חיד''א יומי - חומש ויקרא· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ו'
הֲלָכוֹת
א. טוֹב שֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה, כִּי הוּא טוֹב לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ, לֹא כְּאֵלּוּ הָאוֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים בָּשָׂ"ר לָהֶם, רַבִּים שָׁתוּ וְשָׁכְרוּ, כִּי שָׁם חֶלְקַת הַסִטְרָא אַחֲרָא, אוֹי לָהֶם.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף לט)
ב. וְאִם יָשֵׁן קֹדֶם חֲצוֹת, יִשְׁתַּדֵּל לִישׁוֹן מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה. וְיֹּאמַר קְרִיאַת שְׁמַע כֻּלָּהּ מֵעֹמֶד, וִיכַוֵּין שֶאוֹמְרָהּ בַּעֲמִידָה לְכַוֵין דַּעְתּוֹ. וִיכַוֵּין לְקַיֵּם מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁקָּרָא שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ עִם הַצִּבּוּר וְלֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, לָכֵן עַתָּה יִקְרַאֵנָּה לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְיוֹתֵר נָכוֹן לִקְרוֹתָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּכַוָּנָה. וִיכַוֵּין לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ בְּתֵבַת "אֶחָד", וְשֶׁיִּהְיֶה תִּקּוּן לְהוֹצִיא לָאוֹר נִצּוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְרוּ עַל יָדוֹ. וִיכַוֵּין לְהַשְׁלִים רמ"ח תֵּבוֹת בְּהַכְנָעָה וּמוֹרָא. וְיֹאמַר סֵדֶר קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל רַבֵּנוּ הָאֲרִ"י.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף מז)
מוּסָר
יִזְכֹּר שֶׁעָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן אֲפִלּוּ עַל שִׂיחָה קַלָּה, וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ, עֲצֵי עֲרִיסָתוֹ, הִנֵּה מִטָּתוֹ, הֵן הֵן עֵדָיו (תַּעֲנִית יא. חֲגִיגָה טז.). וּמְאֹד מְאֹד צָרִיךְ לְהִזְדָּרֵז לֶאֱזֹר חַיִל, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע מְסִיתוֹ הֵסֶ'ת כָּפוּל, וְכָל מַעְיָנָיו לְהַחֲטִיאוֹ, וּמְסַלֵּק מוֹרָא שָׁמַיִם בְּהֶבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הַכָּלִים וְנִפְסָדִים, וְכֹל טַעֲנוֹתָיו בְּדָבָר הַנִּרְאֶה לְפִי שָׁעָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בְּרֵאשִׁית ג, ו) "וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם". וְהַבָּא לִטַהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ (יוֹמָא לח ע"ב).
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף נא)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
וְכִי יָגוּר וגו' לֹא תוֹנוּ אוֹתוֹ - פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: הוֹנָאַת דְּבָרִים, לֹא תֹּאמַר לוֹ אֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וכו'. אֵין כַּוָּנָתוֹ שֶׁיֹּאמַר לוֹ דֶּרֶךְ בִּזָּיּוֹן, כִּי אֵין זֶה בִּכְלָל הוֹנָאָה רַק בִּזּוּי וְהַקְנָטָה, אֲבָל הַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׂפַת חֲלָקוֹת כַּמָּה נָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְאַשְׁרֶיךָ שֶׁאֶמֶשׁ הָיִיתָ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וְעַתָּה בָּאתָ לַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְהוּא חוֹשֵׁב שֶׁכַּוַּנָתְךָ רְצוּיָה לְכַבְּדוֹ וּלְהַגְדִּילוֹ, אֲבָל כַּוָּנָתְךָ לְהַזְכִּירוֹ מַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים הָרָעִים, וְאֵין הוֹנָאָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, רַבֵּנוּ שְׁלֹמֹה אִסְתְּרוּק זַ"ל בְּפֵרוּשׁוֹ כְּתִיבַת יָד.
(נַחַל קְדוּמִים)