חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן עג
ע"ג הנה ע"ד אשר נפל מחלוקת שהיא לש"ש בין הרבנים דקהלתכם בנדון אשר שם המגרש אברהם צבי ונקרא בפי כל אברהם הירש ושם אבי המתגרשת שהוא איש כפרי ואינו ידוע שם קריאתו לתורה לשום איש רק שם לעז שלו הוא בער וכן חותם א"ע והוא איש המוני מאוד ושאלו את פיו האיך קורין אותו לתורה והוא אמר כמדומה לי יששכר דוב ושאצו לקזני העיר מנהגם באיש ששם לעז שלו בער ונקראו לתורה בשם יששכר ואמרו שקורין אותו רק ישכר בחד שי"ן ואין אומרים כלל דוב והנה עמד דיין אחד וסידר לו גט וכתב על שם המגרש אברהם צבי המכונה הירש וגם כתב הרש בלא יוד אחר הה"א ועל אבי המתגרשת כתב יששכר המכונה בער ע"ג והדיין השני מערער כי על המגרש הי' לו לכתוב אברהם צבי דמתקרי אברהם הירש ועל אבי המתגרשת הי' לו לכתוב רק שם לעז כיון דהוי כמה ספקות בדבר עכ"ל שאלתם. והנה בדין אם הי' לו לכתוב אברהם צבי דמתקרי אברהם הירש לא נעלם מחלוקת האחרונים עם הב"ש דלדעת הב"ש הי' לכתוב כאן אברהם צבי המכונה הירש ולדעת הנו"ב מה"ת סימן קי"ט והאחרונים הוי ראוי לכתוב אברהם צבי דמתקרי אברהם הירש. והנה באמת אני בתשובתי בילדותי ישבתי דברי הב"ש וקיימתי דבריו לכתוב רק המכונה ליב או בנדון דידן המכונה הירש מיהו מה כחי להכריע ולהכניס עצמי בין ההרים הגדולים לכך לכתחלה הי' ראוי לכתוב כדעת הנו"ב מיהו אם כתב כדעת הב"ש כשר בדיעבד וכן דעת ספר תו"ג כדעת הב"ש ומהיום והלאה יכתבו לכתחלה כדעת הנו"ב וכמה אחרונים ואין בזה חשש הוצאת לעז על גיטן הראשונים דזה הוי דוקא אם ניכר השינוי בגוף לשון הגט ובמה דכל הגיטן שוים אבל במה דאינו שייך בכל הגיטן ואין כל הגיטן שוין והרואה אפשר יאמר דבגט הראשון הוי רק שמו הירש לכן כתבו הירש לבד לכך אין בזה חשש לעז ובדיעבד נראה דאף הנו"ב מודה דכשר כדעת הב"ש דנהי דהוא מפרש דהמכונה קאי על האדם היינו רק לכתחלה יש לפרש בגט במה דאפשר שלא יבאו לידי טעות לומר דקאי על האדם ונקרא בשם ליב לבד אבל בדיעבד מודה דכשר דאין זה שינוי כיון דאפשר לפרשו נמי דקאי על שם הקדש שיש לו כינוי זה דהרי באמת חזינן דכל שם לעז יש לו כל חד שם הקדר ידוע שמו של זה לא כשמו של זה א"כ חזינן דהכינוי הוי לגוף השם ושייך לו ולכך אין זה שינוי ולכך בדיעבד כשר אבל מ"ש הרש בלי יו"ד זה ודאי הוי שינוי דנהי דאפשר לקראו כקריאתו אף בלי היו"ד מ"מ כיון דדרך לכתוב כל הירש ביו"ד הוי שינוי ויבאו לקראו בנקודת אחרים והוי שינוי ובזה ודאי פסול הגט ומצד שם יששכר הנה אם הי' כן לכתחלה ודאי הי' טוב לכתוב בער לבד אך אם כבר כתב כן הנה כיון שאתם כתבתם שבמדינתכם קורין למי ששמו בער רק בחד שי"ן א"כ הוי נראה כשינוי השם כשכתב בשני יודי"ן וכנראה מדברי הנו"ב מה"ת סימן ק"ז אך כיון שהוי כן באבי המגורשת והנה בזה יש דעת הלבוש כיון דחסרון אינו פוסל גם שינוי אינו פוסל בו וכבר הארכנו בעזה"י במקום אחר בכמה ע ש תשובות להחזיק דבריו ולסמוך עליו במקום עגון ונהי דכאן אינו מקום עגון מ"מ בזה הוי ס"ם דלמא נקרא על שם הכתוב בתורה יששכר ואת"ל דנקרא לשם אחר ישכר אולי כדעת הלבוש דאין שינוי פוסל בזה ולכך גם מצד שם יששכר לא הוי הכרח ליתן גט אחר מיהו מצד שם הרש בלא יו"ד נראה דפסול דאף שלא נעלם ממני מ"ש הפוסקים דאם כתב החסר מלא או להיפוך כשר בסימן קכ"ו גבי שמנה וכן בס"ס קכ"ט בשם הילל מ"מ עיין בספר טיב גיטן בשמות אנשים אות ד' בשם דבורה שכתב ג"כ כדברי כיון דדרך לכתוב מלא יאמרו דשם אחר הוא וכן כתב ביותר בשמות אנשים אות ג' ס"ק כ"ה בשם הג"פ שפוסל בזה ואני אומר אפילו לדעת המכשירים היינו בכל הני שמיירי הם כגון בחיר"ק או חולם דגם במקרא הוי כן פעמים מלאים ופעמים חסרים ומ"מ נקרא כאלו הי' מלא ויש חירק גדול ויש קטן לכך אין החסרון פוסל כיון דאינו שינוי במבטא ובחסר נמי נקרא כן אבל בשם הירש דאינו נקרא בחירק רק בסגול והרגשת היו"ד מורה על דחיקת הסגול ובלא יו"ד אינו נדחק הסגול כי זה ודאי הוי שינוי וכמ"ש הגאון בית אפרים חלק אה"ע בשם קרינציא אם כתבו בלא יוד אחר הצדי ובשם חסיא ואינך גם יש לחלק דלשון הרש בלא יו"ד יש לפרשו מלשון רש ואביון וי"ל דהי' שמו הרש כלומר האביון ועני וכל דיש לטעות לפרשו בענין אחר ודאי דהוי שינוי ופסול גם יש לחלק בין שמות הקדש לשם לעז דבשם הקדש אנו הולכין אחר דרך המקרא ובמקרא לפעמים חסר ולפעמים מלא לכך גם בשמות אין להקפיד ומידע ידעו דדרך לה"ק כך הוא ולא יבאו לומר דאחר הוא אבל בשם לעז דלא מצינו כן במקרא ודאי דצריך לכתוב כדרך שכותבין תמיד ואם לאו יאמרו דשם אחר הוא ובזה יש להשוות דעת הפוסקים דס"ל במלא אם כתבו חסר כשר דלא סתרי לדברי הת"ה שהביא במכתב אליהו והובא בטיב גיטן אות ה' בשמות אנשים ס"ק א' דאייר אם כתבו בחד יו"ד יש ליתן אחר די"ל דהתם שאני דשמות החדשים אינן שמות הקודש רק לשון תרגום וי"ל דלשון תרגום אינו בכלל לה"ק עיין בה"פ באחרונים גבי ביטול בסימן תל"ד לכך שמות תרגום דינם כשמות חול ובזה פסול אם שינה כיון דלא מצינו כן בלשון זה חסר ומלא משא"כ בשם הילל ושם דבורה דהוי שמות הקדש בלה"ק וראי' עוד ממ"ש הב"ש סימן קכ"ו ס"ק ל"ו בשם הלבוש דאם כתב מותרת בלא וי"ו פסול אפילו דיעבד דמשמע מתרת לאחרים והרי אף בלא וי"ו אפשר לקראו כאלו הי' מלא ואין לומר דתורף שאני דהרי שם המגרש ומתגרשת או הזמן הוי נמי תורף וכשר במלא וחסר ובע"כ התם שאני כיון דמותרת אינו לשון המקרא פסול אם לא כתבו כדינו ויש מקום לטעות והנה היות דהגט פסול מצד זה וצריך אחר לכתחלה יכתבו אברהם צבי דמתקרי אברהם הירש ובאבי המתגרשת יכתבו בער לבד. ז"ז אין להאריך דברי ידידם עוד לק"ק מערדאהל להנ"ל:
הנה מכתב קדשו בנדון הגט לנכון קבלתי והיות כי מכ"ת כתב דהמגרש עני ונחוץ לדרכו הנני מוכרח להשיב מיד והנה מ"ש במכתבי הראשון בשם הלבוש ט"ס הי' שם וכוונתי על תשובת עה"ג דמתיר בשינוי שם אביו וגם דעת הראשונים דעת בע"ה שס"ל כן ובתשובה מכבר המתקנו סוד עם הרב הגאון מלבוב ז"ל והרב הגאון מסטאניסלאב ז"ל וסמכנו להכשיר בזה במקום עגון בכמה ראיות דלא כהצ"צ סימן פ"ג וא"כ עכ"פ יש לצרף זה לספק ובפרט דפשט לשון המשנה מורה כן דנקט שינה שמו ושמה וכו' תצא ולמה לא קמ"ל רבותא יתירה דאפילו בשינוי שם אביהם תצא ואם אמנם מזה לא יהי' סתירה לדברי הצמח צדק דיש לחלק בין שם אבי האשה דעכ"פ תפיסתה מוכחת עלה בזה אין לחוש לשינוי שם אביו משא"כ בשינוי שם אבי הבעל י"ל דפסול כיון דאין הגט בידו וא"כ המשנה דרצה למנקט חד דינא בשמו ושמה לכך קמ"ל בשינה שמם ממש דבשם אביהם יש לחלק דבשם אבי הבעל פסול ובשינה שם אבי האשה כשר והצ"צ מיירי בשינה שם אביו עכ"פ בנ"ד דהוי השינוי בשם אבי האשה נראה מפשט המשנה דכשר אף בשינה שם אביו:
והנה מה שתמה כת"ר דהרי הוי ס"ס באתחזק איסורא באמת כל חכמי הספרדים סומכין בהיתר עגונה בס"ס ולא חששו לזה כלל ואף אם באנו לחוש לזה כאן שאני כיון דבאמת נתגרשה ולא גרע מזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דקיי"ל דאיתרע חזקת פנוי' כן ה"נ בגט זה איתרע עכ"פ חזקת א"א ובפרט בענין חשש פסול כזה דמן התורה ודאי אינו פוסל כיון דעכ"פ העדים והסופר ידעו המגרש והמתגרשת וכתבו לשמם רק דחשש שינוי כזה הוי רק דרבנן שיאמרו אין זה המגרש והמתגרשת וא"כ עכ"פ יצאה מחשש איסור תורה ובפרט בשינוי כהך בין ישכר ליששכר מן התורה ודאי לא הוי שינוי דחד שמא הוא דהרי בתורה כתיב יששכר וקרינן ישכר ובזה ודאי הוי רק פסול דרבנן דאם נקרא ישכר הוי שינוי שיאמרו אין זה המגרש וא"כ כל דיצאה מאיסור תורה שוב ליכא חזקת איסור כמ"ש הב"ש ואף מדרבנן לא הוי חזקה ושפיר כתבנו דהוי ס"ס וגם בגוף הדבר אם יששכר על שם ישכר הוי שינוי אין זה ברור לפענ"ד דהרי דעת הצ"צ בטעות באותיות המתחלפין כשר הגט וא"כ ה"נ כיון דבתורה הוי קרי וכתיב דהכתיב יששכר והקרי ישכר ומוכח דהוי חד שמא ולא גרע מאותיות המתחלפין ולכך אף שדעתי בטל נגד דעת הנו"ב עכ"פ נראה דאין זה שנוי רק דהוי כעין חסרון כיון דעכ"פ לא ניכר עיקר שמו מתוך הגט הוי רק כחסר וא"כ תינח בשם הבעל אבל בשם אביו ואבי' דחסרון כשר רק שינוי פוסל בזה ודאי נראה דבחילוף שם יששכר וישכר אין זה כשינוי ממש וכשר בשם אביהם עכ"פ ובזה כ"ע יודו בזה ואפשר בזה יתיישב לשון המשנה דנקט שינה שמו ולא נקט בשם אביהם לרבותא די"ל דמיירי בשינה כהך ביששכר וישכר וכדומה דאין זה שינוי גמור וזה פסול בשמם ובשם אביהם כשר ועכ"פ בנ"ד נראה דאין להחמיר בזה:
ומ"ש כת"ר דלפי דעתו אין ספק בדבר דלא נקרא יששכר כיון דאין דרכם לעלות לתורה רק פ"א קראוהו בקהלתו ובשם ישכר הנה בזה אין עיני במחלוקותם להבין הדבר לאמתו כי מצד שכנגדו מן הרב הדיין השגתי מכתב וכתב שבכתובה ותוספת כתובה כתוב בשניהם שם יששכר עליו וכתב שכת"ר בעצמו ציוה בתחלה לסמוך על הכתובה וא"כ בזה עכ"פ למה לא יכנס בתורת ספק לעשות מזה ס"ס אם נכתב כך בכתובה:
והנה בנדון שם הירש שכתב לי הדיין וגם כת"ר שבמדינתם יש שנקראים בלשון הרש בלי יו"ד אחר הה"א וכת"ר כתב לחלק דאם הי' כותבין דמתקרי צבי הירש אז הוי קאי על האדם אז הוי שפיר דאף שעיקר פירוש צבי הוא הירש רק במדינתם קלקלו הלשון וקורין הרש מ"מ הרי כתבו כמו שנקרא אבל כיון דכתבו צבי המכונה הרש א"כ בזה כוונתם על השם דשם זה מכונה כן והרי כינוי שם צבי הוי באמת הירש עכת"ד:
והנה חילוקו הי' נראה לי נכון ודפח"ח אך בראשונה צריך לעיין בלשון מדינתם על החי' צבי איך קורין אם הירש ביו"ד ואולי גם החי' קורין בלי יו"ד וא"כ גם על השם יש לכתבו בלי יו"ד ועוד אף אם יהי' כינוי שם החי' גם במדינתם ביו"ד מ"מ על האדם ודאי אף לדעת הב"ש מודה דהמכונה קאי נמי על האדם ולא על השם לבד דהרי אטו אם שמו רק ארי' נכתב המכונה ליב או אם שמו רק צבי אף בפי העולם אטו יכתבו המכונה הירש כיון דשם ארי' וצבי הוי כינויים כך זה ודאי אינו ואם כתבו כן ודאי הי' פסול ובע"כ אף לדעת הב"ש קאי נמי על האדם רק לדידי' קאי נמי על השם והכוונה כך דשם זה נקרא באדם זה ליב או הירש והכוונה דשם ארי' נקרא באדם זה ליב ושם צבי נקרא באדם זה הירש וא"כ כיון דסוף סוף קאי נמי על האדם והשם יחד א"כ צריך לכתבו כפי מה שנקרא שם זה באדם זה והרי בזה נקרא הרש בלי יו"ד והן אמת אם לא הי' שינוי במבטא הי' נראה לי יותר נכון לכתוב תמיד יו"ד אחר הה"א כי אף דנקרא בלי יו"ד מ"מ מוכח בכמה דוכתא דבגט צריך לכתוב לשון מבורר יותר ולא לשון דמשתמע לתרי אפי וא"כ אם כותבין בלי יו"ד י"ל מ"ש הרש היינו מלשון רש ועושר וכו' ואפשר דהוי כינויו הרש כלמר העני והאביון ולכך צריך לכתוב לשון מבורר דלא ליתי למטעי אך כיון דהוי שינוי במבטא זה בפתח וזה בסגול לכך חוששני משינוי השם ולכך הרי קיי"ל דיותר יש לחוש לספק שינוי מספק חסרון וא"כ אם יכתבו הירש ביו"ד הוי חשש שינוי אבל אם כתבו הרש כיון דנקרא כך רק דיש חשש דאפשר לפרשו בע"א אבל עכ"פ הרי י"ל דשמו כך רק דאינו מבורר להדיא והוי רק כספק חסרון והרי עכ"פ כתבו עיקר שמו דעולה בו לתורה צבי לכך נקל הוא מספק שינוי לכך יש לכתוב כפי מה שנקרא ומכ"ש דבדיעבד אין לפסול אם כתבו כן ולכך לדינא נראה דאין לנגוע בכבוד המסדר ליתן גט אחר ולהוציא לעז על הגט הראשון וכבוד כת"ר במקומו מונח וזה כבודו כי במקום גדולתו שם נמצא ענותנותו אם יבטל דעתו ולא יאמרו עליו שח"ו מתלבש בקלון חברו ואשרי הדור אשר הגדולים ישמעו לקטנים כמוני ז"ז אין להאריך דברי ידידו הטרוד: והנה נשמט מלעיל מה שראיתי במכתב קדשו שכתב ליישב דברי הרמ"א שמוכח ממנו דשינוי שם אביהם פוסל מדלא קמ"ל רבותא יתירא ובסימן ק"כ ס"ל דשם אביו סומכין עפ"י עצמו והם דברים סותרין זה את זה וכתב כת"ר ליישב דלכך סומכין עפ"י עצמו מכח דהוי על"ג תמהתי על זה דהרי שם עצמו נמי הוי על"ג דמה"ט מהני הכרה אפילו עפ"י קרוב כמ"ש הב"ש שם בטעמו ומ"מ עפ"י עצמו לא מהני ולמה יגרע שם אבינו לסמוך עפ"י עצמו ולדידי הוי נראה ליישב שיטת הרמ"א לפי סברת הנו"ב מה"ת חלק אה"ע סימן קי"ג דף פ"ח לחלק בחסרון שם אביהם בין אם ניתן מיד הבעל לידה ובין ניתן ע"י שליח דע"י שליח פסול בחסרון שם אבי הבעל ייע"ש בטעמו ולפ"ז הי' אפשר לומר דלענין חסרון שם אביהם לא ס"ל להרב רמ"א חילוק זה רק בכל ענין כשר בחסרון שם אביהם אבל בשינוי שם אביהם שפיר יש לחלק כן דאף מאן דמכשיר גם בשינוי היינו בנתן מידו לידה חזינן מי הוא ואיזהו לא חיישינן אף דהוי שינוי בשם אביו אבל ע"י שליח ושינוי שם אביו ודאי דפסול ולכך הרמ"א ס"ל לעולם בשינוי כשר בשם אביהם ומה דקמ"ל בחסרון ולא בשינוי י"ל דבחסרון קמ"ל אף ע"י שליח וחסרון שם האב שלו נמי כשר אבל בשינוי שם אבי הבעל ע"י שליח פסול ומ"ש בסימן ק"כ דשם אביו כותבין עפ"י עצמו היינו אם מגרשה בעצמו ולא ע"י שליח אז כיון דבזה שינה כשר לכך סומכין עפ"י עצמו וע"י שליח י"ל דאין סומכין עפ"י עצמו ובפשיטות י"ל דברי הרמ"א די"ל דלא לחנם דייק הרמ"א וכתב ושם אביו כותבין עפ"י עצמו ולא כתב ושם אביהם כותבין עפ"י עצמו משמע דעל שם אבי האשה באמת אינו נאמן רק בשם אביו דאין אדם עשוי לשנות שם אביו דגנאי הוא לאביו ליתן לו שם אחר וסמך לזה בנדרים דאין פותחין לאדם בכבוד אביו וכו' דחושש דהוי גנאי לאביו שלא יעשה רצונו כן ה"נ בזה הוי גנאי לאביו בזה לכנות לו שם אחר גם י"ל דהוי לו גנאי שיאמרו שהוא ממזר ובן איש אחר הוא לכך נאמן משא"כ אם משנה ליכא גנאי לו ולפמ"ש לעיל דבשם כגון ישכר ויששכר ודאי לא הוי שינוי רק כעין חסרון וכשר בשם אביהם הי' נראה להחזיק דברי כת"ר די"ל דודאי במלתא דעל"ג ממש הוי ראוי לסמוך גם עפ"י עצמו כיון דעל"ג מיד רק מה דבעינן עכ"פ עד קרוב או אשה היינו בשמו ושמה דבזה יש חשש לשינוי כל דהוי כגון יששכר וישכר דבזה אין השינוי ניכר היטב רק אחר החקירה והדרישה וכיון דלא על"ג מיד בזה בעינן עכ"פ עדות כל דהו וא"כ תינח בשמם אבל בשם אביהם הוי ממ"נ בשינוי גמור דפוסל הוי על"ג מיד ולא בעינן עדות ולשינוי כל דהוי כגון יששכר וישכר בזה באמת אין לו דין שינוי רק דין חסרון וכשר לכך נאמן ממ"נ וא"ש וזה נכון לפענ"ד וזה סיוע לדין הנ"ל דהגט כשר בדעבד כנ"ל דברי ידידו. והנה אחר כותבי זה נזכרתי שמ"ש לעיל דהנו"ב בדין יששכר מיירי בשם עצמו זה אינו דגם הוא מיירי שם בשם אביו אך מ"מ נראה דאין לחוש לזה דגם הוא לא סמך ע"ז לבד כנראה מסוף דבריו רק בצירוף דהוי ע"י שליח ולשטתו אזיל דבשם אביו ע"י שליח אף דחסרון פוסל אבל כאן דלא הוי ע"י שליח יש להכשיר מטעמים הנ"ל ובפרט דהנו"ב מיירי בשם אביו וכאן הוי בשם אבי' שלה וגם בזה יש לחלק דבשם אבי האשה קיל יותר דתפיסתה מוכחת עלה ולכך יש להקל כנ"ל גם י"ל הנו"ב מיירי בהי' רגיל לעלות לתורה ולכך כיון דדש בעירו בשם זה יש לחוש שיאמרו אין זה המגרש אבל בנדון זה דאין דרכו לעלות לתורה כלל א"כ לא דש בעירו בשם זה וכיון דאין רגיל בו אין לחוש שיאמרו אין זה וכו' והוי חומרו של כת"ר קולו לפענ"ד דברי הנ"ל. אעתיק פה מ"ש בתשובה לק"ק קאליש לתלמידי הרב החריף מו"ה בערל שווארץ נ"י: