חידושי הרד״ל על במדבר רבה· רבי דוד לוריא
פרק ד · פסקה יד
יט הקערות אלו דפוסין. (מנחות צז):
כ שהיו עושין כו' ג' דפוסין כו' כצ"ל:
כא נתן ח' כו'. (שם צ"ח):
כב אם נתן בזיכין כו'. תוספתא מנחות פי"ג:
כג ב' טפחים שבין סדר לחבירו כ"ה שם וכצ"ל:
כד המנקיות אלו הקנים שם (צ"ז):
כה קנים חלולים מקבלים טומאה במתני' (שם צו) תני לה וליתא שם תיבות מק"ט. אבל בתוספתא שם איתא. ועיין יד"מ. ובאמת קנים אלו שהיו של זהב מקבלין טומאה בכל ענין שכלי מתכות פשוטיהם טמאים גם מפני חללו שאין לו בית קבול צ"ע אם היה מק"ט אם היה כלי עץ וצ"ע לפרשו:
כו כל הכלים כו' שם (צ"ח):
כז כיצד מסדרן כו' שם (צ"ז):
כח כדי כו' ולא יתעפש כו'. שם (צ"ו צ"ז):
כט כדי שלא יתיקרו על הלחם שלא יכבידו שהזהב כבד במשאו. וכן לא היו דקין שהיה צריך להיות להם עובי כדי שיכנס הרוח בין הסדרים לכן היו חלולין להקל משאן:
ל שהיו מעמידין כו' סוכה. פי' זה מבואר יותר מפירושו של רש"י שם (צ"ז) ד"ה שמסככין ע"ש:
לא ואת קשות הנסך אלא כו' שם (צ"ז.):
לב ד' סניפין כו'. (צו.):
לג קרנים היו שם זהו ששנינו מפוצלין. שלשון פצול נופל בקרנים כאילה זו שקרניה מפוצלות (יומא כ"ט.):
לד לספינה כדי שלא תהא רוקדת. עיין מ"כ. ובתוספתא שם הנוסחא כדהכא. ופירושו מפני שהיה חד מלמטה כספינה שלכן רוקדת במים. לכן עשו סניפין כאן שיחזיקו שלא יתנדנד וירקוד לכאן ולכאן אחרי שלא היה לו מטה ועיין בפירש"י שם (צ"ד:) ד"ה היינו דבעינן:
לה ומהו שאמר הכתוב קשות כו'. ונדחו דברי התוספות שם (צו:) ד"ה לא היה כו' בזה עיין שם:
לו ראשי החלות התחתונות למעלה כו'. ועי' תוספות שם (צ"ד:) ד"ה דסמכי בשם התוספתא:
לז והיו משימין בדיו לישא כו'. בא לפרש האי ושמו בדיו שהם לא היו מסירין הבדים לעולם. דהיינו שהיו משיטין אותן לכוון יפה לשאת בהן כמ"ש הרמב"ן: