38. כדאי להתעכב עוד כמה בזמן בעולם הזה בכל מצב
בְּסֵפֶר "מִנְחַת אֵלִיָּהוּ" לְבַעַל הַ"שֵּׁבֶט מוּסָר" (פרק חמישי) מוּבָא סִפּוּר בְּבַעַל תְּשׁוּבָה אֶחָד, שֶׁרוּחוֹ בָּאָה לְאַחַר מוֹתוֹ לְהָרַב "שֵׁבֶט מוּסָר" וְסִפְּרָה לוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה, בְּכָל כֹּחוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּמְאוֹדוֹ, בְּתַעֲנִיּוֹת וְסִגּוּפִים נוֹרָאִים, וּלְבַסּוֹף מֵחֲמַת הַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים בְּפַרְנָסָה וְעוֹד, קֹדֶם חֻפָּתוֹ אִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, וְקֹדֶם שֶׁאִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת צָם ג' יָמִים וְג' לֵילוֹת, וְחִלֵּק מָמוֹנוֹ לִצְדָקָה לְכַפֵּר עֲווֹנוֹ זֶה שֶׁרוֹצֶה לְאַבֵּד עַצְמוֹ, וְכֵן הִתְוַדָּה וּבִקֵּשׁ מְחִילָה מֵה' שֶׁיִּמְחַל וְיִסְלַח לוֹ עַל עָווֹן זֶה שֶׁעוֹמֵד הוּא לַעֲשׂוֹת מֵרֹב צַעֲרוֹ וּבוּשָׁתוֹ, וְכָל זֶה לֹא הוֹעִיל לוֹ כְּלוּם וְאַדְּרַבָּה כְּשֶׁעָלְתָה נִשְׁמָתוֹ הֶרְאוּ לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת כָּל מַה שֶּׁפָּעַל בִּתְשׁוּבָתוֹ בְּמַהֲלַךְ הַסִּגּוּפִים שֶׁעָשָׂה, וְהֵיאַךְ כְּבָר הֵכִינוּ לוֹ "חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן" שֶׁהוּא מַלְבּוּשׁ לְנִשְׁמַת הָאָדָם בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן הָרָאוּי לְצַדִּיקִים וַחֲסִידִים, וְאִבֵּד הַכֹּל בִּגְלַל מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁל חֹסֶר הַמְתָּנָה וְעִכּוּב לְיִסּוּרָיו, וְעוֹד הֶרְאוּ לוֹ שֶׁאִם הָיָה מִתְאַפֵּק עוֹד קְצָת גַּם הַיִּסּוּרִים שֶׁנִּגְזְרוּ עָלָיו הָיוּ חוֹלְפִים וְהָיָה מַרְוִיחַ ב' עוֹלָמוֹת.
וּבְדוֹמֶה לְזֶה יָדוּעַ הַסִּפּוּר שֶׁסִּפֵּר הגה"צ רַבִּי יַעֲקֹב גָּלִינְסְקִי שְׁלִיטָ"א מַעֲשֶׂה בְּרוֹפֵא שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה מֵחֲלוֹם נוֹרָא שֶׁחָלַם שֶׁבָּא אֵלָיו חוֹלֶה שֶׁהָיָה בְּמַצָּב סוֹפָנִי מְחֻבָּר לְמַכְשִׁירִים, אוֹתוֹ רוֹפֵא סָבַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁרַחְמָנוּת עַל הַחוֹלֶה וְעַל מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁטּוֹרְחִים כָּל כָּךְ בִּשְׁבִילוֹ, וְהֶחְלִיט "בְּרַחְמָנוּתוֹ" לְנַתֵּק אֶת הַחוֹלֶה הַזֶּה מֵהַמַּכְשִׁירִים וְאָכֵן מֵת תּוֹךְ שָׁעוֹת סְפוּרוֹת, וּבָא חוֹלֶה זֶה לָרוֹפֵא בַּחֲלוֹם וְאָמַר לוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ עָוֶל גָּדוֹל, שֶׁכֵּן אִם הָיָה מַמְשִׁיךְ וּמִתְעַכֵּב בְּיִסּוּרָיו, הָיָה חַי עוֹד כַּמָּה יָמִים וְהָיָה בְּכָךְ נִשְׁלָם תִּקּוּנוֹ, וְאִלּוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה שֶׁעָשָׂה הָרוֹפֵא טֶרֶם נִשְׁלַם תִּקּוּנוֹ.
וּבְזֶה בְּעֶצֶם כָּל פִּתּוּי הַיֵּצֶר לָאָדָם וְהַצְלָחָתוֹ, בְּהַצָּעָתוֹ לָאָדָם מְזֻמָּנִים מְזֻיָּפִים, שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ הוּא אֶת חֻלְשָׁתוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמְּחֻסָּר הוּא בְּסַבְלָנוּת, וְאֵין בְּיָדוֹ לִסְבֹּל אֶת הָעִכּוּב, וְלָכֵן קוֹפֵץ הוּא לְהַצִּיעַ לוֹ פִּתְרוֹנוֹת מִיָּדִיִּים בָּאֳפָנִים לֹא כְּשֵׁרִים, אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הֶתֵּר מְפֻקְפָּק, וּבְזֶה כּוֹבֵשׁ אֶת הָאָדָם וּמְנַצְּחוֹ, וְרַק זֶה הַנִּזְהָר מִמְּזֻמָּנָיו הַמְזֻיָּפִים, וּמַעְדִּיף לְהַמְתִּין לַטּוֹב הָאֲמִתִּי יוֹצֵא מְנַצֵּחַ, וְהַמָּשָׁל בְּזֶה: עָדִיף לִטֹּל צֶ'קִים דְּחוּיִים אוּלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם "כִּסּוּי", מֵאֲשֶׁר לִטֹּל מְזֻמָּנִים, אוּלָם מְזֻיָּפִים, שֶׁכֵּן כָּל הַצָּעַת הַיֵּצֶר אֵינָהּ אֶלָּא אֹשֶׁר דִּמְיוֹנִי, מְזֻיָּף, שֶׁאַחֲרִיתוֹ צַעַר, עֹנֶג שֶׁנֶּהֱפָךְ לְנֶגַע, וְהַחָכְמָה לְהִזָּהֵר מִזִּיּוּפָיו, וּלְהַמְתִּין וּלְהִתְעַכֵּב בְּסַבְלָנוּת לָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.