חידושי הרד״ל על אסתר רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ג · פסקה טו
כו פח זיקא בכריסי' שהכועס מתמלא רוח עברתו (וכמ"ש בגיטין ע' שאם תכעוס תעמוד על מלואך). וז"ש ויקצוף שהקצף בא מן הרוח הניפח בו (וכמו קצף מים שע"פ המים):
כז ונפח בקטמי' וזרוק גפריתא באתוני'. לפרש לשון וחמתו בערה בו שמדת חימה שבאדם הוא כגחלים קטומים באפר מעט וא"צ דק לנפחה ללבותה ברוח או לזרוק עליו גפרית ומיד היא מתבערת באש (ומפני שכתוב בלשון בערה בו. לכן תפס במשל כענין התבערות אש הכבשן או אולי תפסו לשון המקרא (תהלים י"א) פחים (גחלים) אש וגפרית ורוח זלעפות וגו'. ואפשר צ"ל ונפח בחוטמו ומפני שהחרון עולה באפו וחוטמו לכן אמר נפח בחוטמו: