אור ברסלב

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן צ

שם סימן פט

צ' הנה ע"ד שאלתו באשה ששמה מעריסה שינדל ותיכף מעריסה נתנו לו עוד שם אחד שם לעז והוא שארלאטי השם של עברי דהיינו שינדל משתמשת בו לדבר שבקדושה דהיינו לכתובה ובעליות של אבי' ובעלה לס"ת למי שבירך ולשאר דברים שבקדושה והשם של לעז דהיינו שארלאטע היא לקריאה בפי כל וגם חותמת בשם לעז לבד אולם שם שינדל לא נשתקע עדיין כי עדיין משתמשת בו לדבר שבקדושה כנ"ל גם השם לעז הזה שארלאטע הוא כינוי להרבה שמות עברים דהיינו לשרה ולשבע ולשינדל והדומות לאלו הרבה עכ"ל המעשה. והנה ע"ז נסתפקתי אם להקדים שם שארלאטע כיון דהקריאה בפי כל והחתימה כן או להקדים שם שינדל כיון דכתב הרמ"א דה"ה באשה שם העברי עיקר וע"ז חקרו מה הוי כוונת הרמ"א דשם העברי אם הכוונה על שם הקדש דוקא או אף בשם חול רק דישראל קורין לו כן וישבו בזה קושיות הג"פ על הרמ"א בס"ק פ"א. והנה באמת לא הג"פ לבדו הבין כן בדברי הרמ"א דמיירי בשם הקדש רק גם הט"ז בס"ק כ"ה הבין כן וכן כל הגדולים שהביא שם הט"ז הבינו כן דאל"כ לא נתחבטו שם כלום וכן הב"ש בס"ק ל"א הבין כן דמיירי בשם הקדש ולא בשם חול ואם כי מלשון שם עברי אינו מוכרע דמיירי בשם הקדש כאשר כתבו מעלתם מ"מ מן הסיפא שכתב הרמ"א ואחד של לעז מלשון לעז מורה דברישא הוי שם הקדש דזה דבר והפוכו דאל"כ הו"ל לכתוב ואחד שם של כותים ומדכתב שם של לעז מורה דהרישא מיירי בשם של קדש ולענין קושיות הג"פ אם כי הוא מתרצו לנכון אך אין לשין הרמ"א מורה כפירושו לומר דמיירי שעולה בשם לעז ג"כ דא"כ הו"ל לומר מי שיש לו שם של עברי שעולה בו ג"כ לתורה ומדלא כתב כן מוכח דמיירי שעולה בו לבדי לתורה אך לדידי נראה לתרץ יותר כיון דבכל דבר בעינן חזקה ג"פ וכן במי שהוחזק בשמו למד יום כתב המבי"ט הביאו הג"פ שעולה בו לתורה ג"פ הן בתוך למ"ד יום או יותר רק שיעלה בו לתורה ג"פ וא"כ י"ל דהרמ"א מיירי כאן דיש לו שם עברי שעולה בו לתורה אך לא עלה עדיין ג"פ בו לתורה (או אף אם עלה כמה פעמים בו לתורה אך באותו העיר דהוי מקים כתיבה ונתינה לא עלה בו ג"פ ולכך כל דלא עלה בו כאן ג"פ הוי שם שהכל קורין בו עיקר רק מצד שם עברי הוא קודם). אז אם היו שניהם של עברי לא הוי ראוי להקדים שם זה כיון דלא הוחזק בו ג' פעמים ואולי למחר יעלה בשני וכיון דנקרא בשני הוי ראוי להקדימו לכך כתב כיון דהוי שם עברי יש לו משפט הקדימה אף דלא עלה בו ג"פ לתורה גם כיון דסופו להתחזק דמן הסתם יעלה בו עוד לתורה דאין דרך לקראו בשם לעז לתורה אבל מה דקיי"ל דשם שעולה בו לתורה מקדימין אותו השם זה מיירי דכבר הוחזק ג"פ לעלות בו לתורה אז יש לו דין קדימה מצד עלי' לתורה לבד אף דשניהם שם עברי וזה ברור כשמש לפענ"ד בחילוק זה ולפ"ז דהרמ"א מיירי בשם של הקדש א"כ גם באשה הוי כן אבל בשניהם של חול ודאי מקדימין השם שקורין בו יותר וחותמת בו:

והנה מה דהביאו ראי' עוד מדברי הרמ"א מ"ש בסעיף י"ד במי שיש לו שם אחד בשם ישראל ושם אחד בשם של כותים דמקדימין ע"ש ישראל ועל שם של כותים דמתקרי וכו' הנה בזה כבר ראו בעצמן הסתירה לזה די"ל דהתם מיירי שאין ישראל קורין כן לכך הוי שם ישראל עיקר:

והנה לכאורה הדבר מוכרח לפרש כן כוונתו ממ"ש הד"מ בס"ק י"ד על דברי הרמב"ן דלא משמע כן בהרא"ש פ' השולח ואנו נוהגין כהרמב"ן וקשה מנ"ל דפליגי הרי י"ל דהרא"ש מיירי דאינו נקרא כן בפי ישראל רק בפי כותים והרמב"ן מיירי דנקרא גם בפי ישראל כן ובע"כ מוכח דהד"מ מפרש דהרמב"ן נמי מיירי דנקרא רק בפי כותים כן הן אמת לכאורה יש ראי' להיפוך דהרמ"א מיירי דנקרא גם בפי ישראל כן דאל"כ דברי הרמ"א סתרי אהדדי דהרי כתב בסוף סעיף י"ו דל"נ דאין לכתוב הכינוי כלל כמו בכינוי משפחה ובד"מ מבואר יותר בס"ק פ"א דהתה"ד מדמה שם של נכרים כשם של משפחה וכיון דאין אנו כותבין שם משפחה כן אין כותבין שם שנקרא בפי כותים והמעיין בת"ה סימן רל"ה מבואר שם דרוב הכותים קורין לו כן ומ"מ מדמהו רק לכינוי משפחה ועל פי זה העלה רמ"א דאין לכתבו וא"כ סתרי דבריו לסעיף י"ד ובע"כ דבסעיף י"ד מיירי דגם בפי ישראל נקרא כן ושוב ראיתי בג"פ בסעיף ט"ז דהעיר בזה ונדחק ולפמ"ש הוי א"ש וראיתי בט"ז ס"ק כ"ט דבר תמוה שנראה שהבין דמ"ש רמ"א ול"נ דאין לכתבו דקאי על שם מומר והוא טעות אחר המחילה מכתר"ם למעיין בתה"ד ובד"מ דדין זה הוי דין בפ"ע ולא קאי על מומר כלל אך הנה לפי האמת א"א לפרש כן כוונת הרמ"א דא"כ סתרי דבריו למ"ש בד"מ דהרא"ש מחולק עם הרמב"ן ולפי הנ"ל לא פליגי ובע"כ דהרמ"א אינו מפרש כן כוונת הרמב"ן ומה דדברי הרמ"א סתרי אהדדי כבר יישבו הג"פ גם י"ל דבסעיף ט"ז מיירי דעכ"פ ע"ד המיעוט נקרא בפי כותים בשם ישראל לכך מצרפין המיעוט דכותים לכל ישראל ונחשב רוב הכותים שקורין לו בשם אחר רק כמיעוטא וכך מפורש בת"ה דמיירי כן אבל אם בפי כל הכותים נקרא כן אז צריך לכתבו אף דאינו נקרא בפי ישראל כן:

ומ"ש רו"מ דמדברי הרמב"ן הובא ברשב"א פ"ד דגיטן מפורש דמיירי דנקרא גם בפי ישראל כן הנה אין זה ראי' והנה מ"ש הרב הדיין במכתבו דהרמב"ן בחה"ר כתב דשם ישראל שחותם בו צריך לעשותו עיקר הנה אין זה ברמב"ן כלל ואין בו לשון זה כי בו נאמר רק בלשון זה ושם ישראל שחותם בו הוא נמי עיקר עכ"ל הרי דכתב דהוא נמי עיקר אבל לא כתב שהוא יותר עיקר: והנה רו"מ הבין שהרמ"א הוציא כן מדברי הרמב"ן שהביא הרשב"א ולא כן הוא כי עיקר מקור דין של הרמ"א דמקדימין שם ישראל הוא מדברי הרמב"ן שהביא הה"מ פ"ג מגיטן ובאמת דברי הרמב"ן שהביא הרשב"א ודברי הה"מ שהביא דברי הרמב"ן המה ענינים רחוקים תדע שבדברי הרמב"ן שבחה"ר לא נזכר כלל להקדים שם ישראל ואין בו רמז רמיזה איזה יקדים רק עיקר דבריו שם לאשמועינן דצריך לכתוב בשניהם דהרי סיים וצריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי פלוני וא"כ אפשר לפרש דמקדים שם ישראל ואפשר לפרש להיפוך והרי לא כתב דשם ישראל שחותם בו הוא עיקר רק כתב דהוא נמי עיקר ומשמע להיפוך דשם של כותים נמי עיקר וקמ"ל רק דצריך שניהם ואין די באחד מהם ומנ"ל להרמ"א להקדים שם ישראל וכן מורה לשון הרשב"א דסיים דלפמ"ש אינו צריך לכתוב שניהם משמע הא באחד די איזה שיהי' או של ישראל או של כותים ולמה כתב לכתוב בשם ישראל בע"כ דס"ל דשם של כותים נמי עיקר והרמ"א שהוציא דינו להקדים שם ישראל זה הוא מלשון הרמב"ן שהביא הה"מ ושם שפיר משמע כן שכתב בלשונו וצריך לכתוב שם ישראל ושם האחר משמע דיש להקדים שם ישראל תחלה ולפ"ז שם בדברי הה"מ לא נזכר כלל דהרוב קורין לו כן ולכך שפיר י"ל דמיירי דרק בפי הכותים נקרא כן ולא בפי ישראל לכך מקדימין שם ישראל ובלשון הרמב"ן שהביא הרשב"א דמיירי דהרוב קורין לו כן שם לא כתב דיקדים שם ישראל רק דקמ"ל דכותבין שניהם אבל י"ל לעולם מקדימין שם שהרוב קורין בו ובזה עצמו א"ש דברי הרמ"א שעשה בד"מ פלוגתא בין הרמב"ן להרא"ש ולא ניחא לי' דהרמב"ן מיירי באם גם ישראל קורין לו כן והרא"ש מיירי דנקרא רק בפי כותים כמו שעמדנו לעיל והיינו דהוי קשה לו איך אפשר דדברי הרמב"ן שהביא הה"מ מיירי דנקרא גם בפי ישראל כן לא הי' מקדים שם ישראל כדמוכח מדברי עצמו בחה"ר דבזה שוין הם ב' השמות ובע"כ הה"מ מיירי דאינו נקרא כלל בפי ישראל כן ואעפ"כ דעתו לכתוב גם שם של כותים ומוכח דהרא"ש פליג והנה בזה נדחה נמי שכתב לי הרב המאה"ג המ"מ ומו"ץ לראי' לדעת הרמ"א לכתוב דמתקרי ולא המכונה דהרי הרמב"ן כתב בלשונו דמתקרי ולא יתכן לומר על לשון הרמב"ן דלא דק בלשונו והנה באמת אין זה ראי' כי הפוסקים לא כתבו לכתוב המכונה רק בשם דיש לו שייכות כינוי לשם העצם אבל אם הוא שם בפ"ע ואין לו שייכות כלל לשם העצם מודים דשייך בזה דמתקרי ולפ"ז אין ראי' מהרמב"ן דדברי הה"מ בשם הרמב"ן י"ל דמיירי דשם כותים הוא שם בפ"ע ואינו כינוי לשם ישראל לכן שייך בו דמתקרי ובלשון הרמב"ן שהביא הרשב"א דמיירי דהשם של נכרים יוצא משם ישראל ודומה לו אך שם י"ל כוונת הרמב"ן להיפוך דמקדימין שם נכרים ועל שם ישראל כותבין דמתקרי והנה מה דדימה רו"מ מה שקורין לה כן במי שברך לשם שעולה בו לתורה זה אינו ג"כ דבשלמא בשם שעולה בו לתורה חזיא כולי עלמא דזה שמו כיון דקרי לי' ועני וזה עיקר התחזקות השם כמ"ש בש"ס וכיון דקורין לו ורואין הכל שהוא עולה עפ"י קריאה זו איתחזק בהך שמא ולכך הוא עיקר אבל בשם שאומרים במי שברך הרי אינו מוכח על מי הוא מכוין ומי יודע לאיזה איש ואשה הוא מברך לכך אין לו דמיון כלל לשם שעולה בו לתורה ולכך העיקר לכתוב שארלאטע דמתקריא שינדל ומה דכתבו דשם לוי אין לכתבו לעיקר כמ"ש הג"פ ס"ק ד' וס"ק ס"ד הנה גם זה אין לו דמיון כלל דכיון דהוי שם זה לוי לכמה שמות הוי כשם בפ"ע שהרי אף בקיצור השם שא"צ לכתבו אם יש לכינוי זה שם אחר צריך לכתבו דהוי כשם בפ"ע א"כ ה"ה גם בשם לוי הוי כן דדוקא אם הוי שם לוי רק לשם אחד אז אין לכתבו לעיקר אבל אם הוי לשם לוי כמה שמות צריך לכתבו לעיקר וכיון דנקראת כן בפי כל וחותמת בו יש להקדימו ועוד בשם לוי מיירי בענין דאינה חותמת בו לבד אבל אם גם חותמת בו בזה לבד ודאי צריך לכתבו לעיקר. גם י"ל הג"פ מיירי בענין דאינו חותם בו לבד אבל אם גם חותמת בו לבד ודאי צריך לכתבו לעיקר אם נקרא בפי כל לבד בשם זה ודאי צריך לכתבו אף אם ה' שם לוי רק לזה ומכ"ש דהוי שם לוי גם לשאר שמות לכך העיקר להקדים שם שארלאטע גם מה דכתבו בעיי"ן בסוף צריך לעיין במכתב ערכאות אם הוי בעיין או באל"ף ויותר הי' נוטה לכתוב באלף בסוף אך אין דעתי להכניס בזה כי לא נשאלתי ע"ז ולפי ערכאותיהם יבורר הדבר דברי ידידו וכו':

ואשר נסתפק כת"ר עוד באם יש לו ב' שמות כ"א שם העצם ובא' עולה לתורה ובאחד נקרא בפי כל וחותם אין בו מה הוי העיקר הנה לפענ"ד הדבר ברור שמה שנקרא בפי כל הוא עיקר דמה מעלה הוי לעלי' לס"ת יותר מן הנקרא בפי כל הרי זה קריאה וזה קריאה כי העלי' לס"ת הוי רק מעלה דקרי לי' ועני ורואים דזה שמו ואתחזק בהך שמא והרי מה דנקרא בפי העולם נמי הוי כן וזה רוב וזה מיעוט משא"כ חתימה הוי מעלה דשטרות נעשה למען יעמדו ימים רבים ומוכח דזה שמו ולכך כל דליכא חתימה הוי קריאה בפי רוב עיקר ולו משפט הבכורה כי הוא ראשית שמו ז"ז אין להאריך דברי ידידו אעתיק פה מ"ש בתשובה קצרה לק"ק לעטשוב סמוך לק"ק מעזביז להרב מו"ה נחמן חדנ"י אב"ד דשם:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה