חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ד · פסקה כ
כז לשלדותיהן. לא שלדות המצריים שטבעו בים קאמר שבהם כתיב תבלעמו ארץ שזכו לקבורה. ועוד שהן טבעו בים סוף. וכאן יש הגדול שמפרשין בו ממצרים לארץ ישראל אלא כמ"ש רש"י בפירוש איכה רמז הקדוש ברוך הוא לים והציף נאדות נפוחים כעין מעי אדם. (מקצף גלי הים נדמו כן) ואמרו המצריים המנחשים ומעוננים שזהו סימן להם להזכר איבת אבותם שנטבעו ע"י ישראל בים ושאין ראוי להם לבא עתה לעזרתם: