חידושי הרד״ל על איכה רבה· רבי דוד לוריא
פרשה א · פסקה ח
טז חייטא לי הדין מדוכא תבירא. יפה פי' ביפ"ע שהוא רמז לגלות ישראל הנדכאים ונשברים שהיו אומרים שאין להם תקוה להתחבר עוד ונ"ל להוסיף רמז התשובה לשזור חוטין מן החול לומר כשם שהחול שאין בכח אדם לשזור ממנו חוטין לחברו. מ"מ כח ה' מחברהו יחד שמתהווים ממנו מיני אבנים וכח המדביק מיניה וביה שמתדבקים לגוף אחד חלקי החול. כן לא יפלא בעינינו כי ישוב ה' ויחבוש מחץ שבר עמו והיו לאחדים. וכח המייחדים מיניה וביה. שיתיחדו לעץ אחד ולא יחצו עוד (ולשון המאמר דבכורות שם אין מיישב כ"כ ע"ז ע"ש):