חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פסקה מה
צו אמרו מה אלו שדרכן כו' כצ"ל. ועי' שלהי הוריות:
צז אם שכחנו שם כו'. לעיל מיניה כתיב בענין ובגוים זריתנו וגו' תשימנו חרפה וגו' כל היום כלימתי (והיינו בקלון דהכא) ולא שקרנו בבריתך שלא רצו לשקר באות ברית קדש:
צח עמדה כת שלישית ואמרה הלא אלהים יחקר זאת כו'. מקרא זה הוא מוקדם לקרא דכי עליך הורגנו כל היום שאמרוהו כת שניה שהסכימו למסור נפשם. וכת שלישית הזו היא שהיתה לבם מסופק אם ימסרו נפשם לאבד לדעת בים או לא (כאשר יש בזה לספק לדינא משום קרקע עולם) וגם על האיבוד בידים הוצרכו הפוסקים להוכיח מדרשה דיכול כשאול (ת"ל אך ע"ש). ולזה היו מהמאוחרין כת שלישית (שלא הגיעה לאהבתי כו') וכאשר הסכימו אמרו מקרא זה דהלא אלהיך כו' יודע תעלומות לב. שמה שיתאחרו היה מפני שהיו מסופקים בלבם שלא יהיו כחובלים בעצמם ומתחייבים בנפשם:
צט פותה אין לב וגו' כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי שאיל מחזרים אייתין צילו כו' כצ"ל. ופירושו כשהיה שואל איש ישראלי ההולך (ע"פ הכרוז) מאיזו איש (מאנשי אדריאנוס) על מה הם מתבקשים לבא. היה מחזירו תשובה בואו ובקשו רחמים (ומצינו ל' צלו על בקשה מלפני אדם (אע"פ שעקרו משמש תמיד על התפלה ממש לה' בב"ר ר"פ חיי שרה ופגעו לי בעפרון צלי לו עלאי) מפני המלך שלא תנסבון כפי' המ"כ (או צ"ל דלא תנכסון ר"ל שלא ישחטו ויהרגוכם. ובתדא"ר פ"ל הלשון והיה מפתה אותם בדברים צאו ועמדו בבקעת ידים שלא תהא אומה זו שולטות בכם):
ק אילין דבחיין לא נפקו כצ"ל. ותיבת דאחבונו הוא פירוש שכתוב בפנים על דבחיין:
קא עד שהגיע לקיפרוס ורוה"ק כו' כצ"ל. ומלת נהר ט"ס מאיזו מפרש בפנים. ובאמת קיפרוס הוא שם אי בים הגדול סמוך לא"י (שממנו יין קפריסין בא):
קב בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם טרכינוס כו' כצ"ל:
קג כאשר ידאה הנשר. לקמן אות ק' דרש עלה קלים היו רודפינו מנשרי שמים: