אור ברסלב
חידושי אנשי שם שם סימן יז

חידושי אנשי שם· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

שם סימן יז

שם סימן טז

יז הנה ע"ד אשר שאל רו"מ שנקראת בפי כל סאסי' והמסדר כתב בגט שם סוסי' בוא"ו אחר הסמ"ך ראשונה וכ' שמה סוסי והשיב שמדברי ספר בת עיני משמע כן ורו"מ האריך בראיות דהוי שינוי השם דקמץ נכתב בא' אבל בוא"ו הוי חולם או מלאפום כו' הנה דברי רו"מ צודקין מאוד וא"צ להאריך בזה כי בודאי מסדר הגט הזה שכ' סוסי על שם סאסי' אינו יודע בטיב גיטן כלל ולא מבעיא דהגט הזה פסול רק חוששני אף לכל הגיטן הנעשין על ידו כעין שכתבו הפוסקים דאם נמצא פסול בהרשאה דאף הגט פסול דמוכח דמסדרי הגט היו ע"ה כו' כן ה"נ בגט זה מוכח שמסדרי הגט הם ע"ה ולכך לולי חשש הוצאת לעז על הגיטן הי' צריך לחוש לכל הגיטן שנסדרו על ידו כי הנה ניכר שאין בו יד בהוראה אפי' כל דהו. והנה מה שסמך על ספר בת עיני לכתוב שם שאסו בוי"ו אחר השי"ן הוא טעות גדול ותלי בוקי סרוקי בהגאון הזה דהמעיין שם בתשובה ההוא מדבר שם מענין אחר דשם האשה הי' סושי בסמ"ך שי"ן והמסדר כתב סותי בסמ"ך ותי"ו וכתב במקום הסמ"ך תי"ו וע"ז מפלפל שם בכל התשובה בשינוי מסמך לתי"ו אבל אינו מדבר שם מענין התחלפות מא' לוי"ו רק שם שמה באמת בוי"ו אחר השי"ן והי' נקרא בויו חולם או מלאפום ולא הי' שמה בקמץ כלל ולא הי' השינוי רק בין סמך לתי"ו ואף בזה לא הכשיר שם הרב רק משום דמקצת היו קורין אותה כך בסמ"ך ומכשיר מכח דכ' שם הטפל לבדו נמי בדעבד כשר כמ"ש למעין שם וזולת זה אף בשינוי מתי"ו לסמו"ך הי' פוסלו ומכ"ש אם הי' השינוי בין א' לוי"ו שמשתנה הקריאה מקמץ לחולם שפסול הגט והנה חוץ מזה שמוכח כן בהתחלת תשובת בת עיני שמיירי רק כנ"ל ולא משם סאסי' יש עוד הוכחות גלויות להיפוך מדבריו שם שמדבר משם אחר ממ"ש שם קרוב לסוף תשובתו וכן נראה מדברי תשובת פ"מ שאלה מ"ו בגט שכ' סאשה דמתקרי שאשי שהאריך ומסיק בסוף וז"ל כיון דשם סאשה יוצא משם שאשה ודומה לשי"ן שמאלית לא הוי שינוי בדעבד וכשר עיי"ש. ובנ"ד נראה ג"כ יותר דשם סושי יותר משם סותי דאין לחלות דיוצא משם שאשה כיון דאין הנקודות שוין וכו' וכ"כ אח"כ בסוף תשובתו ממש וז"ל וה"נ בנ"ד בשם סושי שכתב סותי דדמי ג"כ לשינוי הנ"ל דהחליף בין שי"ן לתי"ו דכשר דאין לתלות שם שוסי בשם סאשה שהוא נגזר משם שרה שהוא לשון הקודש כיון שאין הנקודות שוין כו' עכ"ל וא"כ מדהביא ראי' מדברי הפ"מ וכ' א"כ נמי בנ"ד בשם סושי וכו' ואם איתא דמיירי בשם סאשה א"כ היינו ממש דין הפ"מ ומהו לשון וא"כ ה"נ בנ"ד בשם סושי דכאמר ועוד דהרי כתב להדיא דאין לתלות שם סושי שיוצא משם סאשה כיון דאין הנקודות שוין וכפל זה בלשונו ובע"כ דמ"ש שאין הנקודות שוין כוונתו דסאשה הוי בקמץ אחר הסמ"ך ושם סושי הוי בחולם או מלאפום א"כ מוכח דשם סושי אינו בקמץ כשם סאשה ולכך כתבו בוי"ו אבל סאשה דהוי בקמץ ודאי דנכתב בא' אחר הסמך ואם שינה פסול ואין זה צריך לפנים שאם שינה כה"ג דהגט פסול וכמו שהאריך רו"מ בראיות ולכך שלא בעת הדחק ודאי דפסול וצריכה גט אחר ובעת הדחק או שנשאת בזה יש לעיין בזה הנה לכאורה הי' מקום להקל כיון דהוי וי"ו ואלף מאותיות המתחלפות באותיות אהו"י א"כ יש לצדד בזה מה שהביא הב"ש באות ג' גרשון ובאות מי"ם מתתיהו דאף דהיכי דיש שינוי במבטא כשר באותיות המתחלפין בעת הדחק ע"ש וא"כ ה"נ בזה:

מיהו כד דייקינן הא ליתא שראיתי בספר בת עיני בתשובה הנ"ל שהוכיח דאותיות המתחלפין לא מהני רק בסוף השם ולא בתחלתו והביא ראי' מן הש"ס בההוא דהוי קרי נאפתא וכתב חאפתא אף דתי"ו ונו"ן מתחלפין כיון דהוי בתחלת השם פסול ודבריו נכונים בזה וא"כ ה"נ בין אם נקרא השי"ן או הסמ"ך של סאשי' בקמץ או בחולם ומלאפום השינוי הוא בקריאת האות הראשון ולא מהני מה שהם מתחלפין ובפרט דבלא"ה גם בסוף השם רבו הפוסלין אף בא' א"כ ודאי למעט בפלוגתא עדיף וכדאי סברא זו לסמוך לחלק בין סוף השם לתחלתו לומר דבכה"ג לכ"ע פסול ועוד הי' נראה לפענ"ד לחלק בין שם לעז לשם הקודש דע"כ לא ס"ל להך דעה דבאותיות המתחלפין כשר רק בשם הקודש נקרא סתמא ע"ש הנאמר בתנ"ך ולכך אזלינן בתר הכתוב בתורה ואם הי' בתורה כתוב הי' כשר דשם לא תליא בתורה בשינוי הקריאה דלא שייך בתורה שיאמרו אחר הוא ולכך כיון דבתורה כתוב אותיות המתחלפין ומהני ממילא גם הנקרא ע"ש הכתוב בתורה הוי כאלו שמו כן באות המתחלף ובזה לא יטעו לומר דאין זה המגרש דמסקי אדעתייהו דנקרא ע"ש הכתוב בתורה וכיון דבתורה אם נשתנה שם זה באות המתחלף הי' כשר בגט ג"כ הוא כן אבל בשם לעז שאינו בתנ"ך או שם תרגום כל שאינו מפורש בתנ"ך וא"כ בזה ודאי אזלינן בתר שמו ואם אינו נקרא בשם זה ודאי יטעו לומר דאין זה המגרש דבלשון העולם לשון תרגום לא שייך לחלק בין אותיות המתחלפות או לא ולכך בשם נאפתא ותאפתא דהוי שם תרגום לא מהני שהם מתחלפין ובזה נדחה מ"ש הב"ש סק"ג דאין ראי' להכשיר בס"ת באותיות המתחלפין מגט דשאני גט דהוי עכ"פ בשינוי ע"ש. ולפמ"ש יש ראי' שפיר דאין לומר מטעם דהוי בכינוי דא"כ למה פוסל הש"ס בנופתא וכתבו חאפתא ובע"כ אדרבא מה דכשר הוי רק בשם הקודש הנאמר בתנ"ך ומשום שנקרא כן ע"ש הכתוב בתורה ובתורה אם הי' נכתב כן בחילוף הי' כשר לכך גם בגט כשר ולכך מוכח דבס"ת פשיטא דכשר באותיות המתחלפין ואין הפנאי להאריך בזה ועכ"פ לדינא נראה דבשם לעז וראש השם ודאי דפסול הגט אך בעת הדחק מטעמא דידי או של הספר בת עיני וכדמוכח מן הש"ס הנ"ל בנאפתא ותאפתא ולכך זה פסול אף בעת הדחק ומ"ש רו"מ לדחות הראי' מס' נ"ש בעיר באמברק וגם דחה דברי נ"ש עצמו הכל הוא ברור ונכון וגם מה שדחה הראי' לסתור מדברי הט"ג אות ד' מדבורציא הכל יפה ונכון ואין הזמן גורם להאריך בפרט בדברים פשוטים והעיקר נראה דהגט פסול אף בשעת הדחק והאשה והבעל באיסורן עומדין כמקדם כנלפענ"ד: להרב דק"ק חאליזב:

תוכן העניינים

חידושי אנשי שם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה