אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן נז

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן נז

שם סימן נו

נ"ז הנה ע"ד שאלתו באשה אחת מנשי בני קהלתו נתגרשה בק"ק מקולינץ ושאלו הב"ד והרב לבעל מה שמו והגיד ששמו דוד וכתבו בהגט כך ועתה הגיע מכתב מבעל האשה הזאת ששמו חיים דוד ובכיון שינה שמו למען יוכל אח"ז לגבות ממון שלו אשר נשאר ת"י האשה וביותר שמסר מודעא מקודם שיעשה כן וכו' עכת"ד הנה יפה דן ויפה הורה רו"מ שהגט כשר בלי פקפוק כיון דהרב מהוסאטין כתב שזה י"ב שנה נקרא שם ועולה לתורה בשם דוד לבד ובאמת א"צ לעדות הרב כי אנכי הרואה באגרת של המגרש שכתב לדיינים דק"ק טרנפאל וכתב ביום א' בלק כתב שם שזה עשרים שנה שהוא בהוסטאן ושינה שמו להיות נקרא דוד לבד מחמת שיש שם סנדלר אחד ששמו חיים דוד לכך שינה שמו לדוד בלבד הרי הודה שזה עשרים שנה נקרא דוד לבד ולדעתי הי' אפשר לחוש להיפוך אם הי' כותבין חיים דוד דהוי כשם שנשתקע דפסול ואין לך שם שנשתקע דוד לבד ולכך אם כתבו רק דוד ודאי יפה עשו ומכ"ש דאין לפסול בזה הגט בדיעבד כיון דבמקום דירתו נקרא בפי כל רק בשם זה לא גרע מחניכה שהכל קורין בו ולית דין צריך בושש וחשש כלל ואין צריך בזה לאריכות:

ומה שחשש רו"מ מכח המודעא הנה בזה נמי פשיטא דאין בו ממש דלא מבעי' לפי האמת כיון דאנחנו עושין ככל הדעות ומתנין אומר שמבטל כל דבר שגורם ביטול הגט וכן פוסל כל העדים שיעידו על המודעא א"כ יצאנו כל החששות ומהני הן להרמב"ם הן להרשב"א ומה גם לדידן שמטילין חרם על כל מי שיודע פסול בגט וא"כ אמרינן דכל אדם יש לו, חזקת כשרות ואין אדם מע"ר ובודאי גמר בלבו שמבטל כל המודעות באמת ואף שאומר אח"כ שלא גמר בלבו אינו נאמן ובזה אזיל לי' אף מה שמקהו בזה אקהייתא בספר בית מאיר מ"מ זה ודאי מהני ובלא"ה אף הב"מ אינו חולק לדינא רק דרך קושיא כותב כן אבל לדינא אין בידו לחלוק על המפורש בראשונים להיפוך. ובר מן דין אף בלי הביטולין אין כאן בית מיחוש מתרי טעמי אחד דנראה דגוף המודעא אינו כדין דהנה אם מוסר מודעא בגט צריך שיאמר מפורש דגט זה שאני כותב לאשתי בטל הוא אבל כל שאינו מזכיר כן אף שאומר להם שמוסר מודעא ושידעו דהגט שיתן הוי מחמת אונס לא מהני ואין זה רק כגלוי דעתא בגיטא דלאו כלום דו"ק בלשון הרמב"ם והטור והפוסקים שכן הוא ייע"ש ולכך הנה בלשון הבעל בשני המכתבים שזכר בהם לשון המודעא לא נזכר בו לשון זה רק שאמר להם שידעו דמחמת אונס הוא עושה כן וזה לאו כלום הוא ועוד דאף אם הוי במ"מ זו ממש מ"מ כל שאין העדים לפנינו אין לנו לחוש לכך וכבר כתבנו בזה בתשובה זה איזה שנים לק"ק אושטציא באריכות דזה אינו נופל בכלל איכא לברורי דקיי"ל בעלמא דצריך לברר דכאן כיון דחזקה דאין אדם מע"ר אלים טובא דאפילו במקום מגו אינו נאמן לכך ה"נ כיון דמטילין חרם כל מי שיודע פסול בגט והוא לא אמר שיש לו ערעור בדבר לכך אינו נאמן כלל ואין לנו לחוש לדבריו כלל והוי כלא אמר כלל שמסר מודעא דודאי אין לנו לחוש שמא מ"מ כן ה"נ אף דאמר שמסר מודעא הוי כלא אמר ואין לנו לחוש לזה כלל ואין חיוב עלינו אין בזה חשש כלל כיון דמבטלין כל העדים וכו':

והנה בהיותי בזה עלה בלבי הערה אחת דקשה להרשב"א דס"ל דפוסל כל העדים שיעידו על המודעא למה בשולח גט ביד שליח ובטלו דס"ל לרשב"ג דבטלו אינו מבוטל וקשה קושיות הש"ס ונצטרך לומר מכח דכל המקדש וכו' ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' ומ"ט לא עשו טפי תקנה שכל השולח שליח לגרש יפסול כל העדים שיעידו על הביטול שלא בפני השליח ויועיל זה מדין תורה ולא נצטרך להפקיע הקדושין:

והנה לכאורה עלה בלבי ליישב זה עפ"י מה דהוי קשה לי מריש למה יועיל מה שפוסל העדים שיעידו על המודעא מה מהני פיסול שלו לענין איסור ובשלמא לממון א"ש דאדם נאמן אל עצמו יותר מק' עדים אבל לאיסור מה מהני הודאתו ופסולו להתיר איסור והוי ניחא לי די"ל כיון דפוסל כל העדים אז אנן סהדי דהוא עצמו גומר ומגרש בלב שלם ומבטל הכל בלב שלם. והנה שוב עיינתי בב"י ומצאתי שת"ל הרשב"א בעצמו כתב הך קושיא והך פירוקא ות"ל כונתי לדבריו ולפ"ז הוי מיושב קושייתי דתינח למפרע מהני פסול העדים אבל למה שיבטל אח"כ מה מהני שיפסול העדים הרי לענין האיסור לא מהני פסול שלו וגמר בלבו לא שייך בזה דסוף סוף אח"כ חוזר בו ומבטלו וא"ש אך באמת אתי היתה תירוץ הרשב"א הנ"ל דקשה אם מצד דעתו אתינא עלה קשה הרי בלא"ה הוא מבטל כל הביטולין שעשה תחלה ואעפ"כ אף שמבטל כל המודעות ס"ל להרשב"א דאינו מועיל זה א"כ מה מועיל מה שפוסל כל העדים לומר דמתוך כך גומר בלבו הרי בלא"ה אומר כן ולא מהני ואמרינן דהכל הוי מחמת אונס ולא גמר בלבו א"כ ה"נ מה שפוסל כל העדים:

ומ"ש הרשב"א בזה כיון דיודע דעכ"פ לא יוכל לערער בב"ד עליו אף הוא גומר ומגרש דבריו תמוהין בזה אחר נשיקת עפרות זהב לו למה לא יוכל לערער אם נימא דבאמת לענין איסור לא מהני פסול שלו א"כ נהי דהוא שתק אנן מי שתקינן ובלעדו כל זמן שיבאו עדים ויעידו שמסר מודעא אנן נערער וסופה להצטרך לכהן לבקש ממנו גט אחר וגם הוא לא גרע מאחר אם לענין איסור לא מהני פסול שלו כל שיודע בעדים הללו יוכל לבא ולערער סוף דבר לא זכיתי להבין דברי הרשב"א בזה. ואשר לדידי הוי חזי בטעם הדבר הזה הוי נראה דמזה יהי' ראי' לדעת הלבוש בתשובת מהר"מ לובלין סימן קכ"ג שדעתו בגט ש"מ שניתן לגרש רק עבור שלא תזקק ליבם אם עמד הבעל אין בידו לפוטרה בגט אחר כיון דעכ"פ כבר נתגרשה ממנו ומ"מ לעלמא אסורה כיון דלא הוי רק כדי שלא תזקק ליבם ואין לה תקנה בגט שני רק שתחזור ותנשא לו ייע"ש בסימן קכ"ג. וא"כ י"ל ה"נ בזה אם פוסל כל העדים שיעידו על המודעא א"כ לגבי נפשי' היא כמגורשת והוי כאלו נסתלק הוא ממנה וכאלו לא היה בעלה ומ"מ לעלמא אסורה דלגבי עלמא הוי עדים מעלי' ודינה כאשת איש מיהו הוא אין יכול עוד לגרשה דלגבי' הוי כאשת איש דעלמא וכחו כבר נסתלק ממנה כיון דלגבי' כבר נתגרשה ממנו בגט הראשון דלו לא מהני מודעא זו ולכך אין לה תקנה כלל רק שתחזור ותנשא לו ולכך א"ש בזה כיון דקיי"ל לא מקדים אינש פורעניות לנפשי' ואם הוי דעתו לישאנה שנית לא הוי מגרשה ואם היא כופים אותו לגרשה נמי אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת ואין דעתו שישאנה שנית רק אם לא פסל העדים אמרינן דדעתו להוציא ממנה ולחזור ולגרשה כיון דיועיל גירושין שלו אבל בזה כיון דלא יועיל עוד גירושין שלו א"כ לא תתן לו ממון בחנם עבור שקלקלה ושוב אמרינן דאין אדם חוטא ולא לו ובודאי גמר וביטל באמת המודעא דאינו עשוי לקלקלה לעולם ולכך אנן סהדי דגמר וגירש וביטל המודעא כן הוי נראה לפום רהיטא וראה זה ענין חדש הוא ועדיין לא קבעתי בו מסמרות וכתבתיו רק דרך הערה בעלמא אחר שעלה כן ברעיוני לא נמנעתי להעלותו בכתב ועוד חזון למועד אי"ה:

ונחזור לעניננו דהדין דין אמת וברור בלי פקפוק דהגט כשר וכל המערער עליו מהיום נידון כמוציא לעז על הגט רק מ"ש רו"מ דהבעל שוי' נפשי' חד"א ואסור לישא אשה זו לא נהירא לי כלל חדא כיון דלפי דברינו אף לפי דבריו הגט כשר א"כ פשיטא דלא שייך בזה שוי' אנפשי' חד"א רק אף גם לפי דבריו הוי הגט פסול או בטל ואינו כשר רק מכח דאין אנו מאמינין לו מ"מ נראה בכה"ג לא שייך חרגמ"ה דהוא לא גזר רק היכי דאגידה בי' ולטובתה לתקנות בנות ישראל עשה כן אבל כל היכי דלא אגידה ביה והיא מותרת להנשא פשיטא דאין עליו איסור ב' נשים ומותר לישא אשה אחרת דהגע בעצמך באומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני דהיא מותרת האם נאמר דהוא אסור לישא אשה לדידן מכח חרגמ"ה וכל כה"ג לא הוי שתקו הפוסקים מלבאר זה בע"כ דזה אינו דבכה"ג לא גזר ר"ג לכך הדין העולה מזה שהיא מותרת להנשא והוא מותר לישא רק אם יערער נדון כמערער על גט כשר ז"ז אין להאריך דברי ידידו:

ומ"ש לעיל בנדון המודעא הן אמת דמדברי הרמב"ן הובא בקצה"ח סימן ר"ה מוכח בתירוץ אחד להיפוך דמהני מודעא בלא ביטול מ"מ בדברי הרמב"ם ובפרט בלשון הטור למעיין בו מוכח להדיא להיפוך דאף באומר אנוס אני בעינן נמי לשון בטול ודוק היטב שם. והנה בנדון אשר כתב רו"מ שבקושייתו על הרשב"א כבר הרגיש בספר מכתב מאליהו הנה הספר הזה אינו בידי ולא ראיתיו ובנדון מ"ש על מ"ש שאם לא זכר בלשון בטל הגט לאו כלום הוא ע"ז כתב שמדברי הרמב"ן שהביא הקצה"ח סימן ר"ה מבואר להיפוך הנה באמת אף אם מבואר שם להיפוך אין נ"מ מזה לדינא כיון דלשון הרמב"ם מורה להיפוך ובפרט למעיין בלשון הטור סימן קל"ד שם מבואר יותר להיפוך דאף באומר שהוא אונס בעינן שיאמר לשון בטל ובלא"ה לא מהני וגם הרמב"ן כתב כן רק בתרוץ אחד אבל בתירוץ קמא לא ס"ל כן ועוד נראה אף לדעת הרמב"ן בזה"ז דברינו נכונין דהנה זה מודה הרמב"ן דלשון מודעא זו כל דלא זכר לשון בטל הוי רק גילוי דעתא בגיטא רק דלכך מהני בזה מודעא דס"ל להרמב"ן וכדמוכח מהש"ס פ"ג דב"ב דגט דינו כמו מתנה וממילא בידעינן באונסא אף בלי מודעא בטל רק אז הוי צריך לדעת באונסא אבל אם חסר מודעא ואמר שהוא אונם בזה לא הוי אמירתו לבטל הגט רק אמירתו מועיל דאף דלא ידענו באונסו הוי כאלו ידענו ונאמן הוא בכך דהרי בידו לבטלו בפירוש או שלא לגרש וא"כ נאמן הוא שהוא אנוס וכיון שכן הוא שידענו באונסו ובידענו לו יהא דלא מסר מודעא בטל הוא ולפ"ז תינח בדין הש"ס דהוי בידו לגרש בע"כ ולכך נהי דע"י הגט נפטר משאר כסות ועונה והתוס' הקשו באמת בב"ב דף מ"ח למה לא הוי גט כזביני מה"ט אך עיקר הטעם הוא כיון דבידו לפטור כל שעה מזה ולגרשה בע"כ לא נחשב נהנה בפטור זה ולא הוי כזביני רק כמתנה ובמתנה בידעינן באונסא אף בלי בטול בטל הוא אבל לדידן דאין מגרשין בע"כ רק מרצונה והוא אגוד בלי לישא אשה אחרת רק ע"י גט זה ואין בידו לעשות כן בלתי הסכמתה ורצונה בזה הוי ודאי כתלוה זבין ולא מהני אונס רק ע"י מסירת מודעא ממש כדין מכירה ושוב לא מהני בזה המודעא דהוי כגלוי דעתא בגיטא דלא מהני ומודה בזה הרמב"ן דלא מהני לדידן מודעא רק בלשון בטל ולא כתב הרמב"ן כן רק בביאור לשון הסוגיא ולא לדידן ואם כי אין לסמוך על מ"ש בזה לדינא להכשיר גט מעושה שלא כדין בזה"ז מ"מ לענין מודעא בלי לשון בטל דבל"ה מוכח מלשון הרמב"ם והטור דלא מהני בלי לשון בטל בזה יש להשוות דעת הרמב"ן דגם הוא מודה בזה לדידן ולמעט במחלוקת עדיף ולכך אף אם אירע בגט שלא בטלו כל המודעות מ"מ אם מסר מודעא ולא אמר לשון בטל ולא ידענו באונסו נראה דהגט כשר לכ"ע מטעם שכתבתי בתשובה הראשונה וז"ב לפענ"ד ז"ז אין להאריך:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה