חיד''א יומי - חומש בראשית· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ו'
הֲלָכוֹת
א. גֵּר לֹא יְבָרֵךְ "שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי" (בִּרְכֵּי יוֹסֵף סִימָן מ"ו).
(קֶשֶׁר גּוּדָל, סִימָן ה, סְעִיף כד)
ב. אִם נִסְתַּפֵּק אִם בֵּרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, לֹא יְבָרֵךְ (מַחֲזִיק בְּרָכָה סִימָן מ"ז).
(קֶשֶׁר גּוּדָל, סִימָן ה, סְעִיף כה)
מוּסָר
אַל תִּתֵּן אֶל לִבְּךָ מַה יְּדַבְּרוּ מִמְּךָ אֲחֵרִים, כִּי זֶה שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה נְזָקִין וְחַבָּלוֹת לַנֶּפֶשׁ. וְאָמַר הַפִּילוֹסוֹף, רֹב הַצָּרוֹת בָּאוֹת לְאָדָם שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת נִכְבָּד בְּעֵינֵי אֲחֵרִים. וְזֶה הֶבֶל גָּדוֹל, כִּי מַה יִּתֵּן לָאָדָם אִם אֶלֶף אֲנָשִׁים מְכַבְּדָיו, אוֹ אִם יְדַבְּרוּ רַע עָלָיו וְיָבוּזוּ עָלָיו. וּמֶה יָקְרוּ דִּבְרֵי הַשָּׁלֵם, רַבִּי לְוִיטַס אִישׁ יַבְנֶה אוֹמֵר מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ (אָבוֹת פ"ד מ"ד). וְאֶפְשָׁר שֶׁאָמַר "מְאֹד" אֶחָד כְּנֶגֶד תַּאֲוַת הַחֹמֶר שֶׁיְּכַבְּדוּהוּ, וְהַשֵּׁנִי כְּנֶגֶד צַעַר הַחֹמֶר אִם יְבַזּוּהוּ, וּלָזֶה הִזְהִירָנוּ "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ". וּכְבָר הִשְׁמִיעָנוּ הָרַב הֶחָסִיד בְּחוֹבַת הַלְּבָבוֹת (שַׁעַר יִחוּד הַמַּעֲשֶׂה פֶּרֶק ה') שֶׁתַּכְלִית מִדַּת הָעֲנָוָה הוּא לְהַגִּיעַ לְמִדַּת הַנִּשְׁתְּוָן [שֶׁאֵינוֹ חָשׁ אִם יְבַזּוּהוּ אוֹ יְכַבְּדוּהוּ]. וּמִלְּבַד אֲשֶׁר הוֹרָנוּ רַבִּי לְוִיטַס שֶׁתִּקְוַת אֱנוֹשׁ רִמָּה, עוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה הֵן בְּעוֹדֶנּוּ חַי כִּי לֹא בְּמוֹתוֹ, כִּי כָּל אֲשֶׁר יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה יִתְהַפֵּך בְּקִרְבּוֹ צוֹאָה וּגְלָלִים, הֲלֹא יֵבוֹשׁ וְיִכָּלֵם מֵעֲשׂוֹת כָּל גּוּפוֹ בַּיִת מְגֹאָל וְתוֹעֵבָה. וּכְבָר כָּתַב רַבֵּנוּ הַרַמְבַּ"ם שֶׁהִתְקַבְּצוּת בְּנֵי אָדָם לִשְׁתִיָּה הַמְשַׁכֶּרֶת, חֶרְפָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִקִּבּוּץ אֲנָשִׁים עֲרֻמִּים לְהַתְרִיז, וְכֵן לְהִתְקַבֵּץ בְּמִשְׁתָּאוֹת וּסְעֻדּוֹת הָרְשׁוּת, כִּי אֶחָד מְטַהֵר וְהַשֵּׁנִי מְטַמֵּא הַבָּשָׂר. וּבָזֶה הִשְׁפִּיל הֶחָכָם אֶת גַאֲוַת הַמֶּלֶךְ, כמ"ש בְּסֵפֶר "אָיֻמָה כַּנִּדְגָלוֹת" (דַּף כ'). ע"ש בְּאֹרֶךְ. וּבְמוֹרֶה נְבוֹכִים (חֵלֶק ג' פֶּרֶק ח').
(צִפֹּרֶן שָׁמִיר, סִימָן ג, סְעִיף מג-מד)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין - אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ בַּמֶּה שֶׁכָּתַב הָרַב מָגֵן אַבְרָהָם (סִימָן ק"ע) דִלְסָרֵב לְבַּעַל הַבַּיִת מֻתָּר. אַךְ מַהַרְשָׁ"א סָבַר דְּאֵין לְסָרֵב. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ "וַיֹּאמְרוּ לֹּא" דְסֵרְבוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ ז"ל מִכָּאן שֶׁמֵּסַרְבִין לְקָטָן וכו'. וּכְדֵי שֶׁלֹּא נִטְעֶה דְּמֻתָּר לְסָרֵב גַּם לְבַעַל הַבַּיִת כִּסְבָרַת הָרַב מָגֵן אַבְרָהָם, לָזֶה אָמְרוּ "כִּי בָרְחוֹב נָלִין", כְּלוֹמַר מַה שֶׁאָנוּ מֵסַרְבִין הַיְנוּ כָּל זְמַן הֱיוֹתֵנוּ בָּרְחוֹב, אַךְ לֹא אִם נֵלֵךְ לְבֵיתְךָ, דְהַגָּם דִמְסַרְבִין לְקָטָן, אִם הוּא בַּעַל הַבַּיִת אֵין מֵסַרְבִין כִּסְבָרַת הָרַב מַהַרְשָׁ"א.
(פְּנֵי דָוִד)