אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן קפד

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן קפד

שם סימן קפג

קפ"ד הנה ע"ד שאלותיו כי הרבה לשאול וזה איני אוהב רק אני אוהב אם שואלין דבר אחד או ב' לא הרבה כי אני חלש כח ומוטרד ואם יכתוב עוד כאלה אז אי"ה בלי נדר לא אשיבנו כלל והנה כעת אני משיבו בקצרה על הגט שבא ממרחקים והשליח עשה שליח ב' שלא בפניו וכו' ואי אפשר לקיים את החתימות הנה מבואר בחבורי שירי טהרה בקונטרס תיקון עולם שהוא כשר בלי קיום ושם כתבתי כמה תשובות בזה בעזה"י ובפרט בשליח השני דא"צ לומר בפ"נ עדיף טפי ואין בזה חשש כלל גם במה דהוי כתוב בגט דמתקרי חזקאל אפרים והוא הי' בפי כל פרים בהבלעת האלף אין בזה קפידא בהארכת האלף וכשר הגט. ובנדון שם פעריל הנה רו"מ כתב לפי הברת מדינתנו נקראת פירל בצירי הפ"א הנה אני לא ראיתי ולא שמעתי שיהי' שם זה במדינתנו כך רק כולם נקראים פעריל בסגול תחת הפ"א ואז ודאי יש לכתוב בעיין אחר הפ"א רק אם ידוע דנקראת בצירי אז יש לכתוב ביו"ד אחר הפ"א. גם מה ששאל בגט של שכ"מ שסיפר לו המסדר שבעת שפתח הגט לקרותו אחר הנתינה הרגיש שהי' הגט דבוק מעט צד אחד להשני והכתב הי' יבש היטב רק שנדבק מצד שמנונית הדיו ובתנועה קלה נפרד צד אחד מן השני ופתח הגט וקרא אותו וראה שלא נתקלקל שום אות ולא נעשה שום מחק וטשטוש בין האותיות עכ"ל השאלה:

והנה לא מבעיא בזה אין בזה שום שאלה כיון דמה דנדבקו הצדדין אין בזה ביטול האותיות ועיין בחבורי ספר סת"ם הנדפס מ"ש אם מותר לדבק נייר דבוק על אותיות השם והוכחתי להתיר מן הש"ס דסוטה בכתיבת התורה על האבנים שעשו כן והבאתי אח"כ דבתשובת מעיל צדקה ותשובת גור ארי' יהודא שכתבו כן והביאו ראי' זו ומוכח להדיא דאין הדבק מבטל האותיות וזה ראי' ברורה ובפרט כיון דכבר נגמר הנתינה והקריאה אחר הנתינה הוי רק חומרא דאין לחוש בזה כלל רק אף גם אם אירע דנתקלקל איזה אות בזה נראה נמי דאין חשש די"ל עתה הוא דאתרע אחר דנגמר הנתינה כיון דראו תחלה בעת שכפלו הגט שהי' האותיות כהוגן והוי חזקה דמעיקרא להיפוך אמרינן השתא הוא דאתרע כמו בבהמה שנולד בה טרפות די"ל עתה סמוך לשחיטה נעשה ומותרת החלב כן ה"נ בזה ועדיף מהתם די"ל התם דנטרפה מזמן רב ואנחנו לא ידענו אבל בזה הרי בשעה זו ראינו הגט שהי' שלם ובודאי כמו רגע לא נתקלקל רק במשך זמן כל דהו י"ל השתא הוא דאתרע גם י"ל ע"י קימוץ ידי' בעת שהי' הגט בידה ע"י צמצום ידי' נעשה כן ולכך אף דאין ראי' מבהמה דשם נשחטה הותרה והיא בחזקת היתר דרוב בהמות כשרות משא"כ בזה דהי' לה חזקת א"א זה אינו כיון דכבר ניתן הגט לידה איתרע חזקת א"א ומכ"ש בהגיע לידה וכמ"ש הפ"י בגיטן דף כ"ח דאף בזרק לה הגט ספק קרוב לה איתרע חזקת א"א ומכ"ש בהגיע לידה ומה גם כיון דהגיע לידה אם הי' נאבד הגט היתה מותרת כך אף דלא קראו אותו עוד א"כ ודאי אתרע חזקת א"א ולכך י"ל דהשתא הוא דאתרע ואינו דומה לשוחט בסכין בדוק ונמצא פגום דחיישינן שמא בעור נפגמה ואפילו נגע במפרקת ואף דעצם ודאי פוגם דהתם אם נפגם בעור הוי איסור תורה ממש משא"כ כאן אף אם נטשטשו איזה אותיות אינו פסול רק מדרבנן והוי רק חשש דרבנן ודאי ראוי לילך בתר חזקה קמייתא ולומר עתה דאתרע ולתלות במצוי מכח דביקות ידי'. ועוד י"ל התם אינו דומה לזרק לה גט ספק קרוב לה דשם כיון דיצא הגט מידו אין בידו עוד לחזור ולטלו אם יהי' נופל קרוב לה וממילא בלי מעשיו עוד תהי' מותרת לכך בזה איתרע חזקת א"א אבל בשוחט בסכין נהי דמתחיל לשחוט מ"מ כיון דבכל פעם יכול למשוך ידו מלשחוט א"כ אינו עומד להיות נשחט ממילא רק ע"י מעשיו וכיון דאינו עומד להיות ניתר רק ע"י מעשיו ואולי לא יעשה יותר לכך לא איתרע בזה חזקת איסור כמו דקיי"ל היכי דבידו לסלק החזקה לא מהני חזקה ה"ה להיפוך כל שבידו שלא לסלק החזקה לא אתרע החזקה וא"כ בנדון זה דכבר הוי הגט בידה וא"צ עוד מעשיו ודאי איתרע החזקה דחזקת אשת איש ואזלינן בתר חזקה קמייתא שהיו האותיות טובים ואמרינן השתא הוא דאתרע אחר שבא לידה ועכ"פ היכי דא"א ליתן גט אחר בנקל מותרת כך אך זה אם נתקלקלו קצת אותיות אבל בנדון דידי' אין מקום להחמיר כלל ומותרת בפשיטות: ומה ששאל עוד בנדון גט שלא הי' כולו בידה רק הי' בולט קצת חוץ צידה וכשראו שלא הי' הגט כולו בידה אמרו להמגרש שאינו מועיל נתינה כזו ולקח המגרש הגט מידה והניחו עוד הפעם כולו לידה בלי שום אמירה וכו'. הנה מה דלא אמרו לה שתקח הגט כולו לידה זה נכון כיון דהוא לא נתן כולו לידה לא מהני מה שתקחנו כולו לידה דהוי כטלי גיטך מעג"ק דלא מהני ולכך שפיר אמרו לו שיחזור ויקח הגט ממנה ויתן לה מיהו מה שחשש רו"מ מכח דלא אמר לה שנית זה אין בו חשש כיון דהוי עסוקים באותו ענין די בזה אף בלי אמירה כמ"ש בסימן קל"ו גם מה שחשש רו"מ מה שראה בגט מקושר שצריך שהיא תתן לו במתנה הגט מחדש כיון דכבר זכתה בו בנתינה ראשונה וכאן לא אמרה כלל כן הנה דברי הגט מקושר הוי רק זהירות לכתחלה אבל בדיעבד אין קפידא מתרי טעמי חדא דלא קנתה כלל הגט דהרי הוי אומדנא דמוכח דלא נתן לה רק כדי שתתגרש בו ואם הוי ידע שלא תתגרש בו לא הי' נותן לה א"כ בטלה הנתינה למפרע והיכי דהוי אומדנא דמוכח מהני לבטל המתנה אף במטלטלין כמ"ש בחו"מ סימן ר"ז בהג"ה וגם זה עדיף דהתם מיירי דנתן ומכר דרך מכירה ונתינה רק שבא לבטל אח"כ מכח אומדנא אבל בזה לא נתן לה בתורת מתנה רק בתורת גט שתתגרש בו וא"כ אם לא נתגרשה בו לא זכתה בו דהרי נתן רק בתורת גירושין לא דרך מתנה וזה דומה למה דאמרינן בעלמא מנה אין כאן משכון אין כאן ולא זכה בהמשכון וגם בזה הוי תרתי דסתרי אהדדי אם זה הוי קני' שקנתה הגט הוי נתינה לענין גירושין ואם לא הוי נתינה לגירושין לא הוי קני' בגוף הגט ועוד אף קנתה היא הגט כיון דהיא מחזרת לו כדי לגרשה בו הוי אף בסתמא כאלו נתנה לו במתנה הגט כמו דקיי"ל בשואל חפץ מחברו והודיעו שהוי כדי לקדש בו דאף דלא אמר במתנה מ"מ הוי כוונתו באופן המועיל וכן במשאיל חלוק לילך בו לבית אבל וכמה דוכתא כן ה"נ מן הסתם כיון דידעה ושמעה מן העדים שנוטלו שנית כדי לגרשה בו הוי אומדנא דנתנה לו הגט במתנה כדי לגרשה בו לכך אין בזה חשש כלל בדיעבד:

וגם מה שחשש במה שנהג שיאמר הבעל להעדים בשעה שמצווה להעדים שידע שהעדים אינן שלוחין שלו כמו הסופר רק הוא מצווה להם שיהיו עדים בדבר ויחתמו הגט אבל לא שלוחים ואח"כ נתחרט במה שראה בתוס' גיטן דף ט' ע"ב ד"ה שחותמיהן נכרים דגם בעדים בעינן שליחות ולכך נכרים פסולין וע"כ מצטער במה שאמר תחלה להיפוך ואולי פסול הגט עכת"ד. הנה לומר דבחתימה בעינן שליחות זה לא הוי צריך לעיין בתוס' גיטן דכן מפורש בש"ס ב"ב בכמה דוכתא דהעדים שכתבו שטר אחד אין רשאין לעשות שטר אחר שכבר עשו שליחותן וכן הוא בחו"מ סימן מ"א ומבואר דבעינן שליחות וכן מבואר בש"ם וחו"מ סימן ל"ט דהעדים אינן רשאין לכתוב רק בציווי הבעל דבר ומוכח דבעינן שליחות בחתימה ולמ"ל ראי' ממרחק ומ"מ לא יעלה מורא על ראשו דמ"מ אין בזה חשש איסור דב' עניני שליחות יש דיש שליחות שיהא נחשב מעשה השליח כמעשה המשלח ויש שליחות דאין הכוונה שיהי' נחשב מעשה השליח כמעשה המשלח רק דעושהו שליח לחתום על דעת עצמו של החותם וכעין דאמרינן בעלמא דנכרי אדעתי' דנפשי' קעביד ולא מהני היכי דבעינן דעת משלח שיהי' הוא בעצמו העושה כן הוי בעדים לפי האמת שמשוי אותם שלוחין להיות עושין אדעתא דנפשייהו ולכך שפיר דייק רו"מ ואמר דהעדים אינן שלוחין שלו כמו הסופר כלומר דהסופר הוי שלוחו כאלו הוא כתבו בעצמו אבל העדים אינן שלוחין כן להיות כאלו חותם הוא ומ"מ כיון דאמר שיהי' רק עדים בזה נעשו שלוחיו לחתום אדעתא דנפשייהו ומחשבתו ניכר מתוך מעשיו דבלשון הגט כותב דאנא פלוני בן פלוני וכו' א"כ הוי הגט הכל לשון הבעל ומוכח דמה שהסופר כותב הוי ככותב הבעל דהרי הוי לשונו שהוא אומר כן אבל בעדים הרי הם חותמין שמם ולא שם הבעל ומוכח דחותמין אדעתא דנפשייהו והוי רק שלוחין לחתום על דעת עצמן לכך אין בזה חשש כלל ויותר אין פנאי להאריך דברי ידידו הטרוד וחלש כח וכו'. לק"ק סאדגארע להדיינים:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה