חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פסקה כ
כט למסא דליבא. כד"א אחינו המסו את לבבינו. ובילקוט אמרו כיון שראו החמה היו מפשפשין ונופלין שאין לשון למס אלא לשון פשפוש כד"א וחם השמש ונמס. ונראה ט"ס וצ"ל מתפשרין וכתרגום ונמס ופשר (ואמר כיון שראו החמה כענין מ"ש כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש שאמרו בב"ר פרשה נ"א שאינה מספקת לראות השמש כו'):
ל בליל ט"ב נכנס אברהם כו'. מנחות (נ"ג) ע"ש:
לא לא היו בהן צדיקים. שם הלשון בשגגה עשו: