אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת שבועות

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת שבועות

מסכת עבודה זרה

דף כב:

תוס' ד"ה אהיתירא וז"ל ואפי' לר"י דאמר ח"ש אסור מה"ת אתיא בעיא דרב אשי דמסתמא כר"י ס"ל דקיי"ל כוותיה כו' ויש לדייק בדבריהם הקדושים דכ' דמסתמא ס"ל כר"י הרי בהדיא מבואר בש"ס חולין צ"ח סבר מר בר רב אשי לשיעוריה בתלתין פלגי דזתי א"ל אבו' לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורין דרבנן ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת וראיתי כי גם בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל עמד בזה יע"ש ובהגהות פורת יוסף. וי"ל דמהתם ליכא למידק דס"ל כר"י כיון דלא קאמר ועוד הא קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת אך ועוד האמר ר"י כו' די"ל דרב אשי מספקא ליה אי הלכתא כר"י או כר"ל והוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ולזאת התם בעי' ששים (אם אמנם כי מב"מ מה"ת חד בתרי בטל הלא הוי ספיקא דאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן וא"ש גם אם נימי דמיירי בבשר שמן וכדעת הראב"ן ז"ל יעיין ש"ך סי' צ"ח סק"א) והכא יאמר לחומרא דח"ש מותר מה"ת כר"ל כדי שיחול השבועה עליו ולזאת הוצרכו להוכיח דמסתמא ס"ל לר"א כר"י יען דקיי"ל כוותיה וק"ל:

וראיתי בשו"ת יד יוסף סי' ק"כ שהקשה בשם הגאון רע"א ז"ל עמש"כ הר"ן ז"ל בהני בעיין דרבא ור"א בשבועה שלא אוכל עפר וחרצן דכיון דלא איפשטי נקטי' לחומרא דלמאי נ"מ דנקטי' לחומרא אי לענין מלקות דילק' גם על פחות מכזית הלא על ספיקא אין לוקין ולענין איסורא הלא גם בשבוע' ח"ש אסור מה"ת כדפסק הר"ן ז"ל ג"כ ואיפסקא הכי ברמב"ם ובטוש"ע יו"ד סי' רל"ח יע"ש ובחרצן ל"ש התירוץ שמבואר שם ביד יוסף עפמש"כ הב"י ז"ל באו"ח סי' תרי"ב דבדבר שאינו ראוי לאכילה ח"ש מותר מה"ת יע"ש כי זה ניחא אך בעפר משא"כ בחרצן דנאכל ע"י תערובות דמי לציר ומורייס דנאכל ע"י טיבול דאסור גם ח"ש מה"ת כמבואר שם בב"י יע"ש ובט"ז סק"ו) וי"ל עפמש"כ המל"מ בפי"ד מהמ"א ה' י"ב דבדבר הנאכל ע"י תערובות אם נשבע עליו נחשב לאוכל ואינו חוצץ ואם לא נשבע עליו לא הוי אוכל וחוצץ מפני דהוי מבשא"מ יע"ש וא"כ נ"מ אם כרך כזית בשר נבלת עוף טהור בזית פחות משהו של חרצן אם נימי דאין השבועה חלה עליו לא הוי אוכל והוי מבשא"מ וחוצץ ואוכלו הוא טהור כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' שא"ה ה' ה' יע"ש ובכ"מ. אבל כיון דנקטינן לחומרא מספק דהשבועה חל א"כ טמא מספק דע"י השבועה הוי אוכל ואינו חוצץ וכאמור. אולם במראה פנים בירושלמי פ"ג דמכילתן מפרש בענין אחר יע"ש. אבל נ"מ שיהיה חשוד מספק על עשה ולאו דשבועה. יעוין בחידושיי לפסחים צ"ה וק"ל:

דף כז.

גמ' ת"ר יכול נשבע לבטל את המצוה כו' ת"ל להרע או להיטב וגו'. והקשה הפמ"ג בפתיחתו לה' שחיטה בשורש הב' דל"ל קרא הלא בלא"ה אין איסור חל על איסור יע"ש ואין לומר יען דלגירסת השאג"א סי' ל"ג ברמב"ם ז"ל בפי"ג מה' שחיטה ה' י"ט דעשה ול"ת דוחה עשה יע"ש ובנדר ושבועה איכא עשה ול"ת כמבואר ברמב"ם ז"ל ריש ה' נדרים ובה' ד' יע"ש ובחינוך לרא"ה ז"ל ולזאת לולי הקרא הוי אמינא דיבוא העשה ול"ת דנדר ושבועה ולדחות העשה דישיבת סוכה או דשאר מצות ז"א כי מלבד דמבואר בשטה מקובצת ב"מ ל"א ובריטב"א ז"ל שם דאין עול"ת דוחה עשה וגם בדפוס וויניצאה אין הגירסא ברמב"ם ז"ל כגי' השאג"א יעוין בהגהות לשד השמן שם בדפוס ווארשא וגם הרמב"ם ס"ל דאין עול"ת דוחה עשה כדעת הריטב"א ושט"מ ז"ל מלבד זה הלא מבואר ביבמות בסוגיא דעליה דעשה דוחה עשה ול"ת דאפשר בשאלה ואם כי אין נראה כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' נזירות ה' ט"ו יע"ש ובמל"מ פ"ח מה' טומאת צרעת ה' ג' יע"ש אבל לומר עוד דעשה ול"ת דאפשר בשאלה כנדר ושבועה ידחה עשה זה בוודאי א"א לומר כן ובפרט לדעת הכ"מ ורדב"ז ז"ל בה' נזירות שם גם הרמב"ם ז"ל ס"ל כראב"ד דעשה דוחה עול"ת דאפשר בשאלה יע"ש:

ולזאת נראה לע"ד בישוב קושית הפמ"ג ע"פ מה דאמרי' בנדרים ט"ז דנדרים חלים על דבר מצוה מקרא דאיש כי ידור נדר לד' וא"כ הוי אמינא כיון דכתיב איש כי ידור נדר לד' או השבע שבועה וגו' דהוקש שבועה לנדר וכמו נדרים חלים על דבר מצוה ה"ה בשבועה ואם דאין אחע"א הוי אמינא דגזה"כ הוא מהיקשא ולזאת איצטרך קרא דלהרע או להיטב לאשמעוי' דלא הוקש לנדר ואין שבועה חלה על דבר מצוה וא"ש ויעוין בחידושיי קידושין נ"ו ע"ב מש"כ דכה"ג מבואר בחי' הרמב"ן ז"ל בנדה כ"ב יע"ש:

דף ל.

תוס' ד"ה כל כבודה כו'. וא"ת כו' וי"ל דגבי עדים ע"כ צריכין לבוא דאין עד מפי עד כשר אבל לדון יכולה למסור טענותיה ביד אחר ע"כ ולדעת ר"ת ז"ל דיכול לשלוח כתב עדותו ב"ד בזוכר עדותו י"ל עפמש"כ הנ"י בפ"ב דכתובות וז"ל א"נ אפשר לומר משום שאין דרך כלל לשלוח עדותו לב"ד בכתב כשהוא עומד במקום אחד עם הב"ד אלא דאתי לאמנועי ולאסהודי אמרי הכי דעשה דכבוד תורה עדיף מקוים עשה דוהוא עד כו' ע"כ יע"ש ולזאת אם הקרא מיירי בעדים א"א לומר דלכך נקיט אנשים משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואין דרך שתבוא לב"ד הלא גם זה אין דרך כלל לשלוח עדותו לב"ד ומאי אולמי האי אין דרך מהאי אין דרך ועכצ"ל דווקא אנשים ולא נשים להעיד וק"ל:

דף מא.

גמ'. מאי איכא בין שבועה דאורייתא כו' יעוין ש"ך חו"מ סי' פ"ז ס"ק כ"ג שכ' וז"ל כ' בסמ"ע דארבע חילוקים יש ביניהם וסימנך חמשה "חשוד "ממון או "מורידין כו' עוד יש חילוק לענין מחויב שבועה ואינו יכול לשבע כדלעיל סי' ע"ה סעי' י"ד וכמה דוכתי עכ"ל וי"ל דכיון דבשבועה דאורייתא אם לא רצה לשבע יורדין לנכסיו האי הוא טעמא במשואי"ל דמשלם ובדרבנן דאין יורדין לכך במשואי"ל אינו משלם לפיכך נכלל ב"מ של מורידין וק"ל:

דף מד:

בפירש"י ז"ל ד"ה כל הנשבעין כל המחויבין שבועה מה"ת נשבעין ולא משלמין כלומר לא חייבה תורה שבועה כו' פירש כי אין לפרש נשבעין שבתורה דמה"ת חייב שבועה דזה דווקא לר"י דבעי הודאה במקצת ולא לרבנן לזאת פירש"י ז"ל הכוונה על מלת שבתורה כי מה' נשבעין ולא משלמין בכ"מ. ונשבעין ונוטלין דקתני במתני' הוא תקנתא דרבנן דרבנן ופשוט ויעוין בחי' הרשב"א ז"ל:

דף מה.

גמ'. וליתב ליה בעדים כו' וא"כ לא יהיה שום שבועה. וזה שפירש"י ז"ל ולא יבוא לידי שבועה. וליתב ליה מעיקרא כו' ואז אם בשחרית יהי' הכחשה הלא כיון שלא עשה הפועל עדיין מלאכתו א"כ השכיר הוא הנתבע ומה"ת שייך לו השבועה ולא יצטרכו לתקנה חדשה כי בערב אם יתבע לא יהי' נאמן וזה שפירש"י ז"ל ואם תבע לערב לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה פי' בערב דווקא ובבוקר הלא יהי' השבועה כדין התורה ופשוט:

דף מו.

תוס'. ד"ה עביד אינש כו' וא"ת בלא"ה הימן במגו כו'. אם כי הוי מגו מטענה שאינו מעיז לטענה שמעיז יעוין ש"ך חו"מ סי' פ"ב בדיני מגו דהוא מחלוקת הפוסקים יעוין שם:

דף מז.

גמ' א"ל רבא לר' היכי תנן א"ל לא ידענא הלכתא מאי כו'. פי' דאם היה ידע היכי תנן היה ידעי' ד"ה כר"י כדאמרי' בעירובין מ"ו ע"ב אבל כשהשיב לו לא ידענא היכי תנן לזאת שאל הלכתא מאי וק"ל:

דף מח.

גמ'. מתיב ר"א מתה יורשיה מזכירין את כתובתה כו' שנשבעה ומתה ח"ש נשא כו' שניה ויורשיה כו' ה"נ שנשבעה ומתה כו' אם דידע המקשן מתירוצא דנשבעה ומתה מ"מ ס"ד מדקתני שניה ויורשיה ובחדא מחתא מחתינהו וכמו היא משביעין אות' ה"נ ליורשי' משביעין אותם ומשני דמ"מ אין הכרח דמיירי בחדא גוונא וק"ל:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה