בילקוט:
יג כל צרוע זה מוחלט. ע' ז"ר על הילקוט שדחק מאיזה טעם ס"ד שיהיה מוסגר חייב בשילוח יותר ממוחלט. ול"נ דס"ל כמ"ד במ"ק ז' ב' דמוחלט מותר בתה"מ לכן סד"א שא"צ שילוח שישב עם אשתו ומכל מקום יותר נכון דגרסינן להיפך תחלה מוחלט ואחר כך מוסגר:
יד לרבות כלים הנוגעים בשרץ. נראה שתיבת בשרץ ט"ס כאן. ור"ל הנוגעים במת ואח"כ לי"א הוא דמרבי נוגעים בשרץ. וכ"מ בילקוט:
טו וי"א טמא לנפש זה אדם וכלים הנוגעים וכו'. ות"ק דרש טמא לנפש על אדם לבדו שהוא יכול להשתלח:
טז ועד נקבה לרבות מחו"כ אפשר דרש דבר הפורש מן הנקיבה ואין דוגמתו בזכר והיינו יולדת שהיא מח"כ. וע' כי"ב בנדה כ"ח ב':
יז מכאן אמרו ג' מחנות כו' ספרי ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן כו' כשר לבית השכינה. ז"א בלשון המשנה דכלים. ומהספרי זוטא הוא הובא בילקוט. ונראה דנפקא ליה מדכתיב (יהושע כב) אם טמאה ארץ אחוזתכם. וכ"מ אח"כ בתשב"ץ ח"ג סי' ר' ע"ש בארוכה [עיין בפי' הרמב"ן ס"פ חוקת]:
יח ולא לסביבות המזבח ד"א משאר צדדי המזבח שלא כנגד האולם ודין זה חדש הוא לא ביארו הרמב"ם וש"פ. והרמב"ן בהשגות ס' המצות לאוין ס"ט הכריח בזה סברתו ז"ל שאיסור ב"מ ופריעת ראש היא דוקא העבודה ע"ג מזבח ולא הקריבה לבד. וכן דעתו בשתויי יין (שם ע"ג) מדלא הוזכר רק בין האולם ולמזבח שהוא כ"ב אמה ולא אמרו על כל אורך המזבח שהוא ל"ב אמה (והרמב"ן ז"ל לא היה בידו הספרי זוטא שאין מביאו בשום מקום. והרמב"ם נראה שהיה בידו וקראו בשם מכילתא דר' ישמעאל ע' בס' המצות עשין ס"ז ע"ב מביא ממכילתא ס' במדבר. ובכ"מ ספ"ג מהל' כלי המקדש מביאו בשם ספרי זוטא. וכן בכ"מ אחרים כאשר בארתי במ"א בס"ד). אך אפשר הברייתא דספ"ז דהכא נמי לאו מה"ת אוסרת אותה אלא מדרבנן דרך סייג וכמו דמת תופס ד"א והרבה כי"ב וצ"ע:
יט וכשם שהיו במדבר כו'. תוספתא פ"ק דכלים וע' זבחים קט"ז ב':
כ בשעת מסעות כו'. ע' מנחות צ"ה א':
כא ולא יטמאו כו' שומע אני כו' ספרי: