חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פסקה לא
נה אויביה שלו. זה טיטוס. טיטוס ואספסיאנוס שניהם מעשה אחת עשו חורבן ירושלים ובית המקדש ולקמן בכ"מ נקט טרכינוס במקום טיטוס. וזה נכון יותר שהוא היה המחריב השני שנחרב ע"י ביתר לדברי הירושלמי והמדרשים:
נו חד אמר קנוס וחד אמר פנגר. הזכירו שמו מפני עובדא דלהלן. ומפני שע"י נשאר זכרון ביהמ"ק דכותל מערבי אע"פ שכוונתו לא היה לטובה כדלקמן. לכן זכה שישאר זכרון שמו בפי עם ישראל ובספרי קודש:
נז בירושלים שלש בולייטין בן ציצית ונקדימון בן גוריון כצ"ל וכ"ה בקה"ר פ'ז ובכ"מ:
נח בן בטיח. ריש בריוני הוי. וזהו ששנינו עליו בכלים פי"ז אגרופו של בן בטיח (ובערוך ערך אגרוף שכתב שהיה מבעלי משנה בע"כ צ"ל שהכוונה בימי תנאים):
נט ששולקין תבן כו'. עי"ל אות כ' ובאדר"נ ספ"ו:
ס אלא דמית. לפי שאין מלינין המת בירושלים כמ"ש באדר"נ פ"ד בנוסחא הישנה ע"ש ובת"כ בחוקותי רפ"ו:
סא ובן בטיח מהלך קומוי ומאנוי ובזיעון. כ"ה גירסת אות אמת:
סב מן דמטין לפתחא בעון מדקרוני' כצ"ל:
סג א"ל מי דומיני אימפדאטור כצ"ל. עי' מ"כ:
סד מפשוטיה. פי' מלימודו שהיה רגיל לסדרו תמיד (וכדלהלן בד"ר צדיק ופשט עלוי מאה וכו' וכן בכ"מ) ע"פ קצב השעות ומזה היה יכול לכ ון כל עת כמה שעות ביום שלא היה פוסק מסדר למודו תמיד:
סה בהדא גופנא. בעיר ששמה גופנא בא"י כדאיתא בברכות (מ"ד):
סו לפילא מערבאה דאזלא ללוד. כמו ששנינו ריש פרק ה' דמעשר שני לוד מן המערב:
סז דלא יחרב לעולם. בשי"ר פ"ב ושוח"ט מז' י"א מייתי לה מקרא דהנה זה עומד אחר כתלנו ע"ש:
סח א"ל חייך דטבאות כו'. כצ"ל:
סט ופגעה בו קללת ריב"ז. עמ"כ שזהו מה שא"ל ריב"ז הלב יודע אם לעקל כו' וכן כאן נגזר עליו אי חיי חיי כו'. ונתברר ממה שמת שלא היתה כוונתו אלא לעקלקלות: