חיד''א יומי - חומש במדבר· רבי חיים יוסף דוד אזולאי
יוֹם ד'
הֲלָכוֹת
א. אִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מִתְפַּלֵּל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ [דְּהַיְנוּ עִם "יַעֲלֶה וְיָבוֹא"] בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא בַּשְּׁנִיָּה. וְאִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא בָּרִאשׁוֹנָה וְהִזְכִּיר בַּשְּׁנִיָּה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל פַּעַם ג' לְתַשְׁלוּמִין. אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר בִּשְׁתֵּיהֶן, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר (סִימָן ק"ח וְאַחֲרוֹנִים, ועמ"ש הָרַב הַמַּגִּיהַּ הנז' דַּף קע"ג ע"א, וְדוֹק).
(קֶשֶׁר גּוּדָּל, סִימָן כב, סְעִיף כג)
ב. אִם הָיָה רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי יָמִים וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּלֵיל ב' שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁנֵי תְּפִלּוֹת אַחַת לְחוֹבָה וְאַחַת לְתַשְׁלוּמִין, אִם לֹא הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנָה וְהִזְכִּיר בַּב', אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (פְּרִי חָדָשׁ).
(קֶשֶׁר גּוּדָּל, סִימָן כב, סְעִיף כד)
מוּסָר
יִסְתַּכֵּל הַמִּסְתַּכֵּל אֵיךְ בַּעֲבוּר הַבּוּשָׁה, יִתְבַּטֵּל הָאָדָם מִכַּמָּה מִצְווֹת, כְּגוֹן אִם הוּא בַּדֶּרֶךְ מִתְבַּטֵּל מִמִּצְוַת צִיצִית וּתְפִלִּין מִפְּנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁלֹּא יַלְעִיגוּ עָלָיו. גַּם מִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁל יִרְאַת שָׁמַיִם שֶׁלֹּא יַלְעִיגוּ עָלָיו הַלֵּצִים. וְאִם רוֹאֶה אֵיזֶה אָדָם מֵהַגְּדוֹלִים בַּעֲלֵי עֹשֶׁר עוֹבֵר עֲבֵרָה אוֹ מְבַזֶּה דִּבְרֵי חֲכָמִים ח"ו, מִתְבַּיֵּשׁ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ. וְיֵשׁ סוּג אַחֵר שֶׁיִּצְרוֹ הִטְעָהוּ וְעָבַר עֲבֵרוֹת וְהִכִּיר בְּחַטֹּאתָיו יָפֶה יָפֶה, וּמִתְבַּיֵּשׁ לָשׁוּב, שֶׁיַּלְעִיגוּ עָלָיו וְיֹאמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו, אֶתְמוֹל מְסֻבִּין הָיִנוּ כָּמוֹנוּ כָּמוֹךָ עוֹשִׂים כָּל תּוֹעֵבוֹת ה', וְאֵיזֶה רוּחַ עָבְרָה עָלֶיךָ, אֵין זֶה אֶלָּא יוּהֲרָא לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת, וְכַיּוֹצֵא. וּמִשּׁוּם הַבּוּשָׁה עוֹדֶנּוּ בעפר"ת הַחֹמֶר הֶעָכוּר, וּמֵרָעָה אֶל רָעָה יֵצֵא. וּכְבָר הַתַּיָּר הַגָּדוֹל רַבֵּנוּ מַהֲרַ"ם אַלְשֵׁיךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרֵשׁ בָּזֶה מַאֲמַר הַנָּבִיא יִרְמְיָה (סִימָן ג' פָּסוּק כ"ד) "וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ" וכו'. ע"ש דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים מִפֶּה קָדוֹשׁ מְתוּקִּים מִדְּבַשׁ. וְהַתֵּימָהּ עַל בַּיְשָׁן זֶה, אֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מֵהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד אֲשֶׁר מְלֹא כָּל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וְהוּא רוֹאֶה מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְאֵיךְ לֹא יֵבוֹשׁ מֵהַכְּרוּז שֶׁמַּכְרִיזִין עָלָיו כְּשֶׁיּוֹצֵא לַשּׁוּק, הָא נְזִיפָא דְּמָארֵיה, שַׁבְקָא דְּמָארֵיה, כמ"ש בזוה"ק (ח"ג כג ע"ב), וְכָל הָעוֹפוֹת וַאֲשֶׁר הֵם בַּאֲוִיר כֻּלָּם שׁוֹמְעִים הַכְּרוּז וּמְקַלְּלִין אוֹתוֹ וּבְדֵלִין הֵימֶנוּ.
(מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע, סִימָן ט, סְעִיף שכט)
חִדּוּשׁ עַל הַפָּרָשָׁה
מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב - יִרְמֹז עַל נְשֵׁי ת"ח שֶׁמִּשְׁתַּדְּלוֹת שֶׁבַּעֲלֵיהֶן יִלְמְדוּ בַּתּוֹרָה, וְנָטְרָן לְגַּבְרַייהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַב, וְגַם בִּהְיוֹתָם אֶצְלָם, טוֹרְחוֹת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם יִשּׁוּב לַלִּמּוּד. וְזֶה "מַה טּוֹבוּ אֹהָלֶיךָ" - נָשֶׁיךָ "יַעֲקֹב", כִּי הֵם סִבָּה שֶׁאַתָּה "בְּמִשְׁכְּנוֹתֶיךָ" בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
(חוֹמַת אֲנַךְ)