חיד''א יומי - חומש בראשית· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ב'
הֲלָכוֹת
א. מִי שֶׁלֹּא שָׁאַל [מָטָר] בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים וְנִזְכַּר בְּאֵיזֶה בְּרָכָה, מְבָרֵךְ כְּדַרְכּוֹ [הַיְינוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ] וְשׁוֹאֵל בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמֶּא יִשְׁכַּח (בִּרְכֵּי יוֹסֵף סִימָן קי"ז).
(קֶשֶׁר גּוּדָל, סִימָן טז, סְעִיף ג)
ב. כְּשֶׁשּׁוֹאֵל מָטָר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, וְיֵשׁ לוֹ תַּעֲנִית וְצָרִיךְ לוֹמַר "עֲנֵנוּ", יֹאמַר הַשְּׁאֵלָה קֹדֶם עֲנֵנוּ, וְאִם נִזְכַּר אַחַר שֶׁחָתַם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל רְצֵה, אוֹמֵר "וְתֵן טַל וּמָטָר" וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר "רְצֵה".
(קֶשֶׁר גּוּדָל, סִימָן טז, סְעִיף ד)
מוּסָר
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ק יז.) שֶׁעִיקַר צִדְקוֹתָיו יִהְיוּ עִם עֲמֵלֵי תּוֹרָה, וּבִרְכַּיִם כּוֹשְׁלוֹת יְאַמֵּץ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קֹהֶלֶת יא, א) "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם", וְאֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ק יז.). וְאִם פִּקֵּחַ הוּא, יִזְדָּרֵז בָּזֶה, כִּי מְקַיֵּם כַּמָּה מִצְוֹת בְּבַת אַחַת, צְדָקָה, וּמַחְזִיק בְּיָד לוֹמְדֵי תּוֹרָה, וּמַרְבִּיץ תּוֹרָה, שֶׁיִּהְיֶה הַתַּלְמִיד חָכָם בְּדַעַת מְיֻשָּׁב לִלְמֹד, וּמְכַבֵּד הַתּוֹרָה וְלוֹמְדֶיהָ. וְאֵינוֹ דּוֹמֶה עוֹשֶׂה צְדָקָה עִם עַם הָאָרֶץ, לְעוֹשֶׂה צְדָקָה עִם הָרָאוּי. וְיִגְדַּל שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן א, סְעִיף טו)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְּחָרָן - אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ מִתְכַּנְסִין כָּל בְּרִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינָם יְכוֹלִים לִבְרֹאות שׁוּם בְּרִיָּה אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ [וְאִם כֵּן, אֵיךְ נֶאֱמַר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ"?], אֶלָּא שֶׁגִּיְּירוּם. יֵשׁ מִי שֶׁשָּׁאַל דְהָיוּ יְכוֹלִים לִבְרֹאות בְּנֵי אָדָם עַל יְדֵי סֵפֶר הַיְצִירָה וכו', וּכְמוֹ שֶׁאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין: רַבָּא בָּרָא גֶּבֶר. וְכָּתַב הָרַב של"ה ז"ל דְהַשְׁבָטִים הָיוּ בּוֹרְאִין צֹאן עַל יְדֵי סֵפֶר יְצִירָה וכו'. וַאֲנִי הַדַּל אוֹמֵר שֶׁגַּם הָעוֹשֶׂה בְּסֵפֶר יְצִירָה, הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, רַק מְצָרֵף אוֹתִיּוֹת וּמְכַוֵּין כַּוָּנוֹת וּמִן הַשָּׁמַיִם עוֹשִׂים, וּקְרָא דְדַּיִּיק טוּבָא, הָיָה לוֹ לוֹמַר "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ בְּחָרָן", וְלֹא יֹאמַר "עָשׂוּ", כִּי הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר, רַק בְּצֵרוּף וְכַוָּנוֹת נַעֲשׂוּ. וְעוֹד דִּיֵּק "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ", דְּמַשְׁמַע דְעָשׂוּ הַנֶּפֶשׁ וְלֹא הַגּוּף, וּלְזֶה אָמְרוּ שֶׁגִּיְּירוּם וְתִקְנוּ נַפְשָׁם.
(חוֹמַת אֲנָךְ)