חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן קיג
קי"ג הנה ע"ד שאלתו וז"ל ילמדנו רבינו באשה אחת רכה בשנים אשר בעלה בגד באשת נעורים זה ד' שנים ונסעה אמה של האשה ואחי' לחפש אחריו כי שמעו שנמצא בעיר אחת קטנה ובמחיר כסף שלח לה גט פטורין והביא השליח שהוא אחי האשה ג"פ והרשאה מתוקנת ושם האשה רוסיא והמסדר כתב רוסא בלא יו"ד אחר הסמך והנה במכתב רו"מ נכתב יו"ד אחר הרי"ש ותחלה כתב ששמה רוסיא בויו אחר הריש ואם אין ט"ס במכתב רו"מ הוי כאן שינוי גמור) ועוד ששם עריסתה רוסיא שינדל וכל העולם קורין אותה רוסיא לבד אך שם שינדל לא נשתקע לגמרי כי אמה ודודה לפעמים קורין אותה בשני השמות והמסדר כתב רוסיא שינדל בלא דמתקרייא ואם הי' בפני הייתי כותב רוסיא שינדל דמתקרייא רוסיא או להיפוך ואם היתה מקבלת הגט מיד בעלה הייתי מסדר ב' גיטן ועוד תיבת מותרת הי' צריך קצת תיקון באופן דגם בלא זה הי' כשר אך ליתר שאת צויתי לסופר לתקן ונגע הרי"ש בתי"ו הקודמת וכו' עכ"ל שאלתו:
והנה מ"ש רו"מ שכבר נתן הגט יפה עשה רו"מ וכאשר כתבתי בתשובה כמה פעמים דמותר ליתן הגט כה"ג על סמך לשאול אח"כ אם הגט כשר אם מזהירין לה שלא תנשא בו והוכחתי כן בראיות ומצאתי כן בתשובת מהרי"ט ג"כ ומ"ש שהוא הי' נותן ב' גיטן זה אינו דבכה"ג אין לכנוס לפרצה זו דאין נותנין ב' גיטן רק מדוחק ובזה העיקר לכתוב רוסיא שינדל דמתקריא רוסיא. ובענין חשש דהוי שם שנשתקע הנה כמדומה לי דמן הסתם בכתובה נכתב בו ב' השמות ובזה כבר כתבנו כמה פעמים בתשובה דאין זה נשתקע אם נכתב בכתובה דהוי למען יעמדו ימים רבים ואסור לדור עמה בלא זה ודלא כהט"ג דכתב דהוי נשתקע מיהו אף אם אינו נכתב בכתובה כיון דמיעוט קורין לה כן לא הוי נשתקע ומה דלא כתב המסדר שם רוסיא לבדו הנה דין זה כבר נמצא בטיב גיטן בלקוטי שמות סעיף ט"ו בשם שאסי טאבא ייע"ש שכתב שכשר במקום עגון דמה שנקראת בשם אחד הוי כקיצור השם ומ"ש שם דלכתחלה יש לכתוב ב' גיטן זה אינו נראה לי כלל כנ"ל אבל בזה נכון הוא דמה שהשמיט שם האחד הוא כשר דהוי כמו קיצור השם מק"ו הוא משם דמה התם דנקראת בשם השני ותמיד הראשון עיקר והוא כשר מכ"ש בזה דנקראת בפי כל בשם הראשון לא ישגיח הרואה על שם השני ולא יאמרו אחרת היא. ומ"ש שם רוסיא בלא יו"ד אחר הסמך הנה דא עקא דדעתינו תמיד דהעיקר כדעת הט"ג ובספרו בית אפרים לכתוב כל הני שמות ביו"ד אחר הסמ"ך ואם כי רו"מ כתב בשם הגאון מלבוב להיפוך הנה אם להגאון מלבוב לא נראה לו דברי הט"ג אנו אין לנו רק דברי הט"ג שהוא מרא דעובדא בענינים הללו והסברא והשכל נותן כן דבגט העיקר תלוי בלשון בני אדם ובלשון ב"א נרגש היו"ד במבטא וכן כותבין במדינתינו תמיד לא כמ"ש רו"מ בשם הגאון הנ"ל להיפוך מיהו כאן נראה דקלקלתו של המסדר הוי תקנתו לפי חוש הלשון והשמע אם נקראת רק בשם רוסיא אז מדחיקין הסמ"ך ונרגש היו"ד אבל אם נקראת בשני שמות ושם רוסיא תחלה אז אין מרגישין היו"ד בהגהה כיון דהוא נבלע בצירוף שם השני וכיון דנקראת עוד בשם שני אין מרגישין היו"ד כיון דאינו סוף הדבור ואין לפסול אם כתבו בלא יו"ד והן אמת דלפ"ז יש לדון מצד אחר דלפ"ז יש לחוש למה לא נכתב גם שם רוסיא לבדו מה שנקראת בפי כל ואין להכשיר מטעם שכתב הט"ג דהוי כקיצור השם דכאן שאני דכיון דבצירוף השני לא הי' נרגש היו"ד ואם נקראת בלי השני נרגש היו"ד וא"כ הוי כשם אחר ממש ואינו כקיצור השם רק כשם אחר והשמיט העיקר מיהו אין לגבב בזה חומרות יתירות במקום עגון דמצינו קצורי שמות אשר נשתנין במבטא ובתנועות ג"כ וגם כיון דביתר יו"ד או חסר יו"ד אין זה שינוי גמור ואין נראה השינוי היטב וגם הוי מלתא דרבנן דמן התורה אף אם בעינן לפרש השמות מ"מ די בזה ואין להשגיח בחסר ויתיר רק החשש בגט הוי כיון דאינו נכתב כפי לשון בני אדם יאמרו דאין זה המגרש והמתגרשת והוי רק פסול דרבנן לכך אין לגבב בזה חומרות כה"ג במקום עגון ולענין חשש תיבת מותרת הנה זה הוי תורף כידוע ולכך תליא באם תינוק דלא חכים מכיר שהוא רי"ש הוא כשר במקום עגון ואם נשתנה צורת הרי"ש ודומה לדלת אז פסול אף במקום עגון ואם כבר אין הגט בעולם ליתנו לתנוק הנה אם הי' מזדמן זה בב"ד אחר שאינו לפנינו היינו אומרים חזקה על הב"ד שעשו כהוגן ומן הסתם נתנוהו לתנוק דלא חכים אך אם הם עצמם נותנין הגט ויודעים בנפשם שלא נתנוהו לתנוק ועיין בחו"מ סימן ל"ט דהב"ד נאמנים שלא הודיעו לו ואין בזה משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומה שהקשה עלי מסימן מ"ו כתבתי בחדושי שם ולכך כיון דעכ"פ הם יודעים דלא נתנוהו תחלה לתנוק בזה יש לעיין לכאורה י"ל כיון דמתחלה הי' ניכר הריש כהוגן רק שאח"כ ספק אם נשתנה לצורה אחת י"ל בנאבד מוקמינין לי' אחזקתו ולא חיישינן שמא נשתנה אך זה אינו דהרי יש כאן חזקת אשת איש כנגדו אך י"ל כיון דהוי ספק אם הא"מ הוי טופס או תורף עיין בב"ש רס"ק כ"ו ובט"ז שם ס"ק ל"א דהוי ספק גט ייע"ש וא"כ הוי בזה ס"ס שמא לא נשתנה האות ואת"ל נשתנה דלמא הוי טופס לכך מותרת וס"ס במקום חזקה לא הוי כיון דיש חזקה דלא נשתנה והוי נגד חזקת א"א לכך סלק זה כנגד זה והוי כליכא חזקה ומותרת מכח ס"ם כנלפענ"ד נכון לדינא הואיל והוי מקום עגון כמ"ש רו"מ וכן מצאתי אח"כ בג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"ו שבמקום עגון בלא הרי את מותרת כשר ייע"ש. והנה בענין והרי את מותרת הואיל ואתא לידן אימא בה מלתא כל דהו הנה אם הרי"ש נגעה בתי"ו שלפניו דינו כנ"ל בתנוק דלא חכים אבל אם הריש נגעה בתיו שלאחריו בזה יש לעיין אם מהני תינוק כיון דבזה דומה לחי"ת והנה זה מבואר בנשתנה צורת האות דפסול אך בזה י"ל דהתנוק רואה התי"ו ויכיר כיצד השמאל שייך להתי"ו ולא להרי"ש וניכר דהוי ריש לא חי"ת אבל הרי באם ראש למ"ד נכנס לחלל ד' פסול ולא מהני תינוק אף דניכר דהוא שייך אל הלמ"ד וא"כ מוכח דלא מהני ההיכר בזה ע"י האות שעמו אך נראה לחלק דבראש למ"ד לחלל ד' הוי ממ"נ אם נכסה להתינוק סוף הלמ"ד ונראה לו רק קצה הלמ"ד הנכנס לדל"ת ודאי יאמר שהוא ה"א ואם נכסה ממנו גם ראש הלמ"ד הנכנס לה"א א"כ אין כל האות גלוי לפניו ולא מהני הכרתו דבעינן שיהי' נגלה לפניו כל האות כתקונו והחלל שלו והרי בה"א ממש אם נכסה ממנו הרגל יאמר שהוא ד' ובזה לא מהני תינוק אבל ברי"ש הנדבק לתי"ו אמרינן כעת רואה שהוא ריש דיודע דדופן השמאלי שייך לתי"ו ואם נכסה ממנו התי"ו עם הדופן עדיין יהי' כל הריש לפניו היא והחלל שלה ומהני בזה היכר התינוק ואינו דומה לשאר אות דחזינן דנשתנה דלא מהני היכר התינוק דהתם אין מוכיחו בצדו להעיד עליו אבל בזה התי"ו שבצדו מכירו שהוא רי"ש י"ל בזה מהני תינוק דלא חכים כן יש להעיר בזה דרך הערה בעלמא גם י"ל עוד בשלמא בלמ"ד הנכנס לתוך ה"א בזה א"א לגרור הלמ"ד דהוי חק תוכח אבל בנגיעת הריש בתי"ו דהוי רק בצד האות וכיון דבנגיעה בין אות לאות מותר לגרור כמ"ש הפוסקים וכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכיון דראוי לגרור אף שלא נגרר כשר כמ"ש הרשב"א בתשובה הובא בא"ח סימן ל"ב ובספרי ספר החיים שם א"כ ה"נ כיון דהוי ראוי לגרור אף שלא נגרר כשר והנה כל זה אני כותב דרך הערה בעלמא כי אין נ"מ כאן בדין זה והנה נחזור לדינא דהאשה מותרת להנשא אך באופן אם הראו הריש לתינוק דלא חכים וכו' או שנאבד הגט ולא הספיקו להראותו אך אם הוא לפנינו והראוהו לתינוק ולא הכיר שהוא רי"ש אסורה להנשא כי אף דהג"פ מתיר במקום עגון בלי הרי את מותרת מ"מ כאן שאני כיון דהוי עוד ריעותות בגט ואין היתר רק במקום עגון לכך תרתי לא מקילינן במ"ע וכעין שכתב הט"ז ביו"ד סימן צ"א לכך איני מסכים להתירה רק באופן הנ"ל יותר אין להאריך דברי ידידו וכו'.