חיד''א יומי - חומש שמות· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם א'
הֲלָכוֹת
א. לֹא יַעֲנֶה אָמֵן חֲטוּפָה, דְּהַיְנוּ כְּאִלּוּ הָאָלֶ"ף נְקֻדָּה בַּחֲטָף, וְכֵן לֹא יַחְטֹּף לַעֲנוֹת קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַמְבָרֵךְ. לֹא יַעֲנֶה אָמֵן קְטוּפָה שֶׁאֵינָהּ נִכֶּרֶת הַנּוּ"ן (סִימָן קכ"ד). לֹא יֹאמַר "אָמאֵין" אוֹ "אמני", וְאֵין הַנּוּ"ן דְּגוּשָׁה וְלֹא צְרוּיָ"ה (הרמד"ל ז"ל).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן ט, סְעִיף ב-ד)
ב. לֹא יַעֲנֶה אָמֵן יְתוֹמָה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הַבְּרָכָה, וַאֲפִלּוּ יוֹדֵעַ בְּאֵיזוֹ בְּרָכָה עוֹמֵד, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ מְחֻיָּב, אִם הַבְּרָכָה הִיא לְהוֹצִיא הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָם. אֲבָל בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין, אִם יוֹדֵעַ הַבְּרָכָה שֶׁהוּא מְבָרֵךְ, יָכֹל לַעֲנוֹת אָמֵן (ב"ח סִימָן קכ"ד).
(קֶשֶּׁר גּוּדָל, סִימָן ט, סְעִיף ה)
מוּסָר
אִי לַזֹּאת, בְּרֵישׁ כָּל מַרְאִי"ן, יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹם לְהִסְתַּכֵּל יָפֶה יָפֶה מֵעֵת הֱיוֹתוֹ, מֶה הָיָה לוֹ וּמָה בְּיָדוֹ מֵחַטַּאת נְעוּרִים, בְּכָל פְּרָטֵי פְּרָטוּת מִינֵי חַטָאִים אֵלּוּ [שֶׁל פְּגָם הַבְּרִית], כִּי עָצְמוּ מִסַּפֵּר, וּכְשֶׁיִּזְכֹּר וְיֵדַע רוּבָּם כְּכוּלָם, אָז תָּבִין וְתִשְׁקֹל בְּפֶלֶס עַד הֵיכָן מַגִּיעַ פְּגָם כָּל אֶחָד, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לָזֶה הֲלֹא תֵּבוֹשׁ הֲלֹא תִכָּלֵם, וְתִתְחָרֵט חֲרָטָה גְּדוֹלָה, וּפַלְגֵי מַיִם יֵרְדוּ עֵינֵיךָ, וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת, מְקוּטֶרֶת מָ"ר עוֹבֵר, עַל אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְעָבַרְתָּ עַל כַּמָּה שְׁבוּעוֹת וּכְּרִיתוֹת שֶׁנִּכְרְתוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, וַאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוּךָ בְּחַדְרֵי בָּטֶן (נִדָּה ל' ע"ב), וּמָרִית אֶת פִּי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל יְצָרְךָ וֶהֱבִיאֲךָ לָעוֹלָם, וְהִרְבָּה לְהֵיטִיב עִמְּךָ מְאֹד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא יְשׁוֹעָר. וְאִם תַּעֲמִיק הָעִיוּן בָּזֶה, אֵין סָפֵק כִּי תִּהְיֶה בָּזוּי בְּעֵינֵיךָ, נִמְאַס שָׁפֵל וְאָפֵל. אַדְּהָכִי וַהֲכִי עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב נִשְׁבַּר, כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹ"ן נֶאֱנַח בְּשִׁבְרוֹן, וְתֵכֶף תְּקַבֵּל עַל עַצְמְךָ לִגְדוֹר כַּמָּה גְּדָרִים וּסְיָיגִים שֶׁלֹּא תָּבֹא לִידֵי חֵטְא מֵהַיּוֹם וָהַלְאָה. וְעִקָּר הַכֹּל לְהִתְרַחֵק מִשְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ הַמַּרְגִילִין לְעֶרְוָה (אָבוֹת פ"ג מי"ג).
(צִפֹּרֶן שָׁמִיר, סִימָן ו, סְעִיף פב)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִידִים אוֹתָם - יִתָּכֵן כִּי בְּאוֹמְרוֹ "שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מִדַּת הַדִּין תְּקַטְרֵג שֶׁאֵינָם רְאוּיִים לִגְאֻלָּה כִּי הֵם עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁטָּעַן שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם עַל יַם-סוּף כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל. לָזֶה אָמַר "אֲשֶׁר מִצְרַיִם", הֵן בְּרִשְׁעָן מַעֲבִידִים אוֹתָם לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְהֵם אַגַּב אוֹנְסַיְיהוּ עַל כָּרְחָם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתָם וּפְטוּרִים, וּכְמוֹ שֶׁהֵשִׁיב הוּא יִתְבָּרַךְ לַשַּׂר שֶׁל מִצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל, וּמֵאַחַר שֶׁכֵּן "וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" וְאֵין מוֹנֵעַ גְּאוּלָתָם.
(פְּנֵי דָוִד)