אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת עבודה זרה › דף יב.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת עבודה זרה · דף יב.

דף יא:

גמ'. ת"ר עיר שיש בה עכו"ם כו' ישב לו קוץ כו' וכו' עד סוף הסוגיא וז"ל גירסת הר"ח ז"ל ת"ר ישב לו קוץ בפני כו' מפני שנראה כו' ואם אינו נראה כו' וכן אם נתפזרו לו כו' ואם אינו נראה כו' מעיין המושך כו' מפני שנראה כמשתחוה לעכו"ם וכן פרצופות כו' מפני שנראה כמנשק כו' עכ"ל הרי גירסת הגאון הר"ח ז"ל דלא גרס במעיין היתירא דאינו נראה כי זה ידעי' ק"ו מבבי דרישא וכמש"כ המהרש"א ז"ל ובזה נתיישב לי דברי הטור יו"ד בסי' ק"נ בדין דמעיין ופרצופות שתמה עליו בשלטי הגבורים בתרתי חדא דמפני מה השמיט גבי מעיין היתרא דאינו נראה והברייתא לא השמיט רק גבי פרצופין דלא אפשר. ועוד אמאי במעיין פירוש דאפי' מיית אי לא שתי לא ישתה ובפרצופות השמיט זה יע"ש ולגירסת הר"ח ז"ל דלא גרס גם בברייתא הדין דאינו נראה א"ש דברי רבינו הטור:

וגם אם נימי דגירסת הטור היה כגירסת אביו הרא"ש ז"ל י"ל דהלא באמת נלמד היתירא דאינו נראה במעיין מק"ו מבבי דרישא אך איידי דתני ברישא תני גם בסיפא וכמש"כ המהרש"א ז"ל ולזאת הטור שהוא פסקן כיון דכתב גבי קוץ. ונתפזרו דשרי באינו נראה דליכא סכנה תו לא איצטרך לכפלו במעיין דפשיטא דשרי מפני דאיכא סכנה ולכך רמז לנו במעיין לבד אפילו מאית להורות לנו דלכך השמיט אינו נראה במעיין אם דאפשר להיות כי כיון דאיכא סכנה פשיטא דשרי בא"נ. אבל באמת חד דינא לפרצופין ומעיין דבתרווייהו בנרא' אסור אם דאיכא סכנה לשיטתו. ונתיישב הני תרי מלתא דתמיהי של השלטי גבורים:

ולגירסת הר"ח ז"ל בל"ג במעיין דינא דאינו נרא' (יעוין כ"מ פ"ג מה' עכו"ם הלכה ז' שהעתיק ג"כ הגירסא כגי' הר"ח ז"ל) דשרי יען דאתי בק"ו מבבי קמייתי ולא תני אגב רישא י"ל דהא דקאמר הש"ס וצריכא דאי תני קוץ כו'. אבל כו' ואי דתנא מעות דממונא אבל כו' ולא ניחא להש"ס לשנות דלא זו אף זו קתני כי אם מעות היה מסתבר להתיר יותר מקוץ לא הוה א"ש מה דתני בה היתירא דאינו נראה דהלא אתי בק"ו מרישא. ולזאת הוכרח הש"ס לעשות צריכותא. אבל במעיין דלא קתני רק איסורא בנראה שפיר משני הש"ס דקמ"ל רבותא ונשנית בדרך לא זו אף זו דלא מיבעיא בתרי בבי קמייתא דליכא סכנה דאסור אך גם במעיין דאיכא סכנה מ"מ איסור בנראה ונתיישב קושית המהרש"א ומהר"ם ז"ל דליתני מעיין ונדע בבי קמייתי מק"ו כי התנא תני בדרך לא זו אף זו וכאמור:

ולכאורה יש לתמוה על רבותינו המהרש"א ומהר"ם ז"ל קושיתם דהלא כסוגיא זו כצורתה גרסי' בש"ס ב"ק ל"ב. וז"ל וצריכא דאי תנא המבקע ברה"י כו' משום דשכיחי רבים כו' ואי תנא ברה"ר כו' משום דמעיקרא שלא ברשות עביד כו' ואי תנא הנך תרתי הא משום דשכיחי רבים והא משום דשלא ברשות אבל מרה"י לרה"י אחר דל"ש רבים ומעיקרא ברשות אימא לא צריכא ע"כ הרי דבתרתי בבי קמייתא חזר הש"ס לעשות צריכותא ולא שני דתני התנא בדרך לא זו אף זו ובבא בתרייתא עכצ"ל דהכין הוא דאל"כ ליתני בבא בתרייתא דחייב אם דלא שכיחי רבים והיה ברשות וכש"כ בבי קמייתא דחייב ועכצ"ל דקושטא דמלתא קאמר הש"ס דבתרי בבי קמייתא איכא צריכותא ובבא בתרייתא עכצ"ל דתני התנא בדרך לא זו אף זו ואמאי ניחא להו התם ובכאן הקשו. הלא דבר הוא וי"ל דהתם הוכרח הש"ס לעשות צריכותא בבבי קמייתי כי אם היה משני דתני בדרך לא זו אף זו דלא מבעיא בהזיק ברה"ר דחייב מפני דשכיח אלא גם במבקע ברה"ר והזיק ברה"י אם דלא שכיח מ"מ חייב ורשות לא מעלה ולא מוריד א"כ בבא בתרייתא ל"ל דליכא רבותא כלל ועכצ"ל דאיכא רבותא דהיה ברשות וכיון דמוכרחין אנו לבוא לסברא זו דרשות מעליותא הוא א"כ ע"כ דתרתי בבי קמייתי צריכי אבל בסוגיא דידן אף דנימא דליכא שום מעליותא בקוץ על נתפזרו ותני נתפזרו בדרך לא זו אף זו דלא אפשר ואסור מ"מ א"ש הרבותא דבבא בתרייתא דאיכא סכנה דליכא בתרייתא קמייתי ומ"מ חזר הש"ס לעשות צריכותא הרי דלא ניחא לפרש בלא זו אף זו ולזאת הקשו המהרש"א ומהר"ם ז"ל וא"ש בס"ד.

אמנם לדעתי העני' י"ל בפשיטות דהנה ההיתר דאינו נראה לגירסתינו במעיין מיותר אך דתני אגב רישא וכמש"כ המהרש"א ז"ל וא"כ אי נימא דנתפזרו הוי רבותא לקוץ א"כ גם ההיתר דא"נ בנתפזרו ג"כ מיותר דאתי מק"ו מקוץ והיה מוכרח לומר דבתרווייהו בנתפזרו ומעיין תני היתירא דא"נ אטו קוץ ותרתי מפני חדא לא קתני כדאמרי' בריש קידושין ולזאת הוכרח הש"ס לעשות צריכותא בבבא קמייתא וא"כ צריכין לאשמעוי' היתירא דאינו נראה בתרווייהו ושפיר תני בחדא במעיין אטו תרתי קמייתא ומיושב קושית המהרש"א ומהר"ם ז"ל לשני הגרסאות בס"ד:

והנה אין להקשות דאמאי בנתפזרו או בקוץ דלא ישחה הוא רק מטעמא דנראה כמשתחוה לעכו"ם הלא בלא"ה הוי פסיק רישא דבוודאי משתחוה. לא מבעיא דלשיטת הערוך בתוס' שבת ק"ג ובפ"ק דכתובות דפ"ר דלא ניחא לי' שאינו נהנה מהמלאכה כלל לא אסור ושרי גם לכתחלה (יעוין חי' הרמב"ן ז"ל בכתובות שם שנראה שהסכים לשיטתו ויעוין מ"מ פי"ב מה' שבת ה' ב' ולח"מ שם ומג"א סי' שי"ח ס"ק ל"ו) דפשיטא דלק"מ אך גם לר"י ור"ת ורא"ש ור"ן וריטב"א ז"ל ושאר פוסקים החולקים עליו דקיי"ל כוותם כמבואר בטור ש"ע או"ח סי' ש"כ ג"כ לק"מ מתרי טעמי חדא דגם לדידהו ליכא בפ"ר רק איסורא דרבנן אבל חיוב חטאת בוודאי דליכא כמבואר בתוס' ורא"ש ז"ל שם (יעוין רמב"ם ז"ל פ"ה מה' נזיר ה' י"ד ובכ"מ דמבואר ג"כ דבפ"ר אינו לוקה יע"ש) בפ' הבונה דלכך במפיס מורסא שם ק"ז ובמחט של יד ליטול בו את הקוץ (שם ובסנהדרין פ"ד) דהתירו אם דהוי פ"ר כיון שאיני מתכוון לעשות פה. מפני צערא דגופא וכן במקום מצוה לא גזרו יע"ש ולזאת גם בנתפזרו או בקוץ דאיכא צערא דגופא או פסידא לולי המראית עין דנראה כמשתחוה לא היה אסור מטעמא דפ"ר כיון דלא ניחא לי' וכדאמרן. חדא ועוד קאמינא דאך בשבת דהחיוב תלי בעשיה ולא בכוונה שבלב אך שידע כי היום שבת ולכוון לעשות מלאכה ולכך בפ"ר כיון שידע שהיום שבת ופ"ר משווי אינו מתכווין כמתכוון לזאת אסור עכ"פ מדרבנן גם בלא ניחא לי' משא"כ בע"ז גם בהשתחוה אינו כלום רק במשתחוה לע"ז וא"כ נהי דהוא פ"ר דבוודאי ישתחוה ואם דנחשיבו כמתכוון כיון דהוי פ"ר מ"מ כיון שלא כיון להשתחוות לע"ז אינו כלום אם דבפוער עצמו לפעור או בזורק אבן למרקולס אע"ג דהתכוון לבזויה או למרמיה זו הוא עבודתה וחייב חטאת כמבואר בסנהדרין ס' עכ"פ כיון לעשות פעולה זו לע"ז אם דטעה וסבר דזה בזיונה מ"מ כיון דהיא עבודתה ועשה פעולה זו בכוונה לה לזאת חייב חטאת וכן בהשתחוה לשל עץ דטעה וסבר דאין ע"ז רק של כסף או זהב דחייב חטאת אם דלא כיון כלל לשם עכו"ם כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"ז משגגות עכ"פ עביד פעולה זו לה בכוונה רך דטעה וסבר דאינו ע"ז אבל הכא דלא כיון כלל לעשות השתחוואה זו לה מה חשש איסור יש בה (יעוין תוס' שבת ע"ב ד"ה רבא) כיון דהרהורא דע"ז לא עלה על רעיוני ולא כיון כלל לעשות פעולה זו לה. וזה ברור לענ"ד:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה