חיד''א יומי - חומש בראשית· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ו'
הֲלָכוֹת
א. כְּשֶׁיִּלְבַּשׁ [הַבְּגָדִים], יִקַּח הַמַּלְבּוּשׁ בְּצַד יָמִין וְיִתְנֵנוּ לִשְׂמֹאל, וְשׁוּב יִלְבַּשׁ.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ב, סְעִיף סב)
ב. תֵּכֶף יְבָרֵךְ כָּל הַבְּרָכוֹת מִבִּרְכַּת עַל נְטִילַת יָדַיִם עַד וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם (הָאֲרִ"י ז"ל). וְזֶה אַחַר שֶׁלָּבַשׁ כָּרָאוּי, וּבְעוֹדוֹ לוֹבֵשׁ, לֹא יִהְיֶה לוֹבֵשׁ וּמְבָרֵךְ, כִּי אֵין לַעֲשׂוֹת אַף דָּבָר קַל בְּעוֹדוֹ מְבָרֵךְ כמ"ש ז"ל.
(קֶשֶׁר גּוּדָל, סִימָן א, סְעִיף ו-ז)
מוּסָר
מַה טּוֹב שֶׁיִּלְמַד אַחַר תְּפִלָּה, עוֹדֶנּוּ מְעֻטָּף בְּטַלִּית וּמְעֻטָּר בִּתְפִלִּין. וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ, אֲשֶׁר זֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים, הָיוּ כָּל הַיּוֹם בִּתְפִלִּין, וּבְדוֹר יָתוֹם זֶה, לְפָחוֹת יִהְיֶה לוֹמֵד אֵיזֶה שִׁעוּר אַחַת וְלֹא יֵשַׁנֶ"ה בַּתְּפִלִּין.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע סִימָן א' אוֹת ד')
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ - הֵן הֵנָּה מֵעֵצוֹת הַיֵּצֶר הָרַע לְהַפִּילוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהֵם קַלִּים, וּבָזֶה נִלְכַּד, וְעוֹד שֶׁהוּא מַתְמִיד בָּהֶם, וְהַקַּלּוֹת בְּהַתְמִיד בָּהֶם, נַעֲשׂוֹת חֲמוּרוֹת. וְזֶה אֶפְשָׁר כַּוָּנַת הַכָּתוּב "וַירא ה'" אֲפִלּוּ מִדָּת רַחֲמִים רָאָה כִּי "רַבָּה רָעַת הָאָדָם", כִּי נִתְחַכֵּם הַיֵּצֶר לַהֲסִּיתוֹ בִּדְבָרִים קַלִּים בְּהַתְמָדָה, וְזֶה שֶׁאָמַר "וְכֹל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע", "רַק" מִעוּט, פֵּרוּשׁ הַיֵּצֶר מְפַתֵּהוּ בְּמִעוּט רַע, כְּלוֹמַר בְּאִסּוּרִים קַלִּים, וְזֶהוּ "רַק רַע". וְזֶה "כָּל הַיּוֹם" בְּהַתְמָדָה, וּמִזֶּה נַעֲשָׂה כֶּעָבוֹת הָעֲגָלָה, וְנַעֲשֵׂית "רַבָּה רָעַת הָאָדָם".
(אַהֲבַת דָוִד דָּרוּשׁ ט')