חיד''א יומי - חומש דברים· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ב'
הֲלָכוֹת
א. אֵין הָאָב יָכוֹל לִפְדוֹת עַל יְדֵי שָׁלִיחַ (רמ"א). עַיֵּן בִּרְכֵּי יוֹסֵף דְכָּתַבְתִי דְּכַמָּה חוֹלְקִים יֵשׁ עַל זֶה רָבּוּ כְּמוֹ רָבּוּ. וְעַיֵּן בְּשׁוּ"ת פְּנֵי אַרְיֵה חָדָשׁ (סִימָן מ"ד) שֶׁכָּתַב דְּכֹהֵן אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שָׁלִיחַ, וְהַשָּׁלִיחַ לֹא יְבָרֵךְ שֶׁהֱחֶיָינוּ. ע"ש.
(שִׁיּוּרֵי בְּרָכָה שָׁם אוֹת ג)
ב. וְאִם חָל יוֹם ל"א לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, יַמְתִּין עַד יוֹם א'. הֵיכָא דְּיֵשׁ לְתִינוֹק כ"ט י"ב תשצ"ג קֹדֶם הַשַּׁבָּת, כָּתַב הָרַב ב"ח דֶּיִפְדֶהוּ קֹדֶם הַשַּׁבָּת (דְמִקְרִי כְּבָר חֹדֶשׁ), וְכֵן הִסְכִּים הָרַב ש"ך (ס"ק י"ט), אַךְ הָרַב פָּנִים מְאִירוֹת דָּחָה דִּבְרֵיהֶם. גַּם הָרַב מָגֵן אַבְרָהָם (סִימָן של"ט ס"ק ח') דָּחָה דִּבְרֵיהֶם, וְגַם הָרַב פֶּרַח מַטֶּה אַהֲרֹן חָלַק עַל הָרַב ב"ח וש"ך, וְהֶעֱלָה דְּאַף אִם עָשָׂה כֵּן בְּדִיעֲבַד, יֵשׁ לַחֲזֹר וְלִפְדוֹתוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת, וְלֹא יְבָרֵךְ. וְכֵן עִקָּר. אֵרַע יוֹם ל"א בְּיוֹם טוֹב א' דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לְפִי הַמִּתְבָּאֵר מִדִבְרֵי הָאַחֲרוֹנִים הַדָּבָר בָּרוּר שֶיִפְדֶהוּ בְּיּוֹם צוֹם גְּדַלְיָה, וְיַעֲשֶׂה הַסְּעֻדָּה בְּלַיְלָה אַחַר הַתַּעֲנִית. פָּדָה אֶת בְּנוֹ, וְנִתְחַיֵּב לָתֵת לַכֹּהֵן ה' סְלָעִים, וְנוֹתֵן מַשְׁכּוֹן עֲלֵיהֶם, אֵין בְּנוֹ פָּדוּי, דְּמַשְׁכּוֹן אֵינוֹ אֶלָּא הַבְטָחָה בָּעַלְמָא וּבְפִדְיוֹן נְתִינָה אַלִּימְתָּא בָּעִינָן [נְתִינָה חֲזָקָה צָרִיךְ].
(בִּרְכֵּי יוֹסֵף שָׁם אוֹת טו-יז)
מוּסָר
אַשְׁרָיו מִי שֶׁיּוּכַל לְהִתְעַנוֹת עַל חַטֹּאתָיו. וְרַבּוּ סְגֻלוֹת הַתַּעֲנִית, וּמֵהֶם כִּי הַסִטְרָא אַחֲרָא אֵין בָּהּ כֹּחַ לִדָּבֵק בְּמִי שֶׁשָּׁרוּי בְּתַעֲנִית.
(צִפֹּרֶן שָׁמִיר, סִימָן יא, סְעִיף קצו)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן - רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בִּדְבָרִים רַבָּה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", מָה רָאָה לוֹמַר כָּאן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל? רַבָּנָן אַמְרִי לְמָּה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ מַטְרוֹנָה בִּשְׁתֵּי מַרְגָּלִיוֹת, וְאָבְדָה אַחַת מֵהֶם, אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ, אִבָּדְתּ אַחַת שִׁמְרִי הַשְּׁנִיָּה. כָּךְ קִדֵּשׁ הָקָּבָּ"ה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע. אִבְּדוּ "נַעֲשֶׂה" שֶׁעָשׂוּ הָעֵגֶל, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה שִׁמְרוּ "נִשְׁמַע", הַוֵי "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל". עכ"ל. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה רֶמֶז הַכָּתוּב "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", כְּלוֹמַר הַשָּׂכָר הַנִּשְׁאָר לָכֶם הוּא "תִּשְׁמְעוּן", דְּהַיְנוּ "נִשְׁמַע".
(פְּנֵי דָוִד)