59. קטעים נפלאים בנושא ההמתנה שלא לדחוק את השעה מהספר "חיי מוהר"ן" · [פְּרִי הַמְּהִירוּת - הַחֲרָטָה]
וְהִנֵּה זֶה כְּלָל גָּדוֹל בְּכַמָּה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁהָאָדָם נָבוֹךְ בְּזֶה וְקָשֶׁה לוֹ קֻשְׁיוֹת בְּזֶה הַדָּבָר אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִים מֵאֵיזֶה דָּבָר, וּמֵחֲמַת זֶה רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַדְּבָרִים לְגַמְרֵי, וְזֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר, כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ לוֹ יִסּוּרִים קְצָת אוֹ חִסָּרוֹן אֶחָד אוֹ קֻשְׁיָה אַחַת בְּאוֹתוֹ הָעִנְיָן וְאַחַר - כָּךְ, אִם יִרְצֶה לְשַׁנּוֹת הָעִנְיָן, יִהְיֶה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְיִסּוּרִים, כְּמוֹ, לְמָשָׁל, שֶׁנִּמְצָא עַל פִּי רֹב בְּנֵי הַנְּעוּרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם יִסּוּרִים מִנְּשׁוֹתֵיהֶם, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם רוֹצִים לְגָרְשָׁן; אֲבָל צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ הֵיטֵב - אוּלַי הַשְּׁנִיָּה תִּהְיֶה גָּרוּעַ יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִמְצָא עַל פִּי רֹב, וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת הִזְהִירוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מְאֹד, שֶׁלֹּא לְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אֲפִלּוּ מִזְבֵּחַ מוֹרִיד עָלָיו דְּמָעוֹת. וְכֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חֶסְרוֹנוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקְּנָם בְּקַל, כִּי הַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ גָּרוּעַ יוֹתֵר. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה הַרְבֵּה לְדַבֵּר, כִּי הוּא נוֹגֵעַ בְּכַמָּה דְּבָרִים, כִּי עַל פִּי רֹב הָאָדָם נוֹפֵל, חַס וְשָׁלוֹם, לְצָרוֹת וְיִסּוּרִים גְּדוֹלִים, מֵחֲמַת שֶׁהוּא דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה וְרוֹצֶה לְהַעֲבִיר וּלְבַטֵּל דָּחֳקוֹ, וּמֵחֲמַת זֶה הוּא דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים זָרִים, וְעַל יְדֵי זֶה הַשָּׁעָה דּוֹחַקְתּוֹ וְעוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר, רַחְמָנָא לִיצְלַן. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דֹּחַק פַּרְנָסָה, וְיֵשׁ לוֹ יִסּוּרִים וְדַחֲקוּת בֶּאֱמֶת, וּמֵחֲמַת גֹּדֶל דַּחֲקוּתוֹ הוּא מַרְחִיק נְדֹד מִבֵּיתוֹ וּמַפְלִיג עַצְמוֹ לִהְיוֹת נָע וְנָד חוּץ מִבֵּיתוֹ יָמִים וְשָׁנִים, וְעַל יְדֵי זֶה נוֹפֵל לְכַמָּה צָרוֹת וְיִסּוּרִין וְדַחֲקוּת הַרְבֵּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְאוֹבֵד הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי זֶה, כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּחוּשׁ כַּמָּה וְכַמָּה כָּאֵלֶּה, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְחָרֵט אַחַר כָּךְ וְצוֹעֵק עַל נַפְשׁוֹ: אוֹי! מֶה עָשִׂיתִי? וְכִי לֹא טוֹב הָיָה לִי לִסְבֹּל בְּבֵיתִי עוֹד יוֹתֵר דַּחֲקוּת בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם מִלִּהְיוֹת נָע וְנָד בְּטִלְטוּל קָשֶׁה כָּזֶה? וְכֵן בְּכַמָּה דְּבָרִים. הַכְּלָל - שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם קֻשְׁיוֹת אוֹ חֶסְרוֹנוֹת אוֹ יִסּוּרִים בֶּאֱמֶת, אֲבָל הַתִּקּוּן שֶׁנִּדְמֶה לְדַעַת הָאָדָם - גָּרוּעַ הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם.