60. תכלית כל התורה והמצוות – הבטחון בה'
לֶהֱיוֹת וְסִפְרֵנוּ זֶה עוֹסֵק בְּנוֹשֵׂא הַהַסְכָּמָה וּבִטּוּל הָרָצוֹן הָעַצְמִי לִרְצוֹן ה', נְבָאֵר שֶׁזֶּהוּ בְּעֶצֶם מִצְוַת הַבִּטָּחוֹן שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִבְטֹחַ בַּה'.
כָּתַב רַבֵּנוּ יוֹנָה (משלי כב, יט): כַּוָּנָתִי בְּכָל הַמּוּסָרִים אֲשֶׁר עָרַכְתִּי לְךָ, לְהַגִּיעַ מֵהֶם אֶל מִדַּת הַבִּטָּחוֹן, כִּי כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת צְרִיכוֹת לְהַגִּיעַ אֶת הָאָדָם אֶל הַיִּרְאָה, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ חֲזַ"ל: טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה מְבִיאִים לִידֵי יִרְאַת חֵטְא", וְהַבִּטָּחוֹן הוּא מִן הַמַּדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת אֲשֶׁר בְּיִרְאַת חֵטְא.
וְהַגְּרָ"א בְּפֵרוּשׁוֹ עַל מִשְׁלֵי (יג, כה, ועוד: ל, ה) כָּתַב, הַמִּצְווֹת הֵמָּה תַּרְיָ"ג, וְהֵם נִכְלָלִים בְּאַחַת כמ"ש: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת, וְהוּא הַבִּטָּחוֹן.
וְעוֹד כָּתַב הַגְּרָ"א (משלי כב, יט): עִקַּר נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל כְּדֵי שֶׁיָּשִׂימוּ בִּטְחוֹנָם בַּה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים, עח, ז): "וְיָשִׂימוּ בֵאלֹהִים כִּסְלָם", וְהוּא לְפִי שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא הַבִּטָּחוֹן הַשָּׁלֵם, וְהוּא כְּלַל כָּל הַמִּצְווֹת.
אֵין נִקְרָא צַדִּיק אֶלָּא הַבּוֹטֵחַ בַּה'
מוּבָא בְּמִדְרָשׁ רַבָּה (וארא, פרשה ז', ד): עֲתִידָה גַּן עֵדֶן לִהְיוֹת צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת: תֵּן לִי צַדִּיקִים, אֵין לִי עֵסֶק בָּרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, ז): שָׂנֵאתִי הַשּׁוֹמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וְלָכֵן מְבַקֶּשֶׁת אֲנִי לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים עַל שִׁמְךָ.
וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר "אִגֶּרֶת עַל הַבִּטָּחוֹן" שֶׁהִקְשָׁה מַה שַּׁיָּךְ לִשְׁאֹל: "וּלְמִי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים עַל שִׁמְךָ", אַחַר שֶׁכְּבָר אָמְרָה גַּן עֵדֶן: "תֵּן לִי צַדִּיקִים", אֶלָּא לוֹמַר לְךָ, דִּבְמַבַּט הַנֶּצַח וּבְמַבַּט הָאֱמֶת, כָּל מִשְׁקַל הַצֶּדֶק תָּלוּי בְּמִדַּת הַבִּטָּחוֹן, וּלְפִי כַּמָּה שֶׁהָאָדָם הוּא בַּעַל בִּטָּחוֹן כָּכָה רָאוּי הוּא לִקָּרֵא צַדִּיק.
וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ בַּחְיֵי בְּפֵרוּשׁוֹ עַל הַתּוֹרָה (פרשת פנחס): וְיָדוּעַ שֶׁאֵין אָדָם נִקְרָא צַדִּיק אֶלָּא הַבּוֹטֵחַ בּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי כח, א) וְצַדִּיקִים כִּכְפִיר יִבְטָח.
וְעוֹד מִקְרָא מָלֵא: וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, דְּהַיְנוּ מִי זֶה שֶׁיִּקָּרֵא צַדִּיק, זֶה שֶׁבֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.
וּמֻכְרָח שֶׁזֶּה פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק, שאל"כ יִקְשֶׁה בֵּאוּר הַגְּמָרָא (מכות כד ע"א) בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת [דְּהַיְנוּ אֶת כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה תְּלָאָן בְּאַחַת] שֶׁהוּא הָאֱמוּנָה שֶׁנֶּאֱמַר "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", וְקָשֶׁה אִם הַכֹּל תָּלוּי בְּאַחַת שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה בִּלְבַד, א"כ הָיָה לוֹ לוֹמַר וְאָדָם בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, דְּהַיְנוּ כָּל אָדָם תָּלוּי כָּל שְׁמִירַת מִצְווֹתָיו בֶּאֱמוּנָה וְלָמָּה נָקַט "צַדִּיק" וְעוֹד אִם הַמְדֻבָּר בְּצַדִּיק, א"כ לֹא הֲוֵי "אַחַת", שֶׁכֵּן רַק בִּשְׁבִיל לִהְיוֹת צַדִּיק כְּבָר נִצְרָךְ פְּרָטִים רַבִּים, וּמָה הָרְאָיָה א"כ שֶׁכָּל הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת עַל אַחַת בִּלְבַד. אוּלָם הַכַּוָּנָה, בְּדִבְרֵי חֲבַקּוּק, מִי יִקָּרֵא צַדִּיק הַמֻּשְׁלָם בַּכֹּל, זֶה שֶׁבֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, זֶה שֶׁיִּקָּרֵא צַדִּיק. וְלֹא הַכַּוָּנָה מִי שֶׁהוּא מִכְּבָר צַדִּיק, זֶהוּ שֶׁבֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה, דא"כ יִקְשֶׁה כַּנַּ"ל.
מוּכָח מִכָּאן שֶׁכְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא הָאָדָם צַדִּיק, נִצְרָךְ שֶׁיִּחְיֶה בֶּאֱמוּנָתוֹ, שֶׁאֱמוּנָתוֹ תְּהֵא בְּגֶדֶר חַיֵּי נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יָזוּז בְּשׁוּם עִנְיָן מֵעִנְיְנֵי חַיָּיו מִבְּלִי לְהָשִׂים בִּטְחוֹנוֹ בֶּאֱלֹקָיו.
סוף הספר