חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ה · פסקה ה
ח על שבגדנו בצוארינו. עמ"כ שפי' על ביהמ"ק וכ"ה בזוהר ויגש (ר"ט) ואפשר היינו שבגדו בצוארם להוציא מגרונם ד"ת. (או שפרקו מעל צוארם עול תורה) לכן לא הונח להם בעת צרה. וכמ"ש שלהי ברכות המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד ביום צרה (ולשון צואר הונח על שהוא מקום המיצר שבגוף האדם. ולכן הוא ענין אחד עם צרה):
ט נ"נ צוה לא תשבקינון כו'. פסיקתא דותאמר ציון:
ט לא תהי מפלי עליהון. עמ"כ ובא"א הגי' לא תהי מרפי להון. ולפ"ז פי' יגענו ולא הונח לנו הוא שעל צוארנו נרדפנו כ"כ במהירות עד שאף שיגענו לא הונח לנו לעמוד לפוש ולנוח. ואפשר גרסי' לא תהי מפליג עליהון ופירושו לשון הפלגה והסיח דעת. כלומר שלא תסיח דעתך מלדוחקן ולרודפן שלא ינוחו רגע ויהא להם פנאי לעשות תשובה:
י הוא אריוך. רב טבחיא די מלכא נ"נ (דניאל ב'):