חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן קצז
קצ"ז הנה מכתבו קבלתי היום הזה ה' בהר ך"א אייר תרי"ח לפ"ק והנני משיבם על אתר. אחינו בית ישראל החרדים לדבר ה' ותורתו שמעו אלי וישמע אליכם ה'. הנה בדבר העגונה אשר כתב המסדר זאב המכונה וואלף דמתקרי וועלוויל והוא פסול והמסדר עומד במרדו ומכשירו הנה עליכם מוטל הדבר לסלק הנזק הזה ותדעו משחז"ל בפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת שמי שיש בידו למחות ולקיים דברי התורה ואינו מקיים הוא בכלל ארור ח"ו ומכלל לאו נשמע הן אם תקיימו תזכו לברוך ולמוכיחים ינעם ותבא עליהם ברכת טוב:
והנה המסדר בתחלה דנתי אותו לכף זכות כי שגגת הוראה הוא ואמרו חז"ל אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בה אבל עתה בראותי כי כתבתי לאיסור ואין בו כדי התפארות כי ת"ל הוראותי מלאה פני תבל וכולם שמחים על הוראתי בעזה"י זולת בני בלי שם מיעוטא דמיעוטא אשר הם מתתקע"ד דורות המפוזרין בכל דור ושרשם הוא שורש פורה ראש ולענה גם על הראשונים אשר קטנם עבה ממתני מהם אין ראי' וכיון דראה מ"ש אני גם ראה עוד חכמים אחרים כתבו כן והיא עומד במרדו וא"כ מזיד הוא לכך ידעו דהוראתו אסורה כחתיכת נבלה וחלילה לסמוך על הוראתו אפילו כביעתא בכותחא וסימן לגסות הרוח עניות דתורה גם כיון דאני רואה שאינו יודע בטיב גיטן בלא"ה גיטן שלו פסולין כיון דאינו יודע בטיב גיטן מי יודע כמה פסולין הי' בגט כמ"ש הרמ"א בסימן קמ"א אם ראינו איזה פסול בגט ניכר שמסדרי הגט היו ע"ה ופסול בלא"ה כן הוי בגט הזה ואם מצא לו עזר ומשענת קנה רצוץ ממוהר"ר ישעי' מק"ק יאס הנה ידעתי את האיש מאז כי דרכו להפוך דברי אלקים חיים בגאותו גדלה עד לשמים והוא אינו יודע אפילו מה דהוי בארץ ואינו יודע בין ימינו לשמאלו ואומר דרואה בגאותו בשמים ומה לתבן את הבר אם הוא רבי ונביא ודיבר בשם ה' ומה לו להתערב בהוראה להכשיל הרבים אשר הוא אינו יודע בין ימינו לשמאלו ואם הי' אומר על המותר אסור הייתי שותק כיון דבא להחמיר אבל תמיד דרכו להיפוך לומר על האסור מותר להכשיל הרבים ובזה לא יכולתי התאפק והנה ת"ל הגאונים המפורסמים הגאון המובהק מו"ה זלמן מרגליות והגאון המובהק בעל ספר גור ארי' יהודא וספר יעלת חן אב"ד דפה שמחו על הוראה שלי כנד בקציר כמבואר בהסכמת ספר החיים עוד בילדותי וכל הגאונים הגאון המובהק בעל חוו"ד והגאון המובהק בעל חתם סופר לא הרהרו אחרי הוראותי אפילו כמלא נימא וכמבואר בתשובת ח"ס על יו"ד סימן רנ"ו וחלק אה"ע וכל המכתבים שיש בידי מהגאון מליסא בעל חוו"ד והמבהיל הזה אשר אין לו יד ועינים בתורת אמת רק לו עינים לראות בשמים הוא ישחוק על הוראותי, וחבורינו בעזה"י בפרט ביחוד מי נדה נ"ז ב' חלקים וטוב טעם ודעת מחי אותם כל חכמי עולם כמטמוניות ושמחים עלי גיל כי יגיע לידם (זולת העורים והפסחים המדלגים כאיל פסח לשמים ולשונם תהלך בארץ על יי"ש וכל משקה אשר ישתה) והמבהיל הזה אינו יודע כוונת חבורי דף אחד ואומר כי ראה שטעיתי בדברים פשוטים מי יתן והי' שיראני באיזה מקום טעיתי אהי' מראה לו שאינו מבין הפשט הפשוט בחבורי הרי זה מלתא דעל"ג יראני ויודיעני ואהי' מראה לו ידיעה לא בשמים ולא בארץ ועל שם סגי נהור מתקרי רבי והנה עד כאן גליתי לו מקצת חרפתו כמאמר אדוננו דוד המע"ה ואשיבה חורפי דבר וגליתי מקצת שבחו ולא כולו מה שאני יודע. והנה לכתוב אני עוד לשאר גדולים אין דרכי בכך וגם אז יהי' נראה כאלו אני אוהב הניצוח ואני אין דעתי כן רק אני אומר דעתי לשם שמים כאשר עם לבבי ואשר העיר ה' את רוחי השומע ישמע והחדל יחדל יבוא בעל הכרם ויכלה את קוציו וכמאמרו ית' ליחזקאל ואתה כי הזהרת את הרשע וגו' הוא רשע בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת. כן אני נוהג בדברינו לכך לא אכתוב לשום מקום הוא ית' יעשה שלו לקיים תורתו ויהי' נראה האמת רק למקום אשר שאלני מתחלה ע"ז מוכרח אני להשיב עוד הפעם לבל ידמה כי ח"ו חזרתי בי מוכרח אני להודיע כי במקומי אני עומד דהגט פסול והאשה אסורה והמסדר עתיד ליתן את הדין וחלילה לסמוך על הוראתו כל השומע לעצתי ומכוין לשם שמים לבל יכשל באיסורא כי כל המתגאה אינו מורה כהלכה דכן אמרו חז"ל בפסוק וה' אתו שהלכה כמותו והכונה דכל הוראה צריך סייעתא דשמיא ומי שהשם אתו זה הוי הלכה כמותו ובעל גאוה דוחה רגלי השכינה כידוע כמ"ש הכתוב תועבת ה' כל גבה לב ולכך כל מי שאין השם אתו אינו מורה כהלכה וזה בדוק ומנוסה שמעו ותחי נפשכם: והנה לא הייתי צריך להשיב על דברי הרב המבהיל כלל כי המה פטומי מילי אך לסמות עיני בשר באתי לפרש דברי הבל שלו. הנה עיקר דבריו שלא ראיתי דברי הט"ג ותו"ג שכתבו לסמוך על דעת הב"ש. הנה מי לא ידע זה אך מלבד דדברי הנו"ב מסתברין מאוד דאנחנו מדברים על האדם מה שמו ומה לנו להזכיר שם הכינוי של השם אנחנו כונתנו להזכיר שם האדם בעצמותו לא על השם שיש להשם וחוץ לזה הנה מבואר בחו"מ סימן כ"ה מבואר היכי שפסק הדיין כחד מן הפוסקים וסוגיין דעלמא כאידך הוי טועה בשיקול הדעת ואם אפשר למהדר מהדרינן לכמה פוסקים ואם קם דינא ישלם מביתו מה שגרם היזק וא"כ ה"נ ידע כי סוגיין דעלמא הוי כפי דעת הנו"ב כל דיין יודע בטיב גיטן עושה כן והוי סוגיין דעלמא שלא כדעת הב"ש והוי טעות בדין וכל שאינו מקום עגון חוזר הדין ועוד יותר הנה האריך בפטומי מילי מ"ש דדרך העולם בשעת מילה מזכירין ב' השמות יחד כגון זאב וואלף והנה בזה דומה לההוא עורבא דאייתי נורא לקיני' כי אדרבא א"כ הוא ודאי דפסול אף לדעת הב"ש כמ"ש הגאון מו"ה מרדכי זאב אייטינגא במכתבו המועתק לנו כי הב"ש לא כתב רק באם מתחלה לא נקרא ביחד אבל אם מתחלה נקרא ביחד מודה הב"ש דאין לחלקם והרב הנ"ל קיצר ואני אבאר יותר בטעמו בעזה"י דבשלמא אם נקרא רק זאב והעולם קורין לו וואלף יתכן לומר דכינוי וואלף הוי אל השם דשם זה הוי לו כינוי וואלף אבל אם נקרא בשניהם יחד איך שייך לומר דזה הוי כינוי לשם זאב דא"כ אם קורין לו בכינוי שלו למה קורין אותו בגוף השם ובזה בע"כ קאי הכינוי על האדם דנקרא כך וכמו בשמות הדייטש של הערכאות הנתונין לאדם ונקרא בשמו ובשם הדייטש שלו ואטו הוי זה הכינוי להשם רק להאדם כן ה"נ הכינוי וואלף קאי על האדם והב"ש מיירי בשם משה ליב ועלי' לתורה הוי בשם משה יהודא שפיר כתב דיתכן דשם ליב הוי הכינוי ליהודא כיון דאינו נקרא בשם יהודא רק בהכינוי אבל אם הי' נקרא גם בשם יהודא ליב אז מודה הב"ש דזה הכינוי הוי להאדם לא על השם ומודה בזה להנו"ב ולמעט בפלוגתא עדיף ולכך אדרבא אם דרך העולם בעת המילה להזכיר שמו זאב וואלף ודאי דפסול אם כתב זאב המכונה וואלף וכאשר כתב גם הגאון מוהרמ"ז הנ"ל:
ועוד נראה דהב"ש לא הכשיר רק בנדון דידי' כיון דנקרא משה יהודא בתחלה ועולה כן לתורה וכתבו כן בגט א"כ אין זה חילוק שמות כיון דכתב משה יהודא והוא עולה כן לתורה ויהודא הוי פירושו של ליב א"כ מה דכתב משה יהודא הוי כאלו כתב משה ליב גם לא כתב שקר דהרי עולה כן לתורה בשני השמות אבל אם הי' נקרא רק יהודא ליב והי' כותב יהודא המכונה ליב הי' מודה דפסול כיון דנקרא בשניהם והוא חילקם ולא נזכרו בגט ביחד כלל וזה שקר גמור כן ה"נ מ"ש זאב המכונה וואלף ממ"נ בלי החתימה אינו נקרא בשם וואלף כלל רק החתימה הוי בשם וואלף והרי החתימה לא הוי בחילוק רק בשניהם יחד וא"כ כתב שקר גמור דוואלף לבד לא נקרא בשום פעם ומה דנקרא וועלוויל נראה דאין זה שם געגועים רק הוא שם בפ"ע כיון דהוי לו נקודות אחרות דשם וואלף הוי הווין בקמ"ץ ושם וועלוויל הוי הווין בסגול לכך נראה דשם וועלוויל הוי שם בפ"ע ולא שם געגועים וראי' לעיין בשמות הב"ש וט"ג לא זכרו כלל דשם וועלוויל הוו געגועים לוואלף רק זכרוהו לשם בפ"ע ייע"ש. וראיתי להגאון מוהרמ"ז הנ"ל שתפס בפשיטות דהוי שם געגועים ולדעתי ברור שאינו כן וגם לא ידעתי מניין פשיטא לי' דעל שם געגועים לא שייך דמתקרי רק המכונה ולא ידעתי מניין הוציא כן ולדעתי כמשמעות הש"ע דס"ל דשניהם שם לע"ז כותבין דמתקרי והנה העולה מזה כי לפי דעתי שהוספתי כעת אף לדעת הב"ש הגט פסול אפילו במקום עגון והנה ראיתי במכתב הרב דיאס שכתב על הרב מו"ה משה הירש מדארהייא דוי למדינה זו על המורי הוראות דשם הנה בפה יפה דיבר דוי למדינה זו שהוא פרנסו ורב דמדינה וכמ"ש ר"י לר"ג וי לו לדור שאתה פרנסו כן אני אומר על מדינת וואלחייא וי לשם שהוא הרב דיאס והמדינה דשם המקום ירחם עלינו ויאמר לצרותינו די וישלח לנו המורה לצדקה ותתראה האמת בי"ב כנפש המעתיר וכו':
והנה נשמט מלעיל דנראה לי דדברי הנו"ב מוכרחין דלשון כינוי לא שייך רק באדם ולא בדבר שאין בו רוח חיים דלא מצינו לשון כינוי רק באדם כנביא ישעי' וזה יקרא בשם יעקב ובשם ישראל יכנה אבל בדבר שאין בו רוח חיים לא שייך לשון כינוי וזה דחקו לחז"ל בפ"ק דנדרים דח"א כנויי נדרים לשון נכרים הם וח"א לשון שבדו להם חכמים ומי דחקם לכך ודלמא הוי כינוי ככל כינויי השמות אך הוא אשר דברנו דנדר הוי שם ולא שייך בי' לשון כינוי ובע"כ הוי לשון נכרים והוי מעין לשון והוי שם בפ"ע רק דחז"ל קראום בלשון כינוי או דהוי לשון שתקנו חכמים אז כיון דהוי תקנות חכמים כן שייך לקראו בלשון כינוי ומוכח דבעלמא היכי דלא הוי לשון נכרים ולא תקנת חכמים אין שייך לשון כינוי בשם רק באדם ובע"כ דקאי על האדם וראי' ברורה להנו"ב הנ"ל והוא עיקר. עוד לק"ק הנ"ל: הנה מכתבם קבלתי עש"ק העבר פ' במדבר לעת ערב והנה לא הי' בדעתי להשיב כלל כי ממילא יבינו כי אחת דברתי ולא אשנה אך אחרי שובי נחמתי מתרי טעמי אחד אם לא אשיב ידונו אותי לכף חוב שמחמת קבלת לה"ר שכתבו אלי שדיבר הרב עלי סרה לכך כתבתי כן תחלה ולמה אביא אותם לידי עברה לחשוד לכשרים בדבר הזה והשנית כי בא אלי מכתב מהרב וכו' והעתיק תשובת הרב מטשערנאוויץ וידמה לכם כי בראותי כן חזרתי בי לכך מהני תרי טעמי נתתי בלבי להשיב. הנה בראשונה ידעו כי על משמרתי אעמודה דהגט פסול ובדברי הרב מטשערנאוויץ לא עיינתי כלל כי אני מוטרד מאוד ומה לי לעיין בדברי זולתי אין כח הרב גדול כוחו ממני ומה לי על דבריו אני אומר כפי דעתי ובפרט תנא המורה הגדול המסייע הנו"ב אשר הוראתו נתפשט על פני תבל ומלואה כדי אני להיות מסייע כל דהו לדעתו ובפרט די"ל דבזה אף הב"ש מודה כמ"ש במכתבי השני ששלחתי לשם ולכך אני כותב לכם שאיני חוזר בי ועל משמרתי אני אעמוד דהגט פסול:
ומ"ש אלי בשם הרב מ"ו ישעי' שיחוש המערער על חרם ר"ת בזה לו לעגה לו ואני אני המערער והוא תמה שלא ראיתי דברי הט"ג ותו"ג אחרונים ולמה הוא לא פקח עיניו לראות תשובת הרמ"א בגט שסידר הרב הגאון מ"ו מן שכתב שם שחרם ר"ת לא הוי רק על אחד שיודע בנפשו דהגט כשר ומכוין רק להכעיס לקנטר להוציא לעז על הגט אבל מי שמערער כדינא וסובר דבדין הוא פסול ואין כוונתו לערער ולקנטר שאין בזה חרם רגמ"ה ומכ"ש בזה דבדין הוא מערער והוא פסול. וטעם השני שאני משיב יאמינו לי באמונה שלא כתבתי במכתבי הנ"ל עבור שכתבו אלי שדיבר הרב סרה עלי כי באמת לא כתבו מזה שום דבר ואף אם דיבר עלי ואף אם היו מודיעים לי זה לא בשביל כך הייתי כותב כן כי חס לי לקבל לה"ר כ"כ לכתוב כן עבור לה"ר וההוא לישנא בישא אם למיחש מיהו בעי כמ"ש במס' נדה דף סמ"ך עכ"פ לקבולי לא בעי לחתוך הדין עבור כך ולא איכפת לי על הדוברים עלי סרה כי אני אומר יקללו המה ואתה חברך קמו ויבושו ועבדך ישמח כי ידעתי כי רבו היום המתפרצים אך באמת לא ידעתי ולא שמעתי מדברי סרה שלו רק עבור גוף הדבר אני כועס כי אם על סדורו הגט יש לו התנצלות שאומר שסמך על הרב מטשערנוויץ אך אחר הוודעו שיש פוסלין הגט על זה אני כועס ובסוף דבריו הוא נתפס כיון דראה דיש פוסלין הו"ל לחוש לאיסור ערוה וליתן לה גט אחר לא לעמוד על דעתו ובזה חוצפא יתירא אית בי': והנה אם כי ת"ל ית' כי הכתוב בירמי' אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' הוא נגד עיני תמיד וכן מאמר חז"ל בפסוק והי' אמונת עתך וכו' אעפ"כ יראת ה' אוצרו ואם לא זה חרות על לוח לבי וידעתי בנפשאי שהעיקר והשורש אין בי והוא היראה שהכל בו זה אין בי לא מני' ולא מקצתו אך כבר התירו הפרושים מקצת הדבר ואמרו באתרא דלא ידעי שרי למימר צורבא מרבנן אני. ועוד אני אומר מה דהכתוב אוסר אל יתהלל חכם בחכמתו היינו דרך הלול ושבח ומכוין להתכבד ולהתייקר זה אסור לעשות כי מה התפארות הוי לנפקד אם המפקיד הפקיד אצלו עושר גדול מה לנפקד גבהות בזה אחר שאין בו חלק שאינו שלו כן החכמה ושכליות הכל שלו ית' ומה לאדם להבל דמה להתפאר במה שאינו שלו אך לענין אם נולד איזה ספק בהחכמה גופו ונפל איזה מחלוקת בגוף החכמה בזה מותר לומר דלו יהא דהוי אומנת דעלמא אם יבוא איזה אומן שהוא בר חד יומא ולא אתמחי גברא יאמר לאומן המומחה המפורסם לרבים ואתמחי גברא יאמר לו מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה כן ה"נ בענין חכמת התורה אם הוי כח בגוף איזה דין מותר להתפאר וכמ"ש בש"ס מס' ב"מ דף פ"ה דר' חנינא אמר לר' חייא בהדי דידי קא מנצית דאלו ח"ו תשתכח תורה מישראל אנא מהדרנא לה בפלפולי ואיך התפאר בהתורה אשר הכתוב אסרו ואמר אל יתהלל חכם בחכמתו אך בע"כ לענין גוף הדין מותר להתפאר לומר שאין ראוי לעמוד נגדו כן אנכי בנדון זה הנה ת"ל ית' אין איש ת"ח בדור הזה שיהי' לו חבורים הרבה כמוני ולא הרבה שו"ת כמוני אשר אין להם מספר בעזה"י יהיו לרצון לפניו ית' וגם בה' גיטן ועסקי גיטן אין לשער כמה שו"ת יש לי בזה וכבר אחז"ל גדול שמושה יותר מלמודה לזה הי' ראוי לחוש לו לאיסור ערוה החמורה אחר שאני כתבתי דהגט פסול ולזה אם הוא לא עשה כן יפה כתבתי בכל מה שכתבתי אם ישמעו או יחדלו ואם תכתבו יותר תדעו שלא אשיב עוד ולא תאמרו מדשתק אודויי אודי ואני את נפשי הצלתי יעיד עלי הבורא ב"ה כי אין כוונתי לקנטר רק על דבר אמת. זולת זה אין להאריך והנני משיב להם היום מפני הכבוד ידידם המעתיר וכו'. אעתיק פה מ"ש בקצרה לק"ק מאהלוב להרב מו"ה משה יוסף מ"ץ דשם: