חיד''א יומי - חומש שמות· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם א'
הֲלָכוֹת
א. יִקְבַּע מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ, וְכֹל שֶׁהוּא תּוֹךְ ד' אַמּוֹת חָשׁוּב מָקוֹם אֶחָד. וְאִם מִתְפַּלֵּל בְּבֵיתוֹ, יִקְבַּע מָקוֹם שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּהוּ (סִימָן צ' וְאַחֲרוֹנִים).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יב, סְעִיף חי)
ב. יִתְפַּלֵּל לְצַד מִזְרָח, וִיצַדֵּד לְדָרוֹם אוֹ לְצָפוֹן (סִימָן צ"ד וְאַחֲרוֹנִים).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן יב, סְעִיף יט)
מוּסָר
[שֻׁלְחָן עָרוּךְ או"ח] סִימָן צ"ח: הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין בְּלִבּוֹ וכו'. רָאִיתִי לְהָרַב עַיִּר וְקַדִּישׁ מהר"ר אֱלִיעֶזֶר נַחְמָן פּוּאָה זַ"ל בְּסִפְרוֹ "גֹּרֶן אָרְנַּן" כְּתַב יַד פ' וַאֶתְחַנָן וְז"ל בְּקִצּוּר: צָרִיךְ לְכַוֵין בַּתְּפִלָּה פֵּרוּשׁ הַמִּלּוֹת, וַאֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְלַעֲשׂוֹת תִּקּוּן הַתְּמִידִין, וּלְכַוֵין אֶל סוֹד הַתְּפִלָּה, וְהַמְּכַוֵּין בָּזֶה אֵינָם בָּאִים לוֹ מַחְשָׁבוֹת זָרוֹת, כִּי בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ הַסִטְרָא אַחֲרָא עוֹמֶדֶת מְרָחוֹק, וְהַתִּקּוּן לְכָל אָדָם שֶׁיֹּאמַר כָּל בְּרָכָה בִּנְשִׁימָה אַחַת, וְלֹא יַנְשִׁים [יִנְשׁוֹם] בְּתוֹכָהּ. עכ"ל בְּקִצּוּר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִשֵּׁם הָרַב הַגָּדוֹל ח"ק מהר"ר יוֹסֵף קוּבּוֹ אֲבַ"ד מק"ק שַׂלּוֹנִיקִי בַּדּוֹר שֶׁלִּפְנֵי פָנֵינוּ, שֶׁהָרוֹצֶה לִינָצֵל מִמַּחְשָׁבוֹת, יֹאמַר כָּל בְּרָכָה בִּנְשִׁימָה אַחַת.
(שׁוּ"ת יוֹסֵף אֹמֶץ סִימָן ע')
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ וגו' - אֶפְשָׁר לִרְמֹז "כִּי תִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" שֶׁתִּקַּח מֵהֶם צְדָקָה, וְהַצְּדָקָה נֶחְשָׁב "לִפְקֻדֵיהֶם" [כְּמוֹ שֶׁקִּיְּמוּ כָּל הַפְּקוּדִים], כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (נְחֶמְיָה י') "וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְווֹת", כַּמְבוֹאָר פֶּרֶק קַמָּא דְּבַתְרָא [שֶׁשְּׁקוּלָה צְדָקָה כְּכָל הַמִּצְווֹת].
וְלֹא תָּחוּשׁ לְפִי שֶׁרָאִיתָ בַּעֲלֵי צְדָקָה שֶׁיָּרְדוּ [מִנִּכְסֵיהֶם], דַּע "וְנָתְנוּ" לְמַפְרֵעַ "וְנָתְנוּ", כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בַּעַל הַטּוּרִים, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן פַּעַם אַחֶרֶת, וְזֶה וַדַּאי, וּמָה שֶׁרָאִיתָ, טַעַם יֵשׁ.
וְכִי תֵּימָא אֲנִי רוֹצֶה לְהַנִּיחַ לְבָנַי, לָזֶה אָמַר "אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ", אֵיךְ תַּנִּיחַ נַפְשְׁךָ הַמְלֵאָה לָהּ עָווֹנוֹת וְלֹא תִּטּוֹל חֵלֶק אֶחָד לְפָחוֹת כְּמוֹ בֵּן בֵּין הַבָּנִים.
"לַה'", שֶׁיִּהְיֶה לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁהוּא צִוָּה עַל צְדָקָה, וְזֶהוּ "בִּפְקֹד אֹתָם", לְיִשְׂרָאֵל. וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם נֶגֶף.
(כִּסֵּא דָּוִד דְּרוּשׁ ט)