חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק חמישי · דף מג:
תוס' ד"ה את זובו תלת לא דריש אתין כו'. עכ"ל. ר"ל דלעיל דף ל"ה ע"א אמרינן דלמאן דדריש אתין מרבינן מאת ראיה אחרת ואם כן ה"נ אי דריש את ה"ל ד' ראיות דזוב חדא רר בשרו תרי את תלתא זובו ד' א"ו דלא דריש אתין א"נ וכו':
שם גמ' אר"פ כתנאי. הרמב"ם בפ"ב מהלכות אה"ט פ' כמ"ד דנוגע בש"ז בכעדשה והיינו כמ"ד דון מינה ומינה ובפ"ז מהלכות שבועות פסק דשבועת הפקדון בין מפי עצמו ובין מפי אחרים בין בב"ד בין שלא בב"ד והיינו כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא וכדאיתא במסכת שבועות דף ל"א וצ"ע וע"ל דף נ"ה מ"ש אח"ז ראיתי בס' בה"ז במנחות דף נ"ז שכתב לישב ע"ש:
שם ת"ל או איש וכו'. צ"ע דל"ל קרא דש"ז מטמא ת"ל מק"ו דלאחרים גורם טומאה לעצמו לכ"ש ול"ל שעיר המשתלח יוכיח דהא כתבו התוס' לקמן דף נ"ה ע"ב כי איצטריך וכו' דשעיר המשתלח כיון דמטמא אחרים הוי כאלו טמא במגע יע"ש אם כן ליכא יוכיח דהא שעיר המשתלח מטמא במגע וכמ"ש התוס' שם ד"ה שעיר המשתלח יוכיח בשלמא למ"ד דון מינה ומינה ניחא דאיצטריך קרא דאי מק"ו ה"א אפילו במשהו ברואה אלא למ"ד דון מינה ואוקי באתרא קשיא והרמב"ן בחדושיו דף ל"ה הרגיש בזה וכתב דא"ל שה"מ יוכיח אמנם לפי תירוץ של תוס' שם ליתא וק"ל: