חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
הקדמה
מאמר מרדכי
שויתי ד' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט (תהלים טז)
יבקש היראה ויחפש החכמה אוהב התורה יקנה האמת איש דעת נוצר יראה איש אשר עיניו בכל עת לנוכח ד' יביטו כאשר יאיר לנו נתיב בפתח שער אורח חיים רבינו הרמ"א ז"ל בלשונו לשון צדיק. שויתי ד' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלקים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם על לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ד'. מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו. עכ"ל הזהב. ובאמרו מיד יגיע אליו היראה וההכנעה יראה לפרש סיומא דקרא כי מימיני בל אמוט. בהקדם לבאר מאמר חז"ל בש"ס מגלה י"ב וז"ל:
איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני (אסתר ב') אי ליחוסיה קא אתא ליחסיה וליזיל עד בנימין בר יעקב מאי שנא הני תלתא ותו לא תנא כולן על שמו נקראו. בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו. בן שמעי בן ששמע אל תפלתו. בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קאתי וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קאתי. אר"נ מרדכי מוכתר בנימוסו היה כו' ור' יוחנן אמר לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שם שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי שנאמר (דניאל ג') איתי גוברין יהודאין וגו' ע"כ ויש בו מהדיוק דאם נדרש מבן יאיר שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו הלא מאליו מובן כי נפתחו לו דלתי רחמים ושמע ד' את תפלתו ובן שמעי ובן קיש דנקראו על שמו לדרשה ל"ל. ונלע"ד בזה בהקדם מאמר חז"ל בש"ס ברכות ח' ע"א וז"ל דאמר ר"י משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ד' עת רצון (תהלים ס"ט) אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים. ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא (ישעיה מ"ט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך. ר' אחא בר' חנינא אמר מהכא (איוב ל"ו) הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי (תהלים נ"ה) תניא נמי הכי וכו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין העכו"ם ע"כ ויש לדקדק טובא במאמר זה אך אין רצוני להאריך בדקדוקים רק לפרש את הנראה לדעתי השפלה בזה בעזהש"י. והוא דהנה שלשה מדרגות המה בבאים להתפלל לפני ד'. מדרגה הראשונה שאין למעלה הימנה הוא מבני עליה אשר עיקר בקשתם הוא כי יתגלה מלכותו יתברך שמו בעולם ולהשפיע אך טוב לישראל עם קדשו. אשר זה לנחת רוח לפניו יתברך. ואם כי מה עמקו מחשבות ד' בתכלית הבריאה אבל אחת מכוונת הבריאה אשר מפורסם מפי סופרים וספרים הוא למען להיטב לנבראים כדרך הטוב להיטב ולמען יתגלה פעולותיו וכוחותיו יתברך שמו בעולם ויקרא בכל שמותיו של גדולה ומעלה וכבוד כי כל כינויי שמותיו יתברך כביכול מצורפים המה עם הנבראים כי אין מלך בלא עם וכן שאר כינויין אשר לו ית' כגון רחום וחנון לא יקרא על שמם זולת בהיות נבראים בעולם שיהיה על מי לרחם אך עצם שמו יתברך שם הוי"ה ב"ה וב"ש הוא אשר אינו מסובב מהנבראים וכאשר אמר ר' אליעזר הגדול בפרק ג' מפרקיו. עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו הגדול בלבד וזה שנאמר (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וגו' כי רק שם ה' הוא שמי מעצמותי משא"כ הכנויין כגון רחום וחנון כביכול אנו המסבבים שיקרא בשמות אלו ולזאת מי שדעת קדושים לו אינו עושה תפלתו קבע אך למען טובתו רק נפשו בשאלתו שיושפע כל טוב מחי החיים למען כי מזה כביכול יגיע עונג אליו יתברך כי נתקיים רצונו יתברך להיטב לנבראים. ועמו בבקשתו כי ע"י ישועת ישראל עם סגולתו יתגלה עוזו יתברך לכל העולם. וזה שאנו מבקשים כי נגיע למדרגה זו אשר יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשינו בישועתך בהישועה שמגיע אליו יתברך כביכול. באמת בלא שום כוונה אחרת ומה הוא הישועה אשר יתייחס אליו יתברך. באמור "לציון מלך אלקיך" אשר יאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה:
אמנם בני עלייה מועטים המה אשר יעלו למעל'ה הזאת ורבים המה ממדרגה השני' אשר שופכים שיח לפני ד' בעל הרחמים למלאות בקשתם למען טובתם. אולם המה אם כי יש להם מעשים טובים מכל זאת לרחמים הם צריכים כאמרם ז"ל בדברים רבה פ' ב' וז"ל. כיצד כך אמר הקב"ה למשה וחנותי את אשר אחון אמר לו מי שיש לו בידי ורחמתי במדת הרחמים אני עושה עמו ומי שאין לו בידי וחנותי במתנת חנם אני עושה עמו ע"כ הרי מבואר כי גם מי שזוכ' אין לו רק במדת הרחמים כי לשורת הדין אין לו מה לתבוע מטעם המענה שענה הוא יתברך לאיוב (מ"א) מי הקדמני ואשלם. ואז"ל בילקוט שמעוני שם בשם התנחומא. ורוח הקודש צווחת מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי בו נשמה מי מל לפני עד שלא נתתי לו בן מי עשה ציצית עד שלא נתתי לו טלית וכו' יע"ש. ולזאת למדת הדין גם הזוכה אין לוי רק במתנת חנם אך למדת הרחמים הקב"ה מסלק מה שנתן לו מקודם לקיים המצוה למען לא יהי' נהמא דכסיפא כי בשכרו הוא בא. וזה שאמר דוד מלך ישראל (תהלים ל') אליך ד' אקרא ואל ד' אתחנן אשר פתח בנוכח וסיים בנסתר וגם תחלתו שם הוי' ב"ה המורה על מדה"ר ואח"כ שם א"ד המור' על דין (יעוין מהרש"א ז"ל בח"א בקידושין ע"א בד"ה כתיב זה שמי וזה זכרי)
אבל יראה בכוונת הקרא עפמש"כ הר"ש ז"ל בפ"א דערלה משנה ה' בשם הירושלמי. אמר רב יודן בר חנן סימנא דאכיל מן חברי' בהית מסתכלית בי'. ולזאת אליך ה' עפ"י מדת הרחמים אשר יש לי מה לתבוע אקרא שתעניני כאדם הקורא בקול גדול לשלם לו את חובו ואמר בלשון נוכח כביכול כי איני בוש להביט נוכח פני ד' יען כי את שלו מבקש אבל ואל ד' אשר עפ"י שורת הדין אינו מגיע לי כלום לכך אתחנן ליתן לי במתנת חנם. וגם נאמר בלשון נסתר כי בהית לאסתכולי ביה כדרך איש אשר מתנת חנם מבקש:
ואחרי הדברים האלה מובן טעם פלוגתת ב"ש וב"ה בפ"ק דעירובין י"ג דנחלקו שתי שנים ומחצ' דהללו אומרים נוח לו לאד' שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא כי סובבים והולכים לשיטתם בשורשם. אשר נודע כי שמאי הי' נגד גבריאל ממידת הגבורה. לזאת היה קפדן כמבואר בשבת ל"א. והלל הוא נגד מיכאל ממדת החסד. לזאת הי' ענוותן ואיש חסד. הנה תכלית בריאת האדם הוא דאם כי לא חסר כלום להנשמה מבית המלך ומתענגת מנועם זיו העליון. אך יען שהוא במתנת חנם אשר לנהמא דכסיפא תחשב לה:
לזאת שלחה אביה שבשמים מעולם העליון לעולם השפל לעמוד בקשר המלחמ' ותתעטר בתור' ומצוות. ואז כשתשוב בטהרתה למקור מחצבתה תאכל מזונותיה תחת מעשי ידי'. ולזאת לב"ש אשר למדת' מדת הדין גם לאחר בריאת האדם ומקיים רצונו יתברך שמו אין לו רק מתנת חנם. לזאת אמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא כי מה ירוויח וזה כאשר אחז"ל כי מדת הדין אמרה אל יברא אבל ב"ה למדתם מדת החסד אשר על פי מדת הרחמים יכול האדם לתבוע שכרו בחזקה. לזאת אמרו נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. אך יען כי רבים המה אשר הקלקול רבה על התיקון. לזאת נמנו וגמרו כי נוח לו שלא נברא משנברא. אבל לצדיק אשרי לו ולדורו שנברא וכמש"כ התוס' שם יען כי עפ"י מדת הרחמים אשר הקב"ה מסלק מה שנתן מקודם לקיים רצונו יתברך שמו והמה בזרוע באים על שכרם. ולזאת נאמר לצדיק כי טוב בריאתו יען כי קודם בריאתו נהמא דכסיפא אכל בעולם העליון. אבל לא כן לאחר כבישת המלחמה מלחמת היצר את פרי מעלליו יאכל:
אמנם הא מהני להו לבני עליה אשר כל עבודתם בתפלתם הוא רק למען יגיע עונג אליו יתברך על השפעת הטוב. לזאת גם לשורת הדין יש להם כח לבקש יען כי לא למענם המה באים. אך למען יתקיים רצונו יתברך שמו להיטב ונתעלה עוד במעלה הני בני עליה דעיילי בלא בר (סוכה מ"ה ע"ב) אשר שערי תפלה לא ננעלו לפניהם בכל עת כמלכותא דארעא כי מי שצריך לבקש משאת מאומה מאת המלך יש לו חוק וזמן קבוע מתי לבוא בית המלך פנימה. אבל לא כן למי שצריך לבוא אל המלך לטובת המלך הפתח פתוח לפניו. כן מלכותא דרקיעא כביכול. וזה שאמר נעי' זמירות ישראל (תהלי' ק"ה) דרשו ד' ועוזו שעיקר דרישתכ' יהי' שם ה' שיהי' שלם (כאמרם ז"ל בילקוט תהלי' ט' ובפירש"י ז"ל פ' בשלח. וד' לעולם ישב שיהיה השם שלם) ועוזו שיתגלה עוזו יתברך שמו בעולם ובכח זה בקשו פניו תמיד כי אתם מבני עליה אשר הכח לכם לעמוד בהיכל המלך בכל עת שתרצו. ואמנם אם היות כן מכל זאת יען כי לסביביו נשערה מאוד (תהלים נ') והקב"ה מדקדק עם חסידיו אפילו כחוט השער' (ב"ק נ'). לזאת גם להם נרצה מאוד עת רצון:
והוא הנרצה במאמר ר' שמעון בן יוחאי אשר דבר מאנשי בני עליה שמהם הי' כאשר אמר אם שנים הם אני ובני הם (סוכם שם) שאם כי תפלתם בכל עת מתקבלת מכל זאת רצויה מאוד בעת רצון וזה שאמר המשורר. ואני תפלתי לך ד' כי שאלתי ובקשתי הוא לך ד' להנאתך ולטובתך (ע"ד לך לך וכפירש"י ז"ל) מכל זאת אתפלל בזמן עת רצון שהוא בשעה שהצבור מתפללים ולזאת כיון שעיקר בקשתי לישועתך כביכול אלקים המורה על שורת הדין ברב חסדך יען כי אתה מקור החסד והרחמים וזאת הוא נחת רוח שלך להיטב עי"ז יש לי כח לבקש כי גם לשורת הדין ענני יען כי באמת ישעך הישועה שבאה אלי הוא גם ישעך שנתקיים רצונך יתברך להיטב. וכאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב (תהלים ט') אגילה בישועתך אמר ר' אבהו זה אחד מן חמשה מקראות הקשות שהן מלמדין שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה שנאמר כי שמחתי בישועתך:
ועל המדרגה השני' דעת רצון גם להם להועיל בא ריב"ח ללמוד מקרא דישעי' (מ"ט) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך ואצרך ואתנך לברית עם להקי' ארץ להנחיל נחלות שוממות. והוא בשנבאר מה שאמר ישעי' שם (מ"ב) אני ד' קראתיך בצדק ואחזק בידך ואצרך ואתנך לברית עם לאור גוים. דהנה נודע שאלת החוקרים כי אחר שיש כח ביד המזל להטות אנוש להרע או להיטב א"כ הסבה לחטא הוא המזל ואיך שייך עליו קיום דת התורה ולמה יענש אם יעבור כי מה יעשה העני לעמוד נגד משטרי השמים ותשובת שאלה זו היא כי אין מזל לישראל (שבת קנ"ו) ואין למזל התגברות על נפש הישראלי ואם יש קצת נטויה למזל על ישראלי עכ"פ יש נטיה בחלק התורה לגבר חיילים על המזל ומראש צורים של בריאת אומה הישראלית מוכח כי אין מזל לישראל כדאמר רב יהודה אמר רב בשבת שם מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה (בראשית ט"ו) אמר אברהם לפני הקב"ה וכו' אמר לפניו רבש"ע נסתכלתי באצטיגנינות שלי ואינו ראוי להוליד בן אמר לו צא מאצטגנינות שלך שאין מזל לישראל כו' יע"ש:
עוד שאלו לדעת התורנים שהוא האמת כי היצר הוא מלאך. איך יש ביכולת האדם לעמוד בקשר המלחמה נגדו. ותשובת שאלה זו מה שאמרו חז"ל בסוכה נ"ב אמר רשב"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר ד' לא יעזבנו בידו וגו' הרי כי בקשת ד' מן האדם לנצח את יצרו כפי כוחו. אבל מה שלמעלה מכח אנושי הקב"ה עוזרו והבא לטהר מסייעין אותו (יומא ל"ח) וזה שאמר ישעי' הנביא בשליחתו של הקב"ה אני ה' שם של יו"ד ה"א אשר בו נהיה כל הווה המורה על בריאת חדשות בשינוי התולדות (וכמש"כ הרמב"ן ז"ל בפ' וארא על ושמי ה' לא נודעתי להם יע"ש). ובידי לשדד משטרי השמים קראתיך לקבל התורה בצדק. וכי תשאל מה לאדם לערוך מלחמה נגד היצר שהוא מלאך. הלא תדע כי ואחזק בידך לעזרתך כאמרם ז"ל הקב"ה עוזרו וממך אך אותה אבקש כי את כל מה שבכחך לעשות עשה. והבחירם בידך יען כי אין אתה כפוף תחת המזל והראי' כי ואצרך שבראתיך אשר על פי המזל לא הי' אברהם מוליד ומבריאתך מוכח כי אין מזל לישראל. ואתנך לברית עם לאור גוים שאתה קיום כל העולם (כפירוש הרד"ק ז"ל) וכאמרם ז"ל בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית נברא העולם והכל הולך אחר המעמיד אשר העולם משועבד לך. ולזאת קראתיך לקבל התורה יען כי הבחירה חפשית בידך לבחור בדרך החיים.
והנה אחז"ל גדול נסיון העושר יותר מנסיון העוני אולם מובן מאליו כי אנשי בני עליה אשר בקשתם לא למענם רחוק הוא מכליותיהם כי ע"י עושרם ירים לבם. אבל אנשי מדרגה השניה אשר קוטב בקשתם למענם הוא צריכים מאוד לעזרת ד' כי ע"י השפעת הטוב לא ירים לבם חליל' לשכוח את ד' כנאמר (דברי' ח') השמר לך וגו' ורם לבבך וגו' וזכרת את ד' אלקיך וגו' וזה שהבטיח ד' ע"י נביאו כה אמר ה' בעת רצון שתתפללו בעת רצון שהצבור מתפללין. אז עניתיך אם כי כוונתך לטובתך אשר הישועה והעניה תתיחס לך ולא תירא כי יהיה חלילה עושר שמור לבעליו לרעתו להלכד ברשת המסית הגדול ע"י רוממות הלב יען כי אנכי מבטיחך כי וביום ישועה שתוושע אז גם עזרתיך מן היצר כאמרם ז"ל הקב"ה עוזרו וגם אתה בכחך להיות למעלה מן המזל כמוכח מן ואצרך וכנ"ל. ואתנך לברית עם להקים ארץ להנחיל נחלות שממות כי אתה בקבלת התור' קיימת את הארץ אשר בתחלת יראה כי ד' יחזיר אותה לתוהו ובוהו (שבת פ"ח) וקודש היה העולם שמום בשני אלפים תוהו עד שהאיר אור התורה מאברהם אבינו שנאמר עליו (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן ע"ז ט') דמתרגמינן דשעבידו לאורייתא בפירש"י ז"ל) אשר אז יצא נחלת העולם מן התוהו ושממון שלה לאורה זו שני אלפים תורה וכיוון שאתה מקיים העולם הוא כי העולם ישתעבד לך ובן חורין אתה לקבל עליך עול מלכות שמים ולהיות דבוק בצרור החיים:
ועוד בה שלישי' מדרג' שלישית שפלת ערך ממדרג' אשר דרך ישרים דרכם אך שלא עלו למעלת מי עלי' שלא ישגיחו כלל על טובתם. אבל ראוים המה כי תתקבל תפלתם מפני מעשיהם הטובים. אולם לא כן המדרגה השלישית אשר נטו מדרך ד' וקלקלו מעשיהם עד שראוי למאס בתפלתם מכל זאת מצא להם ר' אחא ב"ר חנינא תקנה מן הקרא (איוב ל"ו) הן א' כביר ולא ימאס כביר כי אין הלשון דלא ימאס נופל רק במי שראוי נמאס ומ"מ לא ימאס כיון שהם כביר וסיומא דקרא כח לב להגדיל עוד כחא דצבורא בעת אשר יתאחדו הלבבות וכולם כאיש אחד בלב אחד כי גדול כח האחדות כנאמר חבור עצבי אפרים הנח לו (הושע ד') ודרש רבי כי גדול השלום שאפילו חליל' ישראל עובדים אלילים ושלום ביניהם אין מדת הדין יכול לשלוט בהן (בראשית רבה פ' ל"ח) יען כי בעת אשר אחדות ביניהם המה כגוף אחד. ובכל דור ודור לא אלמן ישראל מלהיות בניהם צדיקים גמורים. ואם כי לפעמים מועטים המה מכל זאת כיון דלא נייד (נזיר י"ב) לב כל אחד מחבירו ומתאחדים המה בלבותיהם כקבוע במקום אחד נחשבו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי (כתובות ט"ו ב"ק מ"ד) והוי כמחצה זכות ומחצה חובה אשר לדעת ב"ה (ר"ה י"ז) נאמר על זה ורב חסד מט' כלפי חסד דבמחצה על מחצה מטה השי"ת את ההכרע לצד הזכות. ולזאת אין מדת הדין שולט בעולם כשיש ביניהם שלום. ואם כי רבינו הקדוש דבר מכללות ישראל מן הכלל אתה דן על הפרט לכל צבור וצבור. ובא ר"א ב"ר חנינא לחזק דרשתו באמרו וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים הי' עמדי (דקרא מורה על יחיד הכולל את עצמו ברבים ומתפלל בעת רצון וכמש"כ המהרש"א ז"ל בח"א) כי המלך החסיד במקו' גדולתו וקדושתו שמה ענותנותו אשר החזיק עצמו לתולעת וחשב בנפשו כי לא נתקבל תפלתו אך יען כי ברבים בקרב לב רבים (וא"ש ה"ב דמלת ברבים) הי' עמדי אשר נתאחד לבבם על עם לבבי והי' לב אחד אשר מזה נשמע שגם ליחיד שאינו כדאי שיתקבל תפלתו בהתאחד את עצמו עם הרבים להתפלל בשעה שהצבור מתפללין עולה תפלתו לרצון לפני אדון כל עולמים:
והנה בכאן דברו חז"ל במהות האד' כי אם שתפלתו נאה בשלימות הכוונה ומעצמותה ראויה היא שתתקבל אך דמעשיו עומדין לשטן עלי דרך כי תפלתו תשוב אחור לזה נתנו חז"ל עצה כי יתפלל בעת רצון בשעה שהצבור מתפללין ויכלול נפשו בנפשם ועי"ז לבו נכון ובטוח כי תפלתו אין חוזרת ריקם. אולם אם התפלה מעצמותה אינו ראויה לבוא לבית המלך פנימה כי מרחש בשפתיו ולבו בל עמו על זה בא מאמרם ז"ל בש"ס תענית (ח' ע"א) וז"ל אמר ר' אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו (פי' בלב שלם יע"ש בפירש"י ז"ל ובח"א) שנאמר נשא לבבנו אל כפים אינו והא אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו ואע"פ והוא רחום יכפר עון וגו' לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור עכ"ל הרי מבואר דגם אם התפלה בעצמה היא בלא כוונה שהיא כגוף בלא נשמה מ"מ מתקבלת בצבור כי ד' לא ימאס כביר ותפלתם ריקם אינו חוזרת יען כי ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב כי ערבוב מחשבות הזרות כלות ונפסדות יסודם מנפש הבהמיות כי נפש המשכלת ליסודה תעוף לחשוב השכלות רוחניות וזה ויזכור כי בשר המה שמז' נמשך פיגול מחשבת' ולזאת אינו מדקדק עמהם על שלבם בל עמם אך רוח הרומז לדבור כנודע הולך הוא לפניו יתברך ולא ישוב שאין תפלתו חוזרת ריקם רק עולית ובוקעת השמים לפני אלקים חיים:
ועתה אחרי הדברים האלה נחקור נא בעיני הדעת את רוע מעשינו וקוצר דעתינו כי מי הוא מאנשים כערכי אשר יוכל להתהלל כי לא נטה מדרך הישר ומי הוא זה אשר יוכל להתקיים אפילו שעה אחת זמן התפלה במחשבה זכה וברורה לב יודע מרת נפשו כי הנפש המשכלת אשר ממקור בינה נקרצת וממעיין חכמ' נלקחת נמסר ביד נפש הבהמיות לחשוב מחשבות זרות ונפסדות ואיך לא נבוש בעמדינו להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ורעיונינו משוטטת בכל עבר ופנה. ואיך לא ימס לבבינו כראות דברי רשב"י בזה"ק פ' פקודי (יעוין ר"ח שער הירא' פ' י"ג) איך שמלמדין חוב' ונזכרי' המה עוונותיו של אדם בעת שנדחית תפלתו מהיכל דקדושה יע"ש הלא אלה הדברים צריכין לירד לעומק לבבנו ולהרגיז בטנינו לירא מאוד לנפשינו שלא תלכד ח"ו תפלתינו במצודה הפרושה לרגלינו. ואך זאת מנוס לנו לראות להתפלל תמיד עם הצבור ואז אנו בטוחים על כח חזק ואמץ של דברת חז"ל כי תפלת הרבים אינו חוזרת ריקם אם שלבם בל עמם ולעזרת ד' נקוה כי נזכה לישא לבבינו אל כפים ויעלה תפלתנו לרצון לפני אבינו שבשמים:
וז"ל הב"י ז"ל בסי' קכ"ד בשם האבודרה"ם וראה כמה גדול שכר המתפלל עם הצבור כי בתפל' אחת שמתפלל עמהם נחשב לו שכר כמתפלל ערב ובוקר וצהרים ביחיד כיצד תפלתו בלחש י"ט וחייב אדם שלא לדבר בעוד שש"ץ מחזיר התפלה ושיכווין לשמוע ברכותיה ושומע כעונה הרי י"ט ברכות אחרות וחייב אדם לענות אמן אחר כל ברכה וברכה ואחז"ל ברכות ל"ב ע"ב גדול העונה אמן יותר מן המברך הרי כאלו בירך י"ט ברכות אחרות נמצא בתפלה אחת עם הצבור כתקנה נותנים שכר זן ברכות עכ"ל. ואלו המה הדברים אשר צריכים לירד לעומק הלב להזהיר מלדבר בעת חזרת תפלת הש"ץ ואיסורא קעביד מי שאינו נוטה אזניו לתפלת הש"ץ וגם מי שלומד או שאומר דברי תחנונים רבה הפסידו על שכרו כי מבטל בזה שני תפלות ולא עת האסף פה בדברים הידועים ומפורסמים לאיסור ושומר פיו ולשונו וגו' ואשרי הנזהר בזה. אך מדברי האבודרה"ם ז"ל יש ליתן עוד טעם בכחא דתפלת הצבור שאינו חוזרת ריקם עפמש"כ הברכי יוסף באו"ח סי' נ"א דלהכי תקנו לאמור תהלה לדוד שלשה פעמים בכל יום יען כי בג' פעמים אי אפשר שלא יכוון פעם אחד כדי שיזכה לחיי עוה"ב יע"ש בשיירי ברכה אות ג' והן הן הדברים אשר נוכל לאמור גם בתפלת הצבור דיען דבתפלתו נכלל שלשה תפלות (ובפרט אם מיחדים לבם אשר בכללם יש שלשים תפלות) ובתלתא זימני הוי חזקה דבוודאי עלתה בידו עכ"פ תפלה אחת בכוונה שלימה. וכמש"כ הברכי יוסף שם באות ה' בשם ברכת הזבח ואורחת חיים:
העולה מן המדובר כי שלשה מדרגות המה בבאים לפני ד' הראשונה אשר מבני עליה המה אשר אך נפשם בבקשתם על אושר הרוחני. ועמם בבקשתם וכל מגמת כוונתם הוא רק לעשות נחת רוח אליו יתברך ואלו המה הגבורים אשר בזרוע יבואו כי יתקבל תפלתם והשניה אשר כוונתם לטובתם לרחמים המה צריכים. והשלישית. אשר נטו מדרך הישר אשר המה מוכרחים לדפוק על דלתי שמים לזכות כי יפתח להם שערי רחמים. והנה אחז"ל במדרש אסתר (פ"ו) איש יהודי וגו' מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו. וכמו שמשה רבינו הוא כלל ושורש נשמת כל ישראל כך היה מרדכי יסוד ושורש כל נשמת ישראל שבדורו (יעיון יערות דבש ח"ב דרוש ו' אשר הפתיחה הוא ויקרא אל משה) וגופא בתר רישא גרירא והוא היה צנור הרצון לעלות תפלת כל אחד לפי מדרגתו. וזה שדרשו חז"ל לשבחו. כולן על שמו נקראו בן יאיר בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו נגד בני עלים אשר המה אנשי השם אשר יקראו בשם עיני העדה. ונגד מדרגה השניה. אשר לרחמים המה צריכים כנ"ל נאמר בן שמעי בן ששמע אל תפלתו אשר שם זה מורה על מדת הרחמים כי הוא משלש עשרה מדות של רחמים. ונגד מדרגה השלישית נאמר בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים כי בעבורם הוצרך להקשה אבל ופתחו לו כי זה האיש מרדכי אשר דרש אך טוב לעמו נמסר בידו המפתח לפתוח שערי רחמים להאיר עניהם של ישראל.
אולם לא יעלה על לב האדם כי בזה שמתפלל ומרבה תחנונים לפני קונו זאת היא תכלית השלימות וזולת זה במה שבינו לבין חבירו יעשה מה שלבו חפץ פגול הוא לא תרצה זאת המחשבה לפני ד' ואדם ועל זה צווח הנביא (ישעיה א') ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו אך מקודם רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע שמורה על תיקון הדברים שבין האדם למקום. וכן למדו היטב (להיטב) דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה שהוא היישרת ההנהגה שבין אדם לחבירו (כפי' האלשיך הקדוש) ואז אשמע תפלתכם כי ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ודעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה וזה שסיימו חז"ל בברכות שם כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאלו פדאני לי ולבני מבין העכו"ם. כי עם תורה ותפלה שהוא שלימות האדם שבינו לבין קונו לא יצא ידי חובתו אך בהיות עמהם גמילות חסדים אשר הוא שם הכולל לשלימות ההנהגה שבינו לבין חבירו. וזה הוא כתר דת הישראלי כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) ואהבת את ד' אלקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך שיהא אדם קורא ושינה ומשמש ת"ח ודבורו בנחת עם חבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרים עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה ראיתם פלוני שלמד תורה כמה יפים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ט) ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ע"כ הרי כי תפארת הישראלי הוא אך בהיותו טוב לשמים ולבריות:
וזה הוא דרך אנשי המעלה אשר הדת והדעת בידם נאחדים לעבוד את ד' באמת ובלב שלם אשר יראתם אינו מסוג יראת אנשים מלומדה ועל אלו נאמר (דברים ד') כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכפירש"י ז"ל שם כי אם תעוותו אותם מתוך שכחה תחשבו שוטים אך כשלא תשכחו אותם וחפשים על אמתתם אז תחשבו חכמים ונבונים והוא הנרצה במאמר ר"נ כי נקרא יהודי וימיני על שבחו של מרדכי שהי' מוכתר בנימוסו (יע"ש בתו"ס) כי זה האיש מרדכי הצדיק היה הולך וגדול ושמעו הולך בכל המדינות מגודל צדקתו וחכמתו אשר עשה את הטוב לפני ד' ואדם כנאמר עליו דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו והוא היה איש יהודי מצויין בחצר המלכות לפני כל העמים ונתאחד אצלו הדת עם החכמה אשר על זה נקרא איש ימיני על שם החכמה כנאמר (קהלת י') לב חכם לימינו (וכמש"כ הרמב"ן ז"ל בפ' וישלח דלכך נקרא בנימין יע"ש) וזה שהיה מוכתר בנימוסו (כי הדת) כי נימוסו פי' היערות דבש. שהוא הדת) היה לו לכתר ולתפארת כנאמר כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים והוא היה יסוד ושורש החכמה והיראה אשר עליו נאמר ישראל אשר בך אתפאר:
והנה פתח השער להכנס בהיכלא דמלכא ולהתדבק בצרור החיים לקיים דברי אלקים חיים על אמתתם הוא היישרת המדות (כאשר האריך בזה התנא האלקי הר' חיים וויטאל ז"ל בשער הקדושה) ויסוד ושורש כל המדות טובות הוא מדת הענוה אשר בה נשתבח מבחר היצורים משה רבינו עבד ד' כנאמר (במדבר י"ב) והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה וכבר נראה מבואר לעין כל היתור באמרו. אשר על פני האדמה. האם לא נודע כי אדם על פני האדמה הוא. ועוד דייק בספר בינה לעתים דרוש מ"א במלת והאיש משה ולא הזכיר שמו לבד יע"ש ונלע"ד בישוב זה בהקדם מאמר התנא האלקי ר' לויט"ס בפ"ד דאבות מאוד מאוד הוי שפל רוח בפני כל האדם שתקות אנוש רמה. והנה שם אדה אם אמנם כי מורה על מעלת האדם וכאמרם ז"ל אתם קרוים אדם וכו' (ויש מקום לרמז בשם אדם לשלשה דברים עיקרים המועילים להדריך את האדם בדרך האמת אשר חפץ ד' כי הנשמה הטהורה שתגיע לשלמותה שלש אלה יעשה לה. והוא טוב יסודות הגוף שהוא אדמה. וטוב יסוד הנפש שהוא שורש האדם והוא הדעת. וטוב המוסר שהוא תורתינו הקדושה הנמשלת למים חיים. וזה שם אדם אדמה דעת מים) מכל זאת פשוטו מורה על שם שנלקח מן האדמה ונאמר עליו (בראשית ג') כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אולם שם איש מורה תמיד על השלימות עד שהשוה בו יתברך שמו כביכול ד' איש מלחמה וגו' ובמלאכיו והאיש גבריאל (יע"ש במדרש שמואל):
ונודע כי גופו הקדוש והטהור של משה רבינו נגנז בגלגל החמישי וא"כ סבת השפלות שהורה לנו ר' לויטס לא היה לו מקום אצל משה רבינו וזה שרמז לנו הכתוב את גודל שלימות משה רבינו במדת הענוה כי והאיש משה שהיה נקרא בשם איש שגם גופו הטהור היה דומה לשכלים הנבדלים מכל זאת היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה שיש להם התקשרות עם האדמה להפך את גופם לעפר ולשלוט בהם רמה ותולעה ויש להם סבה גדולה לעורר אותם למדת הענוה. ובמשה רבינו לא היה זה. מכל זאת היה עניו יותר מהם. ובזה יתהלל מי שיש בו כל המעלות ואין לו שום דבר להביאו לידי מדת השפלות. ומכל זאת הוא שפל בעיניו זה הוא העניו באמת וכל זה נתקבץ במבחר היצורים. וזאת אחשוב בכוונת מתני' דשלהי סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא ואמרי' בגמ' שם א"ל רבי יוסף לתנא אל תתני ענוה דאיכא אנא ופירש"י ז"ל שאני ענוותן. כי אלו ואלו דברי אלקים חיים כי באמת גם רב יוסף היה ענוותן ומכל זה תני התנא משמת רבי בטלה ענוה עפמש"כ הבינה לעתים שם בשם המהרי"א ז"ל כי יסודות הגאוה שבע מעלות המה והאריך שם וביאר כי כל אלו המעלות נתקיימו ברבי ובניו וכמו שהעיד ר' שמעון בן מנסיא אלו שבע מדות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובניו וא"כ היה לו כל המעלות המביאים לידי גאוה. ומ"מ היה עניו. וזה כוונת התנא כי משמת רבי בטלה הענוה עם שהיו כמה אנשים אשר היו מוכתרים ג"כ בענוה אבל לא היה להם כל הדברים המנגדים למדת ענוה אשר לא כן ברבינו הקדוש שנתאחדו אצלו כל אלו המעלות ומכל זאת היה מוכתר במדת ענוה וא"ש:
וי"ל עוד בפירושא דקרא והאיש משה וגו'. דהנה אמרי' בסוטה (ה' ע"א) וכראש שבולת ימנו מאי וכראש שבולת ר"ה ור"ח חד אמר כי סאסא דשבולתא וחד אמר כשבולת עצמה בשלמא למ"ד כי סאסא דשבולתא היינו דכתיב וכראש שבולת אלא למ"ד כי שבולתא עצמה מאי וכראש שבולת אמר ר"א וכן תנא דבר"י משל לאדם שנכנס לתוך שדהו גבוה גבוה הוא מלקט. ופירש"י ז"ל. כסאסה דשבולתא. גבהו של שבולת שקורין זקן השבולת והוא נשבר ונופל מאליו. גבוה גבוה הוא מלקט. והיינו כראש שבולת ימלו כשבולת שנראה ראשה למעלה מחברותיה ע"כ. ומאמר זה אומר דרשוני להבין דברי חכמים וחידותם ובמה פליגי והנראה דהנה שני דברים המה המצמיחים הגאוה בלב האדם האחד הוא מעצמותו שרואה את מעלותיו ושלמותו ועי"ז מתגאה והשני אם כי רואה א"ע חסר השלימות מ"מ כשמעריך את חסרון חבירו רואה א"ע ברום המעלות לנגדו ויש להעמיס זה בכוונת הקרא (ישעיה ב') כי יום לד' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל (וזה כדרך הבינה לעתים שם אך באופן אחר) כי יום לד' צבאות על כל גאה ורם על האדם אשר ע"י רום מעלותיו הוא מתגאה ועל כל נשא ושפל שהוא מתנשא ע"י חבירו אשר הוא שפל ממנו ואולי זה היה כוונת אדונינו המלך החסיד בענוותנותו. באמרו בנועם אמרותיו (תהלים כ"ב) ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם, והוא ואנכי מעצמותי תולעת ולא איש שמעצמותי אין לי במה להתגאות (ולמש"כ לעיל בהוראת שם איש א"ש תולעת ולא איש וכמובן) וגם כשאעריך א"ע נגד שאר אנשי המעלה אשר בשם אדם יקראו אנכי בהם חרפת אדם ולא עוד אך. ובזוי עם שגם נגד העם המדרגה הקטנה אשר בשם עם יכונה אנכי בזוי נגדם ובמקום גדולתו וקדושתו נמצא ענוותנותו וזאת היא עדות ד' נאמנה שהעיד בתורה הקדושה. והאיש משה אם שהיה שלם בכל והיה מבחר הנאצלים מכל זאת היה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה שגם נגד אלו אשר כמעט שוו עם שטח פני אדמה היה מקטין את עצמו וזה מעלה שאין למעלה ממנה כנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' (דברים ל"ד). וזה שנאמר דוד מלך ישראל (שמואל א' י"ח) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו. דאמרי' שם בסוטה אר"ח ואיתימא מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני וגו' גבם עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל הרי כי אין האדם זוכה כי ד' יהיה עמו רק מי שהוא עניו כנאמר (ישעיה נ"ז) ואת דכא ושפל רוח וגו' וזה שהכתוב מעיד על דוד המלך כי אם שהיה משכיל ומצליח בכל אשר עשה. ובכל יום היה הולך וגדול מכל זאת היה לבו הטהור נשבר בקרבו אשר עי"ז זבה כי וד' עמו להיות מקום מקדש לשכינת ד':
וזה שדרשו חז"ל בסנהדרין צ"ג וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום כי בעירובין י"ג אמרינן דלכך זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני דנוחין ועלובין היו. וזה ד' עמו יען דהי' מוכתר במדת ענוה ולזאת הלכה כמותו בכל מקום (וכן פירוש בעיון יעקב בסוטה שם) או כי ע"י וד' עמו שבכל עת שם ד' לנגד עיניו כאשר העיד על עצמו שויתי ד' לנגדי תמיד שזה מביא לידי יראה והכנע' לזאת זכה כי הלכה כמותו בכל מקום והוא הטעם שאמר ר' יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כעובד עכו"ם וכו' ור' יוחנן דידי' אמר כאלו כופר בעיקר שנאמר (דברים ח') ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך (סוטה שם) כי סבת הגאוה הוא רק יען כי אין יראת ד' נגד עיניו. כי איך יתגא' אדם אשר הוא אפר דם מרה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ולזאת שם יהודי הנגזר משם יהודה אשר שם הוי"ה ב"ה וב"ש רצוף בתוכו כנודע שמורה כי שם ד' נגד עיניו המביא את האדם להכנעה וענוה עי"ז הוא כופר בע"ז של רשת המתגאה ויען כי מדרכי הצדיק לאחר כל גדולתו הי' הענוה חתולתו וכאשר כ' היערות דבש שם בח"ב דרוש ו') כי מרדכי הי' בדורו כמו משה ענין אף מרדכי וזהו פשוט כי רצוי לרוב אחיו אף שהיה משנ' למלך. לזאת דרש עליו ר' יוחנן לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרי ליה יהודי של שם שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי כי לשיטתו הולך דכל המתגאה כאלו כפר בעיקר יען כי שכח את ד' המשגיח עליו. ולזאת מרדכי אשר הי' רצוי לרוב אחיו ע"י גודל ענוותנותו נקרא יהודי להורות כי שם ד' האיר תמיד נגד עיניו אשר הביאו לידי הכנעה וענו'. והוא הנרצה בנושא המאמר המוצג בפתח השער לד' אשר צדיקים יבואו בו. שויתי ד' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט כי רבינו מאור הגולה רש"י ז"ל פי' מימיני בל אמוט ע"ש התורה שנתנה בימינו וזה שויתי ד' לנגדי תמיד אשר עי"ז מגיע היראה וההכנעה בפחד השי"ת וע"י מדת ענוה אזכה כי מימיני שהוא התורה בל אמוט שנקבע הלכה כמותו כאשר נאמר באמת על המלך החסיד וד' עמו שהלכה כמותו בכל מקום וא"ש בעזהש"י:
ויאמר המחבר. ובלב נשבר מדבר. הנה דרכי המחברים בהקדמת ספריהם יתפרדו והי' לכמה ראשים. זה אשר יכתוב ידו בהקדמתו להעיד על עצמו כי יודע הוא את חסרונו ומשפיל א"ע. וזה יתנצל בפני העם כי לא בא בקרית ספר להתפאר ולעלות במעלות לבקש גדולות. וזה אשר קורא להזהיר אל המעיין לבל יסמוך עליו למעשה אשר שלש אלה ראיתי כי לפני אך למותר המה. כי כל זה הוא רק לפני אדירי התורה ארזי הלבנון אשר באמת גבהם כארזים. נאה ויאה לפניהם כי במקום גדולתם שם יהי' ענוותנותם ולארז הגבוה החיוב כי בכל גדולתו ישפיל את עצמו כתולעת. אבל לשפל ערך כמוני אשר באמת אנכי כאזוב ותולעת. צעיר לשנים ונבער מדעת. ונפשי מושלל משלימות. ובמה אשים מגרעת. ולאמור כי לא עשיתי זאת להתפאר הלא ישחק עלי עין הרואה. באמרו האם לא ידענו כי אך במנחת עשיר נאמר בל יתגאה. אבל במנחת עני כמנחתי במה אתגאה. חדא ועוד קאמינא כי אך למותר הוא בזה דבר שפתים וכתיבת ידים להעיד על עצמו כי כיוון לבו לשמים כי אך האדם יראה לעינים אבל ד' יראה ללבב. והן והן הדברים אשר נאמר בהן ויראת מאלקיך ולבקש את כל מעיין ומחפש כי לא יסמוך עלי בשום דבר אשר החלטתי להלכה ולמעשה:
אזהרה זו לא מצאתי לה מקום אצלי כי למי שיודע ומכיר את ערכי השפל איך יסמוך על בריה שפלה כמוני היום. אשר אך לשני הכח הגעתי ואין בי לא בינה ולא זקנה ואיש אשר אינו יודע אותי איך יעלה על לבו לסמוך על אדם שאינו מכיר אותו. ואם עזרני ד' בחסדו הגדול כי כוונתי לאמתה של תורה והדברים מעצמים ברורים הלא עליהם יסמוך ולא עלי וחלילה לסמוך עלי כי אנכי רק כמזכיר והקורא המעיין יבין ויכיר ואת אשר יבחר בשכלו הזך אליו יקריב:
ואנכי אך על זה באתי להודיע בשערים כי אלו הדברים חידושי ש"ס בפשט והלכה ופלפולים אשר בחיבור זה נאמרים שמם אשר יקרא להם הוא על שם הורים ומורים בשם חידושי בן יאיר. אשר בקרב מלת יאיר רצוף שם אדוני אבי מורי ורבי מובהק עטרת תפארת ראשי הרב הגאון המפורסים לתהלה בתורה וביראה וכו' כש"ת מו"ה יצחק אייזק יהודה ליב ראללער שליט"א. ושם ליב במספר קטן יעלה כריש דיאיר במספר קטן. גם אמי מורתי הרבנית הצנועה אשה יראת ד' מנשי' באוהל תבורך מרת דבורה תחי' שמה הטוב רמזתי כי יאיר עם המלה כמספר שם דבורה עם חמשה אותותיה. גם רמז לשמי כי זה שמי חיים מרדכי בחשבונותיו עם שמותיו כמספר חידושי עם אותיותיו. וזה חידושי היוצאים ממני ורומזים על שמי חיים מרדכי אנכי כבן לאבותי היקרים אשר שמותיהם מאירים ממלת יאיר לקיים בזה מצוות כבוד אב ואם. והמה בעזרת ד' גדלו אותי על ברכי התורה ומעט תורתי אשר בי מאאמ"ו שליט"א קבלתי. ד' יאריך ימיהם ושנותיהם על גפי מרומי ההצלחה והגדולה ויראו רוב נחת מצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם ויגדלם על אדני האמת והאמונה דרכי התורה והתבונה מתוך הרחבה ועושר וכבוד כחפץ לבם הטהור ולב ונפש בנם מכבדם ומוקירם ומעתיר בעדם לטוב כל הימים:
עוד זאת אודיע כי הרבה טעותים נפלו בדפוס ונעשה על זה לוח התיקון וגם לפעמים יתוקן אשר בפנים בא בערבוב אמרים. ידע זאת המעיין לעיין שמה:
ועתה הנני לברך על המוגמר להודות לד' בכל לבי ונפשי על כל הטוב שגמלני בחסדו הגדול שהחייני וקימני והגעני לזמן הזה לראות את ספרי חידושי בן יאיר יוצא לאור עולם. כן יאיר לי ד' את עיני ולבי בתורתו הקדוש' ובצאתי אפרוש כפי לאבינו שבשמים. אנא ד' קבל נא את מנחתי מנחת עני לפניך לריח ניחוח ואזכה לעבוד אותך יתברך באמת ובלב תמים כנאמר (דברים י"ח) תמים תהיה עם ד' אלקיך. אשר האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש. עפמש"כ בילקוט תהלים (ס"ח) וז"ל למה תרצדון הרים גבנונים. אר"א אמר בר קפרא יצאת בת קול ואמר להם למה תרצדון עם סיני כלכם בעלי מומין אתם גבי סיני כתיב הכא גבנונים וכתיב התם או גבן או דק ע"כ הרי דהרים הגבוהים בשם בעלי מומים יקראו ומזה הוציא הנועם מגדים כי עניו בשם תמים יכונה אשר הוא תמים בלא מום הגאוה. וזה מסיפיה לרישיה מדריש אם תהיה תמיד עם ד' אלקיך כי שם ד' יציור בכל עת נגד פניך עי"ז תמים תהיה בלא מום הגאוה כי זה מביא לידי הכנעה וענוה וכנ"ל ומרישיה לסיפיה מדריש כי אין הקב"ה שוכן רק במי שהוא שפל רוח באמת כנאמר (ישעיה נ"ז) ואת דכא ושפל רוח וגו' וזה אם תמים תהיה בנא מום הגאוה אז תזכה כי תהיה עם ד' אלקיך:
אולם אם כי לב האדם צריך להיות נשבר בקרבו מכל זאת מחיוב להיות שמח בעבודתו ותורתו כנאמר (תהלים ק') עבדו את ד' בשמחה. אבל יש להבין דכיון דנקבע בלב האדם באמת כי לא עשה מאומה בתורה ועבודה נגדו יתברך שמו איך ישמח. ובמה ישמח. ולתשובת שאלה זו אמר המלך החסיד בנועם זמירותיו (תהלים קי"ט) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. כי השמחה תהיה כשמחת המוצא מציאה. אשר הוא שמח. אבל חין לו במה להתהלל יען כי הלא מצא אבל לא פעל זאת בחכמתו ובמה יתהלל כן האדם יצריך להיות שמח ולתן שבח ותודה לד' על חלקו שחננו בתורת ד' דצריך לידע כי מה שיש לו אינו משלו ומחכמתו אך מעזרת ד' אשר גבר חסדו עליו ובזה תתאחד הענוה והשמחה ביחד והמלך החכם מכל אדם. אמר (משלי ט"ו) אורחי חיים למעלה למשכיל וגו' כי המשכיל האמיתי בשלימות הנפשיות שהוא אורח החיים הנצחים את מי שהוא למעלה ממנו ישים נגד עיניו למען יראה את שפלותו ופחיתתו. ומה שעשה הלא כאפס וכאין יחשב נגד אנשי המעלה. וזה שאחז"ל במנחות (כ"ט ובראשית רבה פ' י"ב) כי ביו"ד ברא הקב"ה עוה"ב ובה"א עוה"ז יע"ש וי"ל עפ"י מה דנודע כי באטב"ח דר' חייא כל האותיות מזדווגין אך אות הא' ונו"ן אין להם בן זוג כמבואר בשמות רבה פ' ט"ו וברש"י ז"ל סוכה נ"ב ע"ב יע"ש. וזה רומז לתענוגי עוה"ז אשר בעפר הגשמי יסודם שאין להם מקום כלל בעוה"ב המשולל מדברים הגשמים הנפסדים ולזאת נבראת בהא' מאותיות הראשונות שאין להם בן זוג כי גם עוה"ז אין לה בן זוג אמנם תענוגי העוה"ב הרוחני גם בעוה"ז טועמים אותה הצדיקים ואנשי המעלה כברכת התלמידים לר' אמי ואמרי לה לר' חנינא. עולמך תראה בחייך (ברכות י"ז) ונודע להמשכילים אשר הטעימם השי"ת מעין תענוג עוה"ב ולזאת נברא עוה"ב ביו"ד דזיווג של אות יו"ד הוא אות צדיק לרמז בא דיש לתענוג עוה"ב בן זוג גם בעוה"ז והמה הצדיקים. ולהאמור י"ל דהנה האדם מורכב מגוף ונפש ונודע שטבע כל דבר הוא שהכל נמשך לשורשו לזאת אדם המשכיל יבין כי הנפש שמקור מחצבתה ממקום גבוה היא כל מה שיעשם לשלמותה הלא מצער היא ולעולם יבקש מעלה שהיא למעלה ממנה להדביקה בצרור החיים. אבל לא כן בצרכי הגוף דשרשו ויסודו מעפר וסופו לעפר ימשיך אותו לשורשו שהוא מלמטה ובכל מה שיוכל למעט בתקונו ימעט. וזה הורה לנו השי"ת בבריאת העולם שברא עוה"ז בהא' שפחותה למטה כי בתענוגי עוה"ז יסתכל האדם במה שלמטה ממנו להסתפק במה שחננו בוראו אבל מה שיכין לו אדם צידה על דרך לזכות לנועם תענוג הרוחני כל מה שיכין למעט נחשב בעיניו כדמיון היו"ד שהוא הקטנה שבאותיות באיכות (יעיון מהרש"א ז"ל בח"א שם במנחות) וכמאמר הלל באבות פ"א וכשאני לעצמי מה אני. וזה שאחז"ל בויקרא רבה (פ' י"ד) אחור וקדם צרתני אמר ר' יוחנן אם זכה אדם נוחל ב' עולמות הזה והבא הה"ד אחור וקדם כו' דלכך נקרא עוה"ז קדם כיון שמסתכל באנשים שלמטה ממנו א"כ הוא קדם וראש להם אבל עוה"ב שצריך אדם לשים מבטו תמיד באנשי מעלה שגדולים ממנו א"כ לעולם יראה א"ע אחור להם ואם ככה יעשה האדם אשרי לו שזוכה ונוחל ב' עולמות כי בזה יושב במנוחה יען כי הוא שמח בחלקו ולבו פנוי לעבודת בוראו יתברך. וזה וזה עלתה בידו:
ויש עוד מקום לפרש עפמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' תשובה שכל היעודים הגשמים שבתורתינו הקדושה אין אותן הטובות סוף מתן שכרן של מצות והאריך שם בנועם אמרותיו עד שסיים וז"ל נמצא פי' כל אותן הברכות והקללות על דרך זו כלומר אם עבדתם את ד' בשמחה ושמרתם דרכו משפיע לכם הברכות האלו ומרחיק הקללות מכם עד שתהיו פנוים להתחכם בתורה ולעסוק בה כדי שתזכו לחיי העוה"ב וייטב לך לעולם שכולו טוב ותאריך ימים ליום שכולו ארוך נמצאתם זוכין לשני העולומות לחיים טובים בעוה"ז המביאים לחיי העוה"ב כו' עכ"ל הזהב הרי אם האדם מבקש את הטפל שהוא טובות עוה"ז למען יוכל לעבוד את ד'. אז זוכה לשני העולמות. וזה אחור וקדם אם עוה"ב שנקרא אחור יען כי באה לו לאדם לבסוף וכמש"כ המ"כ שם. הוא אצל האדם ראש ופנה במחשבתו אשר עי"ז נקדם למלת וקדם שמורה על עוה"ז יען כי כל טובות עוה"ז טפלות המה לו לקנין הנצחי זאת היא הסבה שנוחל שני העולמות ותושיה לו בכפלים כי נוטל פי שנים:
והוא שהבטיח ד' לאברהם אבינו (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד. ואחז"ל ברבה שם (פ' מ"ד) וז"ל ורבנן אמרי חדא לפי שהיה אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי תאמר שנתקבלתי שכרי בעוה"ז ואין לי כלום לעתיד לבוא אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך וכל מה שעשיתי עמך בעוה"ז חנם עשיתי עמך אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא שכרך הרבה מאוד המד"א (תהלים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ע"כ פי' כי אברהם אבינו ירא שמא לקח שכרו בעוה"ז אמר לו הקב"ה אל תירא אברהם אנכי מגן לך כי כל הטובות שעשיתי לך הוא רק כמגן לך להגן בפני פגעי הזמן ולהשפיע לך את הטוב למען יהיה לבך פנוי לעבודתי ולזכות לשלימות הנצחי וכמש"כ הרמב"ם ז"ל. וכל מה שנעשה עמך לטובה בעוה"ז בחנם עשיתי עמך אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא. יען כי שכרך הרבה מאוד. וקצר עוה"ז מהכיל לשלם בתוכה את שכר הנצחי בלתי מוגבלת בעולם המוגבל וכמש"כ העקרים במאמר ד' פ' ל"ו יע"ש. וזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. פי' כי מזה שצפנת לתן שכר היראים בעולם הנצחי יען כי א"א כי ישולם בעוה"ז שהוא מוגבל מזה נודע כי טובך רב מאוד וכמובן:
וסמוך לחתימה אנא בריה קלה הננו בשבח והודאה על העבר על חסד ד' שעשה עמדי ונתן בלב חמי יקירי רחים ומוקיר רבנן הרבני התורני הנגיד המפורסים לתהלה איש חמודות ורב תבונות כש"ת מוה' אברהם חיים סאריף ני' להחזיקי על שלחנו משך כמה שנים בהרחבה. ולזאת מלבד מה שאני חייב בכבודו הנני להזכיר יקרת ערכו וטוב לבבו ולברך אותו ואת ביתו מעומק לבבי על חסדו אשר עשה עמדי להרחיב דעתי בכל עת ללמוד תורת ד' בזכות זה יתברך ממקור שפע הברכה ויאריך ימים ושנים הוא וביתו על גפי מרומי הצלחה ויכלכל שיבתו בשובע שמחות בטוב ובנעימים ולהתענג מבניו כחפצו ורצונו לטובה וכחפץ לב חתנו המכבדו ומוקירו ומעתיר בעדו לטוב כל הימים:
ואחתום בתפלה על העתיד תפלה לעני לפני השוכן בערבות הזוכר חסדי אבות כי זכות אבותיי הקדושים יעמוד לי שלא ימיש ספר התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם ואזכה ללמוד וללמד תורה לשמה מתוך הרחבה. ואני וביתי נזכה לגדל את הילדים אשר חנן אותנו ד' לתורה ולחופה ולמע"ט מתוך הרחבה ועושר וכבוד. ולראות דור ישרים יבורך ובחסדו הגדול יעזריני לכוון ואמתה של תורה ולהרביץ תורה בישראל כי הוא יתברך בעל הרחמים. וזאת אחלה בתחנונים אנכי הצעיר בחכמה ושנים וחותם בלב נשבר ומצפה לרחמי שמים לראות במהרה בנחמות ציון וירושלים ויקוים בנו מה שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים:
דברי השפל חיים מרדכי ראללער אבד"ק ניאמץ יע"א.