חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
שם סימן מב
מ"ב סעיף י"ח ודוקא שקורין אותו לפעמים בשם השני כו'. הנה כדי לבאר דין דבר זה אעתיק מה שאירע מעשה לידי באחד שרצה לגרש את אשתו והוא הי' מעיר אחרת אך שנתישב בקהלתי בערך שלשה עשר שנה שנעשה תושב פה וכעת רצה לגרש את אשתו ומחמת שלא נתנו גט פה ורצה לגרש אשתו ע"י שליח הלך הוא והשליח למקום אחר לק"ק שעברישין וכתבו לו שם גט והביאו השליח לכאן ויהי בקראי בו ראיתי שנכתב בשם הבעל יצחק המכונה איצק דמתקרי יהודה המכונה ליב וה' הדבר תמוה בעיני מחמת שהי' ידוע לי ששמו פה לא הוי רק יצחק לבד וכן עולה לס"ת וחותם א"ע כן רק ביצחק לבד ולא ביהודה ליב:
והנה כשבא הבעל אצלי מחמת שהי' צריך לסלק לה המותר כתובתה ואז הי' בדעתי לשלחו מפה כדי שיתן לה השליח הגט כשאין הבעל בעיר וכשבא שאלתי, לו מה שמו ואמר יצחק איצק לבד ואמרתי לו אולי הי' שמו בשום פעם ליב ואמר ליב לא הי' שמו מעולם כלל רק יהודה זכור הוא שאמרה לו אמו שבילדותו בעת הוולדו נקרא בשם יצחק יהודה אבל כעת שאלתי לו ואם אולי נקרא במקום מולדתו שהי' שם בתחלה אולי קוראין אותו העולם שם בשם יהודה ג"כ או עכ"פ המיעוט קוראין אותו כך והשיב שאין שום אדם קורא לו שם כך אף לא הי' עולה לס"ת שם בשם זה ולא חותם לא שם ולא כאן רק שמאמו שמע שבילדותו הי' לו שם זה כל זה הגיד לפנינו ויש כמה עדים בדבר הזה שכפלתי ושלשתי עמו זה כמו חצי יום והחזיק בדבר אחד ואז אמרתי לו כיון שהוא כן אז הגט שנכתב בו שם יהודה ליב בטל הוא ואי אפשר לתנו וצריך הוא לילך למקום שנכתב וליתן גט אחר והנה מחמת שנלאה עוד לשכור שליח שנית לקח אשתו עמו לגרשה שם וכתבתי כל סיפור המעשה מה שהעיד לפני בעסק שמו להב"ד דשם איך הודה על שמו כנ"ל:
והנה הב"ד דשם לא הביטו על ככה וחזרו לכתוב כלשונם ממש כמעשהו הראשון והנה כעת יש לעיין מה משפטו של הגט הזה ולקמן נדבר מטעם הב"ד דשם. ותחלה נראה כי להוציא הדבר בלי חידוש כלל אי אפשר ותחלה נבאר קצת לפום ריהטא קצת שיטת הפוסקים בזה ואען ואומר הנה גרסינן בסוגיא פ"ד דגיטן בראשונה הי' משנה שמו ושמה ושם עירה כו' ובגמרא שם שלחו לי' בני בבל לרשב"ג בני אדם הבאין משם לכאן כו' עד סוף הסוגיא והנה שיטת הרמב"ם כך הוא פ"ג מה' גירושין דפוסק שם באם כתב חניכתו וחניכתה כשר ואח"כ כתב שם שאין ידוע בו ביותר וכתב וכל שום שיש לו פסול. ותמה הב"י והב"ש שהרי בתחלה פוסק בכתב חניכתו וחניכתה דכשר ולמה פוסל באם כתב שם שאין ידוע ביותר ייע"ש מה שתרצו. ולדעתי נראה ליישב בדרך חדש והוא דהנה הפוסקים והובא בב"י הביאו דעת רבינו יואל שכתב באם לא כתבו שם האיש והאשה בגט כשר בדעבד ותמהו הכל עליו שהרי בש"ם גבי ההוא דשקל ס"ת ויהב לדביתהו קאמר שם הש"ס למה ניחוש לה הא בעינן שמו ושמה מוכח שם דבלי שמו ושמה אף בדעבד לא מהני והניחו בצ"ע ועיין בספר ישועת יעקב מ"ש בזה. ולדעתי נראה כך דהנה הר"ן כתב בפ"ט דכתובות בסוגיא דמליגי דשטרא כתב שם הטעם דלא מהני בשטר תפיסה למשכון או לטעון לקוח בלי כתיבה ומסירה והוא דאינו דומה לשאר מטלטלין דא"צ כתיבה ומסירה משום דבא להחזיק בגופן לבד ובזה הוי תפיסתן ראי' מכרחת על שלקחן שתפיסתן מוכחת עליו והוי כעדים אבל בשטר הרי אין עיקר כוונתו לזכות בגופו רק בהממון והרי אינו תפוס בהממון לכך אין תפיסתו מוכחת עליו לכך צריך ראי' ייע"ש שאין זה לשונו: ולפ"ז נראה דזה טעם רבינו יואל גבי גט דהתם אין עיקר כוונתה לזכות בדבר אחר רק בגוף הגט שתתגרש בו וכיון שתפיסתו רק בעבור גוף הגט לכך אף אם לא נכתב בו שם האיש והאשה תפיסתה מוכחת עליו ששלה הוא ושניתן לה לגירושין גם בשם המגרש כיון דאין דרך לגרש אשת חברו כדאמרינן בפ"ק דנדרים דאף רבא דאמר ידים שאין מוכיחות לא הוי ידים מודה לרבנן דס"ל דלא בעינן מנאי דע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דאין אדם מגרש אשת חברו כו' הרי דזה נקרא ידים מוכיחות מכח הך סברא לפ"ז ה"נ שתפיסת האשה מוכחת שניתן לה לגירושין וממילא כיון שאין אדם מגרש אשת חברו הוי ידים מוכיחות ממילא הוי דבר המוכיח לכך א"צ לפרש שמו ושמה בדעבד רק לכתחלה דכל מה שאפשר לפרש יותר מברירין אבל בדעבד מהני וזה כשהגט נכתב לבד אבל כשיש בידה ס"ת שלם דאז ודאי אין תפיסתה מוכחת שלגט הוא וכיון דאין התפיסה ראי' בודאי מן התורה צריך שמו ושמה וא"ש התם הסוגיא וז"ב לדעתי דעת רבינו יואל. ולפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם דהנה יש מחלוקת בין הפוסקים אם קיי"ל כרבנן דלא בעינן מנאי והוי ידים מוכיחות לכך ס"ל דאף שמו בעינן לא בעינן דמוכח שהוא נותן לה אבל הרמב"ם ס"ל דבעינן אף מנאי דהלכתא כר"י וכן כתב הרב המגיד בפ"ד מה' גירושין דהרמב"ם פוסק כר"י ייע"ש. לפ"ז מוכח דאף כה"ג לא הוי ידים מוכיחות ולפ"ז בעינן שמו מן התורה דנהי דתפיסה שלה מוכחת עליו שניתן לה לגירושין דלמא איש אחר הוא שנתן לה ובזה ליכא מוכיח לכך ס"ל דבעינן שמו מן התורה אבל שמה ודאי לא בעינן מן התורה דבשמה יש הוכחה מתפיסתה ואף דקיי"ל דבעינן ודין מ"מ כשכותב בהגט ודין ודאי דהתפיסה מוכיח דהוי לה לגט לכך א"צ לפרש שמה רק מדרבנן מכח שלכתחלה ראוי לפרש ולפ"ז נראה דיש חילוק בין שמה לשמו דבשמה דאף לא הי' צריך כלל לפרש שמה מן התורה כיון שהתפיסה מוכיח רק שרבנן תקנו להזכיר שמה לכך די בחניכה אם יש לה ב' שמות וכתב הטפל ג"כ די כיון דעכ"פ עשה כתיקון חז"ל וכתב הטפל גם התפיסה מוכיח ג"כ לכך מהני אבל בשמו שמן התורה בעינן לפרש שמו בזה לא מהני חניכתו דעדיין יש לחוש לטעות שיאמרו אחר הוא שגירש כיון שלא כתב שם העיקר ג"כ לכך בעינן דוקא תרוייהו גם לעשות משם העיקר עיקר ומהטפל טפל כמו שנקרא דלא לבא לידי טעות אך היינו דוקא כשלא כתב רק שם הטפל שלו אבל של האשה כתב שם העיקר או שלא הי' לה רק שם האחד לבד בזה יש לחוש שמא יבאו לטעות כיון שכתב לו שם הטפל תחלה אולי אין זה המגרש דאם זה הוא הו"ל לכתוב שם העיקר לעיקר אבל כשיש להאשה ג"כ שם הטפל וכתב לה שם הטפל לבד הנה מצדה כשר בשם הטפל שהרי תפיסתה מוכחת עליו וכיון שמצדה כשר דמוכח שזאת היא ממילא גם לו כשר שם הטפל דבזה לא יבאו לטעות ממה שלא כתב שם העיקר שאין זה המגרש שהרי גם להאשה כתב שם הטפל שהיא בודאי היא ובע"כ ההוא גברא והעדים לא קפדי ע"ז ולא דייקי בזה לכך גם אצלו לא יבאו לטעות כיון שמוכח מן הגט שההוא גברא והעדים לא קפדי בדבר הזה ולכך א"ש דהכא כתב חניכתו וחניכתה דהיינו כתב אף אצלה החניכה גם לו כשר בדיעבד והיינו כוונת המשנה דפרק הזורק אבל אח"כ כתב באם כתב שם הטפל וכל שום שיש לו היינו אצל הבעל לבד בזה שפיר פסול הוא וא"ש. ולמד הרמב"ם כן מגוף הסוגיא דקאמר שם במרים ופורתא שרה דכותבין מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ולכאורה קשה כיון דלפמ"ש א"צ לכתוב שם האשה רק לכתחלה למה לא נכתוב אף שרה וכל שום שיש לה כיון שתפיסתה מוכחת עלי' אלא ודאי דעיקר הטעם מה שניתקן שם האשה בכתובת הגט היינו מכח גזרה אטו שם האיש דאם לא יכתבו לשם האשה לא יבאו לכתוב שם האיש ג"כ לכך גזרו שם האשה אטו שם האיש ולכך כיון דעיקר שם האשה הוי מכח גזרה לכך זה הוי דוקא לכתחלה אבל בדעבד נהי שאם לא כתב כלל שם האשה י"ל שפסול אף שהוי רק מכח גזרה כיון שלא הוי כתקון חכמים וכל שלא נעשה כתיקון חז"ל פסול אבל אם הזכיר שמה רק שכתב החניכה בזה לא שייך לומר שלא נעשה כתיקון חכמים דאטו כל הנשים יש להם שני שמות וכיון שעכ"פ נכתב שם החניכה חשוב נעשה כתיקון חכמים ובשביל חשש שיאמרו אין זה המתגרשת אין חשש באשה כנ"ל ולכך כיון דעיקר שמה משום גזרה בדעבד לא גזרו ולכך מה שלכתחלה בעינן מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה היינו ג"כ מכח גזרה דאם נתיר באשה לכתוב שם הטפל והעיקר בו כל שום יבאו להתיר גם באיש כן לכך גזרו לכתחלה אף באשה ומפרש הרמב"ם כפיר"ת שהובא בתוס' דזה הוי רק לכתחלה ולפ"ז מוכח דבאיש עכ"פ בדעבד פסול באם כתב שם הטפל וכל שום דאם אף באיש בדעבד כשר לא הוי שייך גזרה לגזור באשה אטו איש כיון דאף באיש כשר בדעבד לא שייך גזרה כידוע לכך מוכח דאף בדעבד פסול באיש וא"ש ומכאן הוציא הרמב"ם דין שלו ודו"ק:
ובזה מיושב דעת ר"ת שכתבו התוס' דס"ל דאין כותבין וכל שום רק פורטין השמות והקשו הכל למה לא הביאו ראי' ממה דאמרינן בשם מרים דאתקרי' שרה לפי גרסת ר"ת ייע"ש. ועיין בספר ישועת יעקב מ"ש בזה ולפי דרכו לא הי' צריך לאריכות הזה דהרי באשה ליכא חשש שיעשה כן כדי לקלקלה דממ"נ אם תראה שאין נזכר שמה בגט לא תנשא שהרי היא יודעת שמה ולא שייך בזה קלקול ייע"ש ותבין:
והנה לדעתי הי' נראה ליישב קושיא זו כך דס"ל לר"ת דלא שייך לכתוב וכל שום וחניכה שיש לו רק אם הרוב קורין אותו כך דאז אם אצל הרוב נקרא בשם זה אז הוי שמו ממש ושייך לומר עליו כל שום שיש לו שהשם הזה הוי שלו ממש כיון שהרוב קוראין לו כך אבל אם אין הרוב קוראין לו כך רק המיעוט א"כ לא הוי זה שם שלו ממש דהכל תלוי ברוב ולא שייך לומר עליו וכל שום וחניכה שיש לו דאין זה שלו כיון שאינו עפ"י הרוב לכך בזה שפיר פורטין השמות לכתוב עליו דמתקרי' דזה שייך אף על המיעוט דאף שאין זה שם שלה מ"מ נקראת כן אצל קצת אנשים ולכך כל כה"ג כותבין דמתקרי' לא שיש לו אבל דעת ר"ת דאף ביש לו שני שמות שהרוב קוראין כן כותבין שני השמות לכך לא הי' אפשר להביא ראי' מסוגיא זו דהתם הטעם מכח דהמיעוט קוראין לה כן לכך הביא ראי' רק לדוגמא בעלמא ובזה יש ליישב מה שתמה בספר ישועת יעקב דלמה גבי, מומר אין כותבין וכל שום ייע"ש ולפי הנ"ל א"ש דאף להמחבר דס"ל דאף בשם טפל כותבין וכל שום היינו עכ"פ בשם שנקרא ביהדותו דאז חזינן כיון שהיהודים נקראים כן א"כ ראוי לו שם זה, לכך אף אם המיעוט קוראין לו כן מ"מ שמו הוא ושאול הוא לו ושייך לומר עליו וכל שום שיש לו אבל בשם מומר שלא בא לו שם זה רק מצד שהמיר וכן לא יעשה א"כ לפי האמת אין שייך שם זה לו כלל ואין שייך השם לו והוא להשם לכך לא שייך לומר עליו וכל שום שיש לו דזה אינו שלו ומכ"ש דא"ש, דלפר"ת אין כותבין כה"ג וכל שום אף כיון דאי אפשר לתקוני בע"א הי' ראוי לכתוב וכל שום אף לדידי' ולפי הנ"ל א"ש דלר"ת לא שייך כלל בשם טפל לשון וכל שום שיש לו ומכ"ש בשם גיות וא"ש מיהו לפמ"ש לעיל א"ש יותר שיטת ר"ת דלא הי' מצי להביא ראי' ממרים ופורתא שרה די"ל דוקא גבי אשה כיון דמן התורה א"צ שמה כלל רק מדרבנן לכך לא חיישינן כל זמן שלא ידעינן בבירור שיש לה עוד שמות לכך אין כותבין וכל שום לחוש שמא יש לה עוד שם ל"ח לזה כשידוע שיש לה ב' שמות אז פורטין שניהם אבל באיש דמן התורה בעינן שמו אז דוקא כותבין וכל שום לחוש דשמא יש לו עוד שאר שמות שאין אנו יודעין בו ומה דקתני במתניתין איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה היינו שאצל האיש הוי דוקא וכל שום לכך נקט גבי אשה ג"כ כן דודאי אם רוצה יכול לכתוב גבי אשה כן ג"כ רק אגב איש דבעינן דוקא וכל שום נקט גבי אשה ג"כ כן וה"ה נמי באשה די באם כותב ופורט שניהם לכך קמ"ל בש"ס דדי אם פורט ג"כ רק שיכתוב שם העיקר תחלה ואין ראי' מזה לר"ת דמשמע דמיירי מכתיבת שם האיש כמוזכר בלשון התוספת ייע"ש לכך לא הביא ראי' מהא רק לדוגמא וא"ש. ומה שהקשה עוד על פר"ת אכתוב לקמן אי"ה בגוף השאלה:
עוד צריך אני לבאר לשון הרא"ש ז"ל שכתב אבל אם אין מקום הכתיבה יודעין מקום הנתינה וגם בני מקום הנתינה אין יודעין מקום הכתיבה אין כותבין רק אחד כו' ותמה הב"י דאדרבא אם בני מקום הנתינה יודעין מכ"ש דעדיף ותירץ דלרבותא נקט ייע"ש ולכאורה הי' נראה בע"א דדוקא נקט הרא"ש דאם בני מקום הנתינה יודעין שיש לו שם במקום הכתיבה אז לא הוי גט אף שאין בני מקום הכתיבה יודעין משם המקום של נתינה והטעם כיון דעיקר תקנה זו לכתוב שניהם הי' משום לעז כמ"ש בש"ס להדיא מפני תיקון העולם וא"כ אם בני מקום הנתינה יודעין שיש לו שם במקום הכתיבה עדיין איכא לעז שיאמרו בני מקום הנתינה מסתמא כי היכי דאנן יודעין בדידהו שיש לו שם שם ה"נ אינהו ידעו בדידן שיש לו שם כאן ואז היו כותבין אותו ומדלא כתבו אחר הוא אבל אם בני מקום הנתינה אין יודעין משם שיש לו במקום הכתיבה אז ליכא חשש דמסקי אדעתייהו דדרך הולכי למקום אחר לשנות שמותם כמ"ש הפוסקים עיין בהם וא"כ זה אסקי אדעתייהו ששינה שמו שם ולכך כמו שאנן לא ידעינן בשמו שיש לו שם כן נמי אינהו לא ידעו בשמו שבכאן ולכך לא כתבוהו ובזה הוי הגט גט וזה כוונת הרא"ש וזה דומה למה דאמרינן בפ"ק דגיטין כי היכי דהני יודעין בהני הני נמי יודעין בהני כן ה"נ לכך אם בני מקום הנתינה יודעין משם מקום הכתיבה לא הוי הגט:
מיהו מלשון הש"ס דשלחו לי' לר"ג בני אדם הבאין משם לכאן יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקוראין לו יוסף כו' וקשה למ"ל הכפל דודאי אין סברא לטעות ולומר דדוקא בשם יוחנן ויוסף תלוי הדבר עד שהוצרכו להפוך דה"ה להיפוך לכך הי' נראה להוכיח מזה דכוונת הש"ס דדוקא תרתי בעינן וקאי זה על חד גברא דהיינו שהכא נקרא יוסף וידוע הוא ששם קורין אותו יוחנן וידעו כאן משם מקום שבא משם וכן נמי להיפוך התם ידעו שיש לו שם כאן שהתם שמו יוחנן וידעו שכאן נקרא יוסף אז מבעי' להו כיון דבני מקום הנתינה יודעין ממקום הכתיבה ומקום הכתיבה יודעין ממקום הנתינה אז צריך לכתוב שניהם אבל אם בחד מקום אין יודעין ממקום השני אף שבמקום השני יודעין שיש לו שם במ"א א"צ לכתוב שניהם ולפ"ז יהי' מוכח כדעת הב"י מיהו לכאורה אי אפשר לפרש כן דאם הכוונה על הידיעה היינו שיודעין במקום זה שיש לו שם כזה במקום אחר אך היינו דוקא לדעת ספר התרומה והמרדכי שהביא הפ"י אבל כתב שם שהפוסקים לא כתבו כן רק צריך שניהם כל שלא נקראו יחד ממש בלא"ה א"ש הרי דעת ר"ת והרא"ש דדוקא אם אין מכירין גוף השם שנקרא במקום אחר רק שיודעין שיש לו שם עוד ואון יודעין מהו אז כותבין שניהם אבל באם ידוע גוף השם הוי כאלו נקרא בשם שניהם במקום אחד ואז בדעבד די בשם אחד מהם ג"כ:
ולפ"ז הי' נראה להוכיח מלשון זה של הש"ס כדעת הר"ן שכתב דתרי גווני יש וכשידוע שמותיו בשני המקומות הוא דמבעי' לי' לר"ג והוי התקנה רק מפני תיקון העולם ייע"ש ולכך א"ש דלכך דייקי באיבעי' שלהם ביוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף כלומר שכאן יודעין משם דהתם והתם מכאן ובהא מבעי' להו כפירוש הר"ן:
מיהו אף לפי דעת שאר הפוסקים א"ש דנהי שס"ל לר"ת דמיירי באין ידוע שמותיו ממש היינו לרוב העולם אבל מ"מ ודאי קצת יודעין שמו שבמקום אחר דאל"כ איך כותבין שניהם בפירוש הלא לא נודע מה שמו שם אלא ודאי שקצת יודעין שמו או שהוא עצמו מפרש שמו של שם כמ"ש לקמן דאף שאין נאמן על שמו שם היינו באם לא אתחזק כלל כאן שיש לו שם במ"א אבל אם ידוע שיש לו שם במ"א נאמן לפרש מה שמו וזה כוונת רב אשי דוקא דאתחזק בלא"ה בתרי שמא נאמן לפרש מה שמו אבל בלא אתחזק כלל אין נאמן לומר שיש לו שם אחר וכמ"ש לקמן ולכך עכ"פ כיון דבאמת בא לידי בירור מה שמו ונקט הש"ס לישנא קלילא לפי האמת דיוסף וקורין לו יוחנן כו' ועיקר הכוונה דכאן ידוע שיש לו שם התם והתם ידוע שיש לו שם כאן ולפ"ז מוכח כפי' הב"י דרבותא נקט הרא"ש ודו"ק:
והנה אחר שכתבנו קצת עיון נשוב לעיין בגוף המעשה ונעתיק תחלה לשון הרב המסדר הגט מה שהשיב לי וז"ל מ"ש מעכ"ת בנידון אחד שהחזיק שמו במקום כתיבה בשני שמות ובמקום אשר גר שם כמה שנים לא החזיקו אלא בשם אחד וגם עולה לס"ת בשם אחד ודעת מעכ"ת לדונו כאלו נשתקע שם הראשון ואנכי לא כן עמדי כי דין נשתקע שם אינו אלא אם נולד במקום ישיבתו וידעינן בבירור שנשתקע שם אחד לגמרי אז אין חוששין לאותו השם שנשתקע ואדרבא לכתחלה אין כותבין שם שנשתקע שלא ואמרו שאין זה המגרש אבל בדיעבד נראה מתוך פסק הש"ע דכשר דהנה בסימן קכ"ט בסעיף י"ד כתב מי שיש לו שני שמות דהיינו במקום כתיבה שם אחד ובמקום נתינה שם השני לבד כתב הב"י בשם יש מי שפוסל והיינו דוקא אם כתב שניהם יחד בלא דמתקרי אבל אם כתב דמתקרי בודאי כשר דמשמע דמתקרי כן במקום אחר ואף דברי הב"ש שכתב ואפשר אפי' יודעין שיש לו שם במקום אחר דפסול היינו נמי דוקא בלא דמתקרי רק כתב שניהם יחד כמבואר בלשונו ואף בלא דמתקרי נראה דאינו פוסל הב"י בדעבד הואיל ולא כתב סברא זו רק בלשון יש מי שאומר ולכן לא ביאר החילוק בדעבד מה דינו שסמך עצמו על מה שכתב בלשון יש מי שאומר שאינו רק לכתחלה משום חשש שיאמרו אינו זה אבל נידון דידן אין לו ענין לכאן כלל רק אדרבא צריך לכתוב ב' השמות כמבואר בסעיף י"ב מי שיש לו שם אחד בגליל ושם אחד ביהודה אף דהם שני מדינות צריך לכתוב ב' השמות וכ"ש כאן ששני המקומות במדינה אחת ומה שרצה מעכ"ת לדונו שנשתקע שם יהודא מחמת שאין הכל קורין בו בשם זה וגם אין עולה לס"ת בשם זה לא יכולתי להבין דברי קדשו אטו אם נשתקע השם ממנו לגמרי וגם מאנשי עירו הדר שם ישתנה הדין הלא עיקר החשש משום אנשי מקום אחר אשר קראו אותו בשם שני שיאמרו אין זה המגרש ואפשר שם בעיר מולדתו לא נשכח השם כלל ולכן בודאי אין סברא כלל לדונו כנשתקע מחמת שנשתקע ממנו וכי בו תלוי הדבר ואף שאמר שלא עלה לס"ת גם שם בשם זה אפשר נשכח ממנו בפרט שפעם אומר כן ופעם אומר כן שאינו זוכר גם אמרתי להב"ד להשביע על נשמתו אולי ערום יערים הלא יאמר ג"כ שאמו ובני משפחתו קורין אותו בשם זה יהודא ליב ג"כ ובפרט כי אין חשש כלל לכתוב שניהם אף אם נשתקע באמת גם במקום מולדתו הואיל וכותבין דמתקרי וכנ"ל ומקונ"ד מהר"פ שהביא הב"י אין ראי' לנדון דידן כלל ועיין בנ"י סימן מ"ה אות כ"ג בסופו היינו טעמא דבובנט היינו הפירוש והלעז של חיים וא"כ משמע בשני השמות שאינם שייכים זה לזה אף התם היו צריכין לכתוב דמתקרי חיים ולדעתי הי' פשוט אם לא הי' נתייחד עמה ומחסרון השליח הראשון שלא הי' שם הי' נותן גט הראשון רק עתה הוצרכו לכתוב מחדש אם כתבו ג"כ כנ"ל מחמת שדעתי נוטה שכן טוב יותר עכ"ל הרב המסדר:
והנה עתה נעיין בדין זה אם כהוגן הוי גט זה ומכ"ש אם יפה עשה לכתחלה ולדעתי לא יפה עשה מכמה טעמים וראשון לציון אף אם הי' המגרש אומר שיש לו שם במקום אחר ולא נשתקע שם כלל גם הי' זוכר הדבר בבירור ולא הי' מודה לפני תחלה להיפוך אם הי' צריך להאמין לו כן הנה מבואר בהגהת רמ"א בסימן ק"כ ובב"י בסימן זה שבשם עצמו בעינן דוקא שיהי' מוחזק למ"ד יום בעירו ובשם אביו יש דעות אם כותבין עפ"י עצמו או לא והרמ"א והב"י מסיק דשם אביו כותבין עפ"י עצמו ובאמת לכאורה הדבר צ"ע אצלם שהרי בסעיף יו"ד ביב"ש ששינה וכתב יוסף בן שמואל הביא הב"ש דברי מהרא"י שמחלק מה דבשם עצמו מהני אם החזיק לעצמו שם אחר מכח דבידו לשנות שם עצמו אבל אין בידו לשנות שם אביו ולפ"ז הנה קיי"ל דע"א נאמן באיסורין רק באתחזק איסורא אין ע"א נאמן אבל בדבר שבידו נאמן וא"כ קשה למה לא יהי' נאמן על שם עצמו מדין ע"א נאמן באיסורין [מיהו לקמן הוכחתי מן הש"ס דלכך אינו נאמן מכח דיש לחוש לערמה שיתן הגט לאשת חברו ע"ש] כנאמנות אשה על נדה וטבילתה ואף דהכא אתחזק איסורא דא"א הרי הוי בידו שבידו ליתן לעצמו שם זה ואם נימא שאעפ"כ אין נאמן מטעם דזה נקרא אין בידו דאולי מקפיד הוא שלא לשנות לעצמו שם הראשון מ"מ תקשה הרי גבי אביו מכ"ש דאינו בידו כנ"ל שאין בידו לשנות שם אביו ואעפ"כ כתבו שנאמן עפ"י עצמו והוי הדבר מהיפוך אל היפוך וצ"ע כעת:
עכ"פ נראה כיון דאף אם מחזיק לעצמו שם בכאן ממש שבידו לעשות כן אעפ"כ לא מהני ובעינן למ"ד יום ומכ"ש כשאינו מחזיק לעצמו כאן שם רק שאומר שיש לו שם במקום אחר שבני אדם קורין לו שם בשם זה דזה הוי כדבר שאינו בידו ובפרט אם אומר שאין הרוב קוראין לו כן רק המיעוט ממש א"כ לא הוי כדבר שבידו דאולי אין רוצה להחזיק עצמו בשם זה ממש שיקראו הכל שם בשם זה מכ"ש דאין נאמן לומר שיש לו שם במקום אחר שלא נודע מזה בעולם ובהכי מיושב בפשיטות לפענ"ד דעת ר"ת שכתבו התוס' דס"ל דבעינן לפרוט השמות והקשו דא"כ איך קאמר רב אשי ה"מ היכי דאתחזק בתרי שמא אבל לא אתחזק לא דאם לא אתחזק לא ידעו מה לכתוב כנ"ל ולפמ"ש א"ש דהכוונה כך דוקא אם אתחזק כאן מכבר שיש לו ב' שמות אחד כאן ואחד במ"נ עפ"י עדים או עפ"י עצמו למ"ד יום אז כותבין שניהם היינו אם יש עדים על שמו ממש או שהוא מפרש שמו דבכה"ג אפשר דנאמן כמ"ש לעיל מיהו עכשיו נראה דאף בזה אינו נאמן שהרי בשמו ודאי ידוע שיש לו איזה שם ואעפ"כ אין נאמן לפרש מה שמו רק בהוחזק למ"ד יום א"כ ה"נ אף אם יש חזקה שיש לו שם במ"א מ"מ אם אין ידוע מה שמו שם אין נאמן לפרש מה שמו רק עפ"י עדים אבל בלא אתחזק בתרי שמא אף שהוא אומר שיש לו שם במקום אחר אין נאמן לכתוב על פיו שם השני ובהכי א"ש מה שלכאורה קשה על ר"ת מהירושלמי דפריך שם אמתניתן הגע עצמך הרי שהי' שמו ראובן ואפיק שמי' שמעון אלא איש פלוני וכל שום יש לו ופירש הרמב"ן הובא בהר"ן ז"ל בגיטן שהוא מקשה אמתניתן דשמא הי' במקום נתינה שמו ראובן ואח"כ הלך למקום כתיבה ואומר שיש לו שם במקום נתינה שמעון כדי לקלקל על אשתו ומשני שכותב וכל שום שיש לו ואינו פורט השמות ולדעת ר"ת דס"ל דפורט השמות קשה עליו קושיות הירושלמי גם איך סותר דברי הירושלמי ולפמ"ש א"ש דס"ל לר"ת דהירושלמי ס"ל דאדם נאמן על עצמו להעיד דיש לו שם אחר וס"ל דלא כרב אשי דבעינן אתחזק ולא כהסוגיא דב"ב דס"ל דאינו נאמן על שמו רק בהוחזק למ"ד יום לכך פריך שפיר הרי יכול לקלקלה לומר שיש לו שם שם אחר ולכך משני דכותב וכל שום אבל לדידן דקיי"ל דעל שמו בעינן הוחזק למ"ד יום וא"כ ה"נ לרב אשי דבעינן דוקא אתחזק בתרי שמא והכא אף שלשים יום לא שייך לענין שמו ממש איך יקרא שם שהרי אין זה שם שבכאן רק התם ולא שייך לומר שהוחזק כשמו ממש רק דבעינן עדים איך נקרא שם וכל כה"ג שוב אי אפשר לקלקלה לכך די לפרוט השמות וא"ש ולא קיי"ל כהירושלמי בהא. אך דברי הרמב"ן עצמו בפירושו להירושלמי צ"ע שהרי בפ"ק דגיטן הביאו הפוסקים והובא בהרא"ש פ"ק דגיטן הירושלמי שמתרץ שאינו חשוד לקלקלה במתכוין ליתן לה גט מזויף וה"נ אמאי ניחוש שמא יתכוין לקלקלה והי' נראה יותר כפי' המפרשים שם מיהו אין פי' המפ' בידי והרב ישועת יעקב העיד עליו שהוא דוחק גם בלא"ה ח"ו לעשות דברי הרמב"ן תמוהין לכך הי' נראה דודאי אם שינה שמו ממש בטל מן התורה הגט אבל אם כתב שמו ממש אף כתב לו דמתקרי בשם אחר אף שזה שקר הוא מ"מ מן התורה הוי גט כיון דעיקר השם נכתב ואף דמתקרי הוא שקר הוא פסול דרבנן שיאמרו אחר הוא שגירש ולא בטל מן התורה ובזה א"ש דע"כ לא אמרינן שאין חשוד לקלקלה במתכוין רק ליתן לה גט מזויף שבטל מן התורה אז אינו חשוד לעשות כן לקלקלה מן התורה ולשוי' א"א ממש וכן משמע קצת בלשון הרא"ש בפ"ג דגיטן ייע"ש אבל אם מן התורה הוי גט ואז לא תעשה איסור תורה ע"י ומ"מ מדרבנן יהי' בטל ותצא אז שם בזה שפיר חשוד לקלקלה כיון דלא תעבור על איסור דאורייתא על ידו וא"ש ולפ"ז היה נראה לומר דאפשר דעל שם שיש לו במקום אחר נאמן להעיד בעצמו דדוקא על שמו ממש דאם יש לו שם אחר הוי הגט בטל מן התורה אז אין נאמן כיון דאתחזק איסורא כנ"ל אבל בשם שיש לו במקום אחר כיון דאף אם שקר הוא הוי כשר מן התורה רק מדרבנן פסול א"כ איתרע חזקת א"א כבר לכך נאמן עליו. ולכך הי' א"ש מה שהקשינו לעיל דלמה נאמן בשם אביו די"ל דשינה שם אביו דומה רק לשם דמתקרי ואינו בטל מן התורה רק מדרבנן לכך נאמן עליו. ובהכי א"ש מה שהביאו התוס' דמירושלמי מוכח דעושה לשם מקום נתינה עיקר אבל בתוספתא משמע דעושה לשם מקום כתיבה עיקר ולכאורה סתרי אהדדי ולפי הנ"ל א"ש די"ל כך דהירושלמי מיירי היכי דידוע דיש לו שם התם כך וכך עפ"י עדים אז אמרינן דשם מקום נתינה עיקר אבל התוספתא מיירי שאין ידוע מה נקרא שם רק עפ"י עצמו אף דבעינן אתחזק בתרי שמא היינו רק דהוחזק דיש לו שם אחר אבל מ"מ לא נודע מה שמו רק עפ"י עצמו לכך כיון דאין הדבר ברור דומה למה דאמרינן בעלמא אין ספק מוציא מידי ודאי כן ה"נ שם זה בכאן הוא ודאי והתם ספק מה נקרא כותבין שם זה שבכאן עיקר ובפרט כיון דעיקר נאמנות שלו מכח דאף אם שקר הוא אינו פסול והיינו בשלמא אם נכתב שם שבכאן תחלה שהוא עיקר השם ועל שם מקום נתינה דמתקרי אז שפיר אף אם שקר הוא אינו בטל כיון שהשם הראשון הוא אמת והוא עיקר השם אבל השני אינו עיקר וכיון שאינו בטל לכך נאמן אבל אם יעשה להיפוך אז אם הדבר שקר אז יהי' בטל הגט מן התורה וא"כ שוב אינו נאמן עליו לכך כותבין שם הכתיבה לעיקר וא"ש:
מיהו כד דייקינן יש לשדות נרגא במ"ש לעיל שהמעיין בש"ם ב"ב גבי כותבין גט לאיש לא פריך שם הש"ס מכח דיש לחוש שמא משנה שמו כדי לקלקל אשתו רק שמא נתן הגט לאשת חברו והיינו דלגבי עצמו מטעם נאמנות הי' נאמן כיון דהוא מלתא דעבידי לגלויי כמו שנאמנים אחרים על שמו אף שאין להם דין עדות מכח דהוי עבידי לגלויי ונאמן ע"א אף באתחזק איסורא רק הכוונה שיש לחוש שיתן הגט לאשת חברו ולפ"ז אין הטעם כלל מכח אתחזק איסורא רק מכח חשש אחר שמא יתן הגט לאשת חברו. מיהו אעפ"כ א"ש כל דברי דכמו שבשם אביו נאמן עפ"י עצמו לכמה פוסקים והטעם בע"כ כיון דנודע במקצת ממנו דעכ"פ מכירין שמו לא חיישינן עוד לערמה זו א"כ ה"נ שם הטפל שלו דומה לשם אביו ממש וכיון שמכירין עיקר השם לא חיישינן עוד לשם הטפל מיהו לקמן בסוף התשובה כתבתי דבשם טפל לכ"ע נאמן אף בלי עדים כלל ייע"ש וכן מצאתי אח"כ בסדר הגט ותלוי בפלוגתת הני פוסקים אם נאמן בשם אביו נאמן נמי על שם הטפל ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הירושלמי גם כוונת תוספות הנ"ל דעכ"פ כיון דשמו הוי ספק רק עפ"י עצמו ושם הכתיבה ודאי אין מניחין הודאי לתפוס הספק גם אף שמדינא נאמן אכולהו לענין אשתו ולא חיישינן למשקר מכח דהוי מלתא דעבידי לגלויי מ"מ כל דאפשר לתקן מתקנינן לי' ולכך אם יהי' נכתב תחלה מקום הנתינה אם יתוודע שהוא שקר יתבטל הגט מן התורה אבל אם יכתוב להיפוך אף אם יתוודע שהוא שקר לא יתבטל מן התורה לכך עושין להיפוך. מיהו קשה למה באמת הש"ס במס' ב"ב לא חשש שמתכוין לקלקל אשתו במתכוין כמו שפריך בירושלמי הנ"ל לפירוש הרמב"ן ואם נימא שאם תראה אשתו שאין זה שמו תלך לב"ד ותראה הגט שהוא שלא כדין א"כ גם חשש הירושלמי ליתא ואם התם יש לחוש אף שיראו שם עידי המסירה וכדומה במקום הנתינה שאין זה שמו ואעפ"כ חשש לקלקול מכ"ש שיש לחוש התם במס' ב"ב והנה גוף הקושיא מה שהקשינו על הרמב"ן דהרי הירושלמי קאמר דאין חשוד לקלקלה במתכוין די"ל דוקא היכי דאין מועיל ערעורו לאחר זמן אז לא חיישינן שיבא לקלקל אותה כיון שאח"כ לא יועיל ערעורו אבל היכי שיועיל אחר זמן ערעורו לעשות בנים ממזרים והיא תצא מבעלה חיישינן שפיר שיקלקל אותה כמו דחיישינן בש"ס שמא יקלקל אשת חברו אך המעיין בהרא"ש פ"ק דגיטן שהביא הירושלמי הזה דאין חשוד לקלקלה משמע דבכל ענין אינו חשוד כלל לקלקלה ייע"ש ודוק היטב וצ"ע. מיהו על הש"ס צ"ע למה לא קאמר דיקלקל את אשתו ובגוף כוונת הירושלמי י"ל באמת דהכוונה לאו משום אשתו רק משום אשת חברו דשמא יתן לו שם אחר כדי לגרש את אשת חברו שמעון שבמקום נתינה וי"ל דלאשתו לא חיישינן שמא נתכוין לקלקלה אף היכי שיועיל ערעור שלו דממ"נ אם שונא הוא לה מסתמא מתכוין לגרשה ומסתפק עצמו ברעה זו מה שמגרשה ואינו מתכוין להוסיף לה רעה על רעתו ודי ברעה זו ואם אין שונא לה פשיטא שאין מתכוין לקלקלה לכך הוי עיקר החשש שמא יבא לגרש את אשת חברו והירושלמי ג"כ פריך כן בשביל חשש אשת חברו וס"ל דאף בשם אביו אינו נאמן עפ"י עצמו ועל שם שבמקום אחר ס"ל דנאמן רק שאין כותבין השמות רק וכל שום זה נראה לפי פירוש הרמב"ן ז"ל אבל דברי הרמב"ן עצמו שמפרש בשביל אשתו חייש כ"ע מהש"ס דילן דהוי חשש בענין אחר וסתרי אהדדי וצ"ע טובא כעת:
והנה אם נאמר שלר"ת על שם נתינה נאמן עפ"י עצמו ולפ"ז צריך לפרש מה דאמרינן ה"מ באתחזק בתרי שמא אבל בלא אתחזק אין כותבין שהקשו דבלא אתחזק איך יודעין לכתוב נראה לפענ"ד כך די"ל להש"ס דדוקא באם אתחזק אצל רוב העולם שבמקום נתינה וכתיבה שיש לו שני שמות אז כותבין שניהם ולא חיישינן שיאמרו אחר הוא כיון שידוע להם שיש לו שני שמות אבל אם אין ידוע לרוב שיש לו עוד שם במקום אחר אף אם יש עדים שיש לו שם במקום אחר אין כותבין שניהם רק שם אחד היינו לכל חד כדאית לי' להסוברים דשם מקום כתיבה עיקר כותבין שם מקום הכתיבה לבד והפוסקים דס"ל שם מקום נתינה עיקר כותבין שם מוקים נתינה לבד והיינו דקאמר רב אשי דוקא אם אתחזק בתרי שמא אבל בלא"ה אף אם יש עדים אין כותבין רק שם האחד רק באתחזק בתרי שמא אז אף שאין העולם יודעין מה שמו שבמקום אחר בזה מהני אף עדות עצמו מה שמו שם כדמוכח מן הירושלמי הנ"ל ובזה יש לחלק דאם הוא עפ"י עצמו שם הכתיבה עיקר ואם ידוע בעדים הוי שם מקום נתינה עיקר אבל בלא אתחזק בעיני העולם לתרי שמא אז אף אם יש עדים שיש לו שם במקום אחר אין כותבין רק שם אחד או מקום כתיבה או נתינה לכל חד כדאית לי' ולפ"ז מ"ש הש"ע בסעיף י"ב מי שיש לו שם במקום אחר כו' והיינו אם הם במקום אחר ונותנין שם הגט ייע"ש מיירי ג"כ אם ידוע לרוב העולם שיש לו שם במקום אחר אז כותבין שניהם אבל אין ידוע שם שיש להם שמות במקום אחר אף אם יש עדים בזה ומכ"ש עפ"י עצמן בכה"ג נראה דודאי אין לכתוב שניהם דאף אי נימא דאם יש חילוק בין מקום כתיבה לנתינה כותבין שניהם היינו כיון דעכ"פ הוא מקום הכתיבה או נתינה אבל באם הכתיבה והנתינה הוא במקום אחר נראה דודאי אף בעדים אין כותבין רק שם מקום שהנתינה וכתיבה בו שלא יהא נראה שהוא אדם אחר כיון שאין מפורסם שמו שם ובדעבד דכשר מיירי אף באתחזק שיש לו שם במקום אחר כמ"ש הב"ש שם וז"ב לפענ"ד:
ולפ"ז בנדון דידן ודאי חדא כיון שאין עדים כלל שיש לו שם במקום אחר י"ל דאינו נאמן כלל בדבר ואף אי נימא שנאמן עפ"י עצמו י"ל דלא עדיף מעדים וכיון שבמקומות הללו אין ידוע שמו שבמקום אחר אין כותבין כלל שלא יהי' נראה במקומות הללו כאיש אחר ואף אי נימא דאף בזה כותבין מ"מ נראה דהיינו דוקא אם הרוב קוראין במקום כתיבה כן ובמקום נתינה כן אז כותבין שניהם אבל אם במקום הנתינה עצמו המיעוט קוראין כן נראה דאין כותבין רק אחד מהם ואין דומה למה דאמרינן מרים ופורתא שרה דהתם במקום הזה עצמו יש לו שם ע"י מיעוט אנשים שקוראין כן אבל אם במקום הזה עצמו אין שום אדם קורא לו שם זה ובמקום אחר רק המיעוט קורין לו נראה דאין כותבין שניהם ואף אם כותבין אף כה"ג שניהם היינו דוקא אם הוא מקום כתיבה או נתינה אבל אם הגט במקום אחר ממש רק שיש לו שם במקום אחר נראה דדוקא אם הרוב קורין לו כן במקום אחר אבל אם המיעוט קורין לו במקום אחר כן וכאן לא נקרא כלל ובפרט דאין ידוע כלל רק ע"י מה שאומר לבד פשיטא כה"ג אין לכתוב כלל רק שם שמוחזק בו וכל זה כתבנו אם הי' אומר רק מאמר אחד והי' מחזיק בדבור אחד שמשפחתו קורין אותו בשם זה אבל כאן הרי לפני יש כמה אנשים לעדים שהודה שאין נקרא כלל בשום מקום ושום אדם בשם ליב ולא הי' שמו מעולם כן בשם ליב ואף בשם יהודה אומר שאין נקרא אף במקום ילדותו בשום אדם כן רק שאמו אמרה לו שביום הוולדו נקרא כן כל זה העיד לפני באמת ותמים ולכך הלך להביא גט אחר בעבור זה וא"כ כיון שאומר כך לפי דבריו בודאי חשוב בשם יהודה נשתקע ממש ובנשתקע ממש כבר כתב בד"ה כתב בתשוב' מהריוו"ל וז"ל שם ואם כתב ג"כ בשם חיים משמע מתוך הקונדרסים גבי אשה ששמה רבקה ונשתנה לחנה דאינה מגורשת עכ"ל משמע להדיא דבנשתקע פסול הגט וכן כתב הב"ש בשם הלבוש בסעיף י"ח שבנשתקע פסול הגט וא"כ ודאי אף שאח"כ אומר לפני הב"ד דשם בענין אחר אפשר כיון דכבר הודה לפנינו בבירור גמור שאין נקרא בשום אדם כן ושם ליב לא הי' שמו מעולם כלל ודאי אין אחר הודאתו כלום ובפרט כיון שאני הודעתי לב"ד דשם כל זה אף שאומר אח"כ להיפוך אין זה כלום ודומה ליוסף בן שמעון שכתב יוסף בן שמואל והחזיק בשקר פסול ובפרט שהרב הנ"ל הזכיר שאף שם אינו זוכר פעם אומר כך ופעם אומר כך וכיון שאינו זוכר ודאי אין לכותבו ואם נכתב נראה שלא כדין הוא ופסול ובפרט שיש עוד מעלה שאינו דומה למקום כתיבה ומקום נתינה דהתם במקום נתינה נקרא רק בחד שם ולא בצירוף שם הכתיבה יחד לכך יש לחוש שיאמרו אחר הוא וכן במרים ופורתא שרה אותן המיעוט קוראין לה רק מרים לבד אבל הכא הרי אף לפי דבריו שאמר שם אומר שמשפחתו קוראין לו יצחק יהודה וא"כ יקרא אצל המיעוט ג"כ שם זה של יצחק ודומה להיכי דאם נקרא בשני המקומות יחד דאז אף במקום ההוא ממש אם כתב רק אחד מהם מגורשת וכן אם ידוע שם מקום זה במקום השני ממש דאז כתבו ג"כ דבדעבד די בשם אחד ולכך כה"ג אם הי' במקום כתיבה ונתינה החילוק הי' די בדיעבד בשם אחד וליכא חשש לעז א"כ כה"ג שרק המיעוט קורין לו שם שניהם יחד והמקום שנותן בו הגט הוא מקום אחר לגמרי ממש ולא נודע כלל מהמיעוט שבמקום השני לכך כל כה"ג ודאי אין לחוש לשם השני ואם כתבו נראה דהוי שינוי ובפרט שאין הדבר ידוע כלל ומכ"ש אם הודה תחלה שאין לו שם זה נראה דאזלינן בתר הודאה הראשונה ובפרט בענין שם ליב שהודה לפני שלא הי' שמו מעולם כן ודאי מ"ש אח"כ נחשב כשקר ואין להאמינו כלל: ועתה נבא על סדר דברי הרב הנ"ל מ"ש בראש באחד שהחזיק שמו בשני שמות כו' לא היא שהרי לא החזיק שמו שם בשני שמות רק שאמר שמקצת משפחתו היו קורין אותו כן בהיותו שם בילדותו ואף זה אינו זוכר כמ"ש הוא בעצמו גם מ"ש אבל בדעבד נראה מדברי הש"ע דכשר טעה טעות גדול שדימה שני ענינים נפרדים דמדמה יש לו שם אחד במקום כתיבה ושם אחד במקום נתינה לנשתקע והאמת נשתקע הדבר ולא יאמר דנשתקע שם הראשון שאני וכמ"ש לעיל בשם הב"י שבנשתקע ודאי פסול וכ"כ הב"ש וכל דין דסעיף י"ד אין לו ענין לכאן כלל כעוכלא לדנא גם מ"ש דכאן אף לכתחלה צריך לכתוב בשני שמות כמו בסעיף י"ב אין לו ענין כלל דהכא שאני שכבר הודה פה שלא נקרא בשם ליב מעולם ואף שם יהודה לא נקרא לא כאן ולא שם משום אדם רק שאמו אמרה לו שהוא נקרא כן בילדותו ולא יותר וכן כפל ושלש כמה פעמים גם מ"ש שמא נשכח ממנו בפרט שפעם אומר כך ופעם כך כו' אדרבא אטו מפני שהוא ספק יכתוב שניהם אדרבא קיי"ל היכי דיש ספק אז כותבין רק מה שכשר בכל גוני ולכך אם הי' כותב שם יצחק לבד אף אם הי' לו שם במקום אחר עדיין הי' כשר כיון שאינו לא מקום כתיבה ולא מקום נתינה אבל להיפוך שכתב שניהם אולי נשתקע שם שם זה א"כ הגט פסול שנאמר בו לשון שלא נקרא כלל בפרט דאף אם האמת כדבריו שמיעוטא דמיעוטא קורין לו בשניהם אין דומה כלל לאם יש לו שם במקום הכתיבה ומשם במקום נתינה מהני טעמים כנ"ל גם בפרט כיון שכבר הודה תחלה להיפוך הרי בלא"ה אין לסמוך אדבריו אם לא הוחזק מכ"ש הכא שמתחלה הודה להיפוך שאין שמו כן כלל א"כ הרי עיקר נאמנותו מדין ע"א נאמן באיסורין והרי כבר העיד לפני ולפני כמה אנשים להיפוך וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וגם בדין ע"א נאמן באיסורין י"ל כן ועיין באה"ע סימן י"ז בח"מ וב"ש שם ייע"ש ומ"ש לחלק בין בובנט חיים וכתב דאם לאו שם אחד הי' צריך לכתוב גם חיים המעיין בב"י שציינתי לעיל מוכח להיפוך דבכל ענין בנשתקע שם הראשון אין לכתוב רק השני ואם כתבו פסול ייע"ש. גלל כן נראה דאין מקום לדבריו לכך לכתחלה ודאי לא יפה עשה ואף בדעבד נראה דהגט פסול בפרט היכי דליכא חשש עיגון ולמעשה צ"ע עד אשר יסכימו עמי גדולי הדור והנה מ"ש לעיל בישוב דברי התוספתא עם הירושלמי שיש חילוק בין אם ידוע בעדים או הוא בעצמו אומר כן יש ראי' לזה מלשון התוספתא שכתבו התוספות שאם אמר איש פלוני שביהודה כו' דלכך נקט אם אמר דמשמע שהוא הי' אומר כן אבל לא הי' ידוע שמו כן רק שהוא אומר כן לכך עושה מקום הכתיבה עיקר אבל הכא קתני עד שיגרש משום דמיירי בידוע שמו בלא"ה וא"ש ודו"ק היטב בזה:
גם מ"ש לעיל שבשם טפל אם נאמן תלוי בשם אביו נראה דבשם טפל לכ"ע אינו נאמן שהרי עיקר הטעם דאינו נאמן על שמו ושם אביו מכח חשש שמא יגרש לאשת חברו אבל בלא"ה הי' נאמן א"כ ה"נ באם כבר ידעינן שמו ושם אביו בכאן וידוע שאין כאן עוד יב"ש אחר ובפרט שנימא שבכאן יהי' נקרא יב"ש והתם יוחנן זה ודאי מלתא דלא שכיחא הוא שאם יש שם יוחנן בן שמעון אינו כאן ולא נקרא כאן יוסף ולא בא לכאן והרי בגט נכתב שמו גם יוסף ואם יש כאן יוסף בן שמעון הרי לא יקרא שמו יוחנן לכך כל כה"ג היכי שכתוב בי' דמתקרי די בשם אביו ואבי אביו ולא חיישינן לשני יוסף בן שמעון כל שלא הוחזק כידוע לכך חיישינן שמא משנה שמו לשם יוחנן בכוונה גם לחוש שמא עושה כדי לקלקל אשתו לא חישינן כדמוכח מש"ס הנ"ל דב"ב דלא קאמר דחיישינן לקלקל אשתו מיהו לפי מ"ש לעיל יש לדחות זה דבשלמא אם אין מכירין שם עצמו לחוש שמא אינו שמו דאם הי' כן הוי הגט בטל מן התורה בזה אמרינן דאינו חשוד כלל לקלקלה בידי שמים אבל אם מכירין שמו ושם אביו דאז הגט כשר מן התורה רק שמדרבנן לא מהני בזה שפיר יש לחוש שעושה כדי לקלקלה לצערה אח"כ לכך אינו נאמן רק עפ"י ע"א ויש לספק בדבר כעת וצ"ע שוב מצאתי בסדר הגט כתב שם דבשם טפל נאמן עפ"י עצמו ולפ"ז א"ש דברי התוספתא וירושלמי שלא סתרי אהדדי אף מלשון הירושלמי אמתניתן דבראשונה הי' משנה לפי פירוש הרמב"ן משמע דס"ל דאין מאמינין לו על שם הטפל לכתבו מפורש רק בלשון וכל שום אבל לא נאמן לכתבו מפורש דחיישינן שמתכוין לקלקלה ואפשר דדוקא אם אומר שיש לו שם במקום אחר דזה נקרא דבר שאין בידו די"ל דאינו רוצה לילך שם וכדומה ובפרט דשם זה שאומר שיש לו שם לא נחשב כאלו מסיק לו עכשיו שם זה שהרי עתה אינו שם ואינו אומר שיש לו בכאן שם זה רק שם לכך צריך לבא מטעם נאמנות ולכך אינו נאמן דחיישינן לערמה אבל באומר שיש לו כאן שם טפל הרי בידו ליתן לעצמו שם זה והוי כאלו נותן לו עכשיו שם זה וזה יכול לעשות ולכך נאמן וצ"ע כעת:
והנה לפמ"ש לעיל הסברא שיש לחלק דהיכי דתעשה איסור תורה אינו חשוד לקלקלה כדאמר בירושלמי פ"ק דגיטן הובא בהרא"ש שם דאין חשוד לקלקלה בידי שמים אבל אם לא תעשה איסור תורה חשוד הוא לקלקלה ובזה מיושב לשון הירושלמי הגע עצמך הי' שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון לפי פירוש הרמב"ן הנ"ל דהתם אף אם שינה לא יהי' בטל רק פסול כה"ג עביד הוא לקלקלה ולצערה יש ליישב להיפוך שיטת הש"ס והירושלמי דס"ל שם מקום נתינה עיקר והתוספתא ס"ל שם מקום כתיבה עיקר די"ל דוקא באם אינו ידוע שמו רק שהוא אומר אז אם יעשה עיקר מקום הנתינה אם יהי' שקר יהי' הגט בטל כמ"ש בתוך דברינו שהעיקר תלוי בשם הראשון ולכך ממילא אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ואז בודאי אומר אמת אבל אם נכתב מקום כתיבה לעיקר א"כ לא יהי' הגט בטל יש לחוש שמא משקר כדי לקלקלה ולכך כותבין שם מקום הנתינה עיקר אבל אם ידוע שיש לו שם זה במקום נתינה אז כותבין שם מקום כתיבה לעיקר כיון דליכא חשש שקר אז י"ל דמקום כתיבה הוי עיקר:
ובזה יש לפרש לשון הירושלמי דהגע עצמך לפי פירוש ר"ת דס"ל דפורטין כל השמות דהרי בירושלמי קאמר דכותבין וכל שום אך נראה דא"ש דכמו שמפרש ר"ת לשון המשנה אף דנקט וכל שום הוי הכוונה השמות ממש כן ה"נ הכוונה בירושלמי דהירושלמי ס"ל באם ידוע איזה שם שיש לו אז כותבין מקום כתיבה לעיקר כמשמעות לשון כותבין איש פלוני וכל שום ומדסמך הלשון איש פלוני לכותבין משמע דזה המקום כותבין אף מקום שנכתב ושם הנתינה טפל ולכך הקשה בירושלמי שמא משקר כדי לקלקלה ולכך משני דכה"ג כותבין להיפוך איש פלוני היינו שמעון שם מקום נתינה תחלה ואח"כ שם מקום כתיבה ובזה לא יקלקלה כיון דאינו חשוד לקלקלה בידי שמים אבל לעולם הכוונה שפורט השמות כפירוש ר"ת ומה דקתני עד שיגרש אשתו שבגליל כשם שבגליל נמי מיירי שאומר כן בפיו אבל אין ידוע לו שם זה לכך צריך לפרש מקום כתיבה לטפל כנ"ל וא"ש ודוק היטב בזה:
ובזה א"ש לשון התוספתא דקתני עד שיאמר איש פלוני שביהודה כו' כתבו התוספת דהתם משמע דבמגרש אשתו שבגליל בשם שיבהודה נמי איירי כנ"ל ומזה הוכיחו דמקום הכתיבה עיקר אך עדיין צ"ע כיון דכתבו דנמי איירי במגרש אשתו שבגליל כו' משמע אבל עכ"פ מיירי נמי להיפוך במגרש אשתו שביהודה בשם שבגליל וא"צ לסברתם דהוי מקום כתיבה עיקר כאן מבעי' לי' לכתוב להיפוך וצ"ע מאוד לסברתם. אך לדרכינו א"ש דהנה כמו דקיי"ל באם אומר שם הטפל נאמן כיון דידוע שמו ושם אביו לא חיישינן עוד ה"ה נמי להיפוך אם יש ידיעה על שם הטפל נאמן הוא לפרש שם העיקר שלו דשוב לא חיישינן עוד שמא יש עוד אחר ובפרט אם יש לו שם א' במקום נתינה ושם אחד במקום כתיבה אז שניהן שוין וכל זמן שלא נודע מחברו יש לשם זה תורת עיקר ועל חבירו דין טפל ונאמן עליו ולפ"ז א"ש דהתוספתא כיון דנקט בלשון עד שיאמר כו' משמע דמיירי באין ידוע רק שהוא אומר שיש לו שם זה ולפ"ז מיירי כך ששמו שבגליל הי' ידוע שיש עדים בדבר וכדומה אבל שם שביהודה לא הי' נודע רק על פיו לכך ממ"נ כותבין שם שביהודה תחלה דאם כותב ביהודה ושולח לגליל הרי הוי מקום כתיבה והוא עיקר ואם כותב בגליל לשלוח ליהודה כיון דאין ידוע מקום יהודה רק על פיו א"כ בזה צריך להקדים שם נתינה תחלה כנ"ל וא"ש ממ"נ ודו"ק והנה לולי דמסתפינא הייתי אומר מלתא חדתא בשם טפל שאינו בכאן אף שאר עד פסול אינו נאמן רק דבעינן שני עדים דבשלמא שם טפל שבכאן לא שייך בי' נאמנות רק דהוי כנותן לו שם עכשיו בכך וזה בידו הוא אבל אם אומר שיש לו שם במקום אחר אינו נאמן דאף דלא שייך בי' חשש שמא יגרש אשת חברו כנ"ל דהרי ידוע שמו ושם אביו ג"כ וליכא מהתם הכא איש ששמו כשמו מ"מ הכא טעמי אחריני איכא דבשלמא על גוף השם הי' ראוי להיות נאמן הוא ואחר פסול באמת נאמן כיון דבודאי כל אדם יש לו שם רק שלא ידעינן מה הוא והוי זה רק פירוש דברים והוי גלוי מלתא בעלמא לכך נאמן גם הוי מלתא דעבידי לגלוי כיון דבסוף יתברר מה שמו אבל בשם שאומר שיש לו במקום אחר הרי יכול להיות שאין לו שם יותר כלל לכך הוי עדות חדש ממש גם לא הוי גלוי מלתא שאינו עתיד להתברר כאן לכך לא הוי גלוי מלתא י"ל דאינו נאמן אף שאר עד פסול רק בעינן הוחזק דוקא ובזה נדחה הראי' שכתבנו לעיל מן התוספתא שלא יסתר להש"ס והירושלמי והוכחנו דנאמן ולפי הנ"ל י"ל דדוקא כשידוע כאן שיש לו שם במקום אחר רק שלא נודע מה שמו אז נאמן הוא לפרש מה שמו דזה הוי גלוי מלתא ודומה לשמו ממש אבל כשאין ידוע כלל אם יש לו שם במקום אחר צריך עדים ממש אף דמן התורה הוי גט אך מ"מ בדרבנן באתחזק איסורא ג"כ אין ע"א נאמן כמ"ש ביו"ד סימן קכ"ז ובמג"א בה' פסח סימן תל"ז ייע"ש:
גם מ"ש לעיל ליישב דברי ר"ת מה שסותר להירושלמי עכשיו ראיתי שבקיצור א"ש חדא די"ל דדוקא התם בליכא עדים מה ס"ל להירושלמי דכותבין וכל שום אבל בידוע מה שמו אז פורטין גם אף אי נימא דר"ת חולק על הירושלמי א"ש דהרי הירושלמי ס"ל דמאמינין לו שיש לו שם אחר לכתוב עכ"פ וכל שום והרי רב אשי קאמר דבלא אתחזק בתרי שמא רק על פיו אין כותבין כלל א"כ ס"ל דלא כהירושלמי גם מהא עצמו מוכח דאין כותבין וכל שום דאם אין פורטין רק כותבין וכל שום א"כ מה חשש יש אם נאמין לו ונכתב על פיו וכל שום אלא ודאי דפורטין השמות וא"ש. גם מ"ש לעיל להקשות דדברי הרמב"ן סתרי אדברי הש"ס דלמה לא קאמר הש"ס חשש שיקלקל לאשתו נראה דא"ש עפ"י הסברא שכתבתי לעיל בשם הירושלמי הביאו הרא"ש פ"ק דגיטן שאינו חשוד לקלקלה בידי שמים. ולפ"ז הוי ביאור הענין כך דודאי לחוש לאיסור חמור להכשילה באשת איש לא חיישינן ולכך מה דחיישינן שמא יבא ליתן גט לאשת חברו אין הכוונה להתירה להנשא רק הכוונה שבודאי לא תנשא רק שתגבה ממנו כתובתה עי"ז ולהפסיד ממון שפיר חשוד ולכך לא קאמר שיקלקל לאשתו דממ"נ להתירה לעלמא אינו חשוד להביאה לאיסור א"א ולממון לא יעשה להפסיד לעצמו וגם בלא"ה לגבי עצמו אדרבא ליכא חשש ממון כלל אם משנה שמו ולחוש על הפסד שלה שלא תוכל לגבות הכתובה הרי באמת אם שינה שמו לא הוי גט כלל ואין מגיע לה כתובה כלל ודו"ק) לכך קאמר רק לאשת חברו וזה בעיקר שמו אבל בשם שאומר שיש לו במקום אחר דבזה אין הגט בטל מן התורה רק מדרבנן בזה לחוש לאשת חברו לא חיישינן כיון שידוע עיקר שמו ושם אביו ליכא למיחש לאחר כמ"ש לעיל ולחוש שיקלקל לאשתו שפיר חיישינן כיון דרק מדרבנן פסול ומ"מ לה יהי' היזק דתנא בזה שפיר חיישינן שיקלקלה כמו התם בירושלמי שפירש הרא"ש דחיישינן שיבא ויערער לטעון מזויף וא"ש ודו"ק: גם מ"ש לעיל דיש לפרש לשון הירושלמי שפריך באמת מכח אשת חברו זה צריך ביאור דהרי לפמ"ש לעיל ליכא בשם הטפל חשש ליתן לאשת חברו אך נראה להחזיק הפי' הנ"ל כך דהתוס' העלו דשם מקום נתינה עיקר ולפ"ז לא יהי' פירוש הירושלמי בדרך קשיא רק בטעם התקנה ולא ס"ל כפירוש רש"י דחשש שיוציא עליו לעז אח"כ בזה יתברר בעידי מסירה וכדומה רק הכוונה כך דבראשונה מי שיש לו שם אחד במ"כ ושם א' במ"נ הי' כותבין רק מקום נתינה שהוא עיקר וכיון דמיירי באתחזק וידוע כאן שיש לו אותו שם כתבו שם נתינה לבד ובזה הי' חשש שיבא ליתן הגט לאשת חברו דנהי דבידוע שמו לא חיישינן לשני יב"ש מ"מ הכא הרי לא ידוע גוף השם רק שיש לו שם במקום אחר והוא עצמו מעיד שכך הוא שמו ובתחלה הי' מאמינין לו כיון דאי אפשר להביא עדים על דבר זה גם אי אפשר להיות הוחזק כאן דהרי אינו שמו שבכאן ולכך היו כותבין שמו על פיו והיו סומכין על שיראו עידי המסירה שבמקום נתינה אם שמו כן אך מפני תקון העולם שלא יבא ליתן הגט לאשת חברו תקנו חז"ל שיהי' כותב איש פלוני וכל שום כר"ת שפורט השמות שם מ"כ ושם מ"נ לכך ליכא חשש טעות ליתן הגט שם לאשת חברו דהרי חברו אין לו שם השני שבכאן וא"ש. זה נראה כוונת הירושלמי ואפשר נזכר פירוש זה בע"פ אך אין בידי לעיין בהם כל זה עיינתי לפום ריהטא מאפס הפנאי אולי יזכני ה' בזמן אחר לבאר יותר אחת אל אחת וה' יאיר עיני בתורתו א"ס:
והמעיין בתשובת מהר"מ לובלין סימן ל"ט מוכח דס"ל דאם דר כמה שנים בעיר אחרת חשוב נשתקע שם הראשון ואין לכתבו כלל ייע"ש ודו"ק והנה חוץ הנ"ל יש פסול בגט זה מ"ש יצחק המכונה איצק דמתקרי יהודא המכונה ליב וחילק שם הקודש לשני שמות ולפי דעתו הי' לו לכתוב ביחד יצחק יהודה המכונה איצק ליב כמ"ש האחרונים שמכח זה נפסל נמי הגט: סעיף ק"ב: