33. הסתפקות מכח המתנה · [כֵּיצַד לְהַנְעִיל לְרַבֵּנוּ מִנְעָלִים חֲדָשִׁים...]
רַבֵּנוּ (מִזְּוִויל) סֵרֵב לְקַבֵּל מַתָּנוֹת. מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ אוֹ מִנְעָלִים לְרַגְלָיו, גַּם כְּשֶׁהָיוּ בְּלוּיִים, כְּפִי שֶׁצֻּיַּן בְּהַרְחָבָה בִּמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים. אוּלָם גַּם כְּשֶׁהִצִּיעוּ לְפָנָיו לַעֲשׂוֹת לוֹ בֶּגֶד חָדָשׁ, לֹא תָּמִיד נֵאוֹת לְכָךְ, וְהָיָה צָרִיךְ לְ"יִשּׁוּב", לִשְׁאֹל עֵצָה, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל דָּבָר, אִם לְקַבֵּל. כְּשֶׁהִתְלוֹנְנוּ בְּפָנָיו שֶׁאֵין זֶה לִכְבוֹד רַבָּם לִנְהֹג כָּךְ, בְּעוֹד אַדְמוֹרִ"ים אֲחֵרִים נוֹהֲגִים סִלְסוּלֵי מַלְכוּת, נָד בְּרֹאשׁוֹ וְלֹא שִׁנָּה מְאוּמָה. וְהִנֵּה רָאוּ מֵהַחֲסִידִים שֶׁנְּעָלָיו שֶׁל רַבֵּנוּ אֵינָן רְאוּיוֹת לִנְעִילָה וְרָצוּ שֶׁרַבֵּנוּ יְקַבֵּל מִנְעָלִים חֲדָשִׁים.
אוּלָם רַבֵּנוּ סֵרֵב לַחֲלוּטִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מָצָא אַחַד הַחֲסִידִים אֶמְצָעִי לְהַנְעִיל לְרַבֵּנוּ מִנְעָלִים חֲדָשִׁים: בְּלֶכְתּוֹ לַמִּקְוֶה הֵבִיא עִמּוֹ אוֹתוֹ חָסִיד מִנְעָלִים חֲדָשִׁים, וּכְשֶׁרַבֵּנוּ נִכְנַס לַמִּקְוֶה הֶעֱלִים אוֹתוֹ חָסִיד אֶת מִנְעָלָיו שֶׁל רַבֵּנוּ. בְּצֵאתוֹ חִפֵּשׂ רַבֵּנוּ אֶת מִנְעָלָיו, אַךְ לֹא מְצָאָם, כַּמּוּבָן. וְאָז הִצִּיעַ אוֹתוֹ חָסִיד לְרַבֵּנוּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו זוּג מִנְעָלִים נוֹסָפִים וְרַבֵּנוּ יוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם... וּבְכָךְ עָלָה בְּיָדוֹ "לְהַנְעִיל" לְרַבֵּנוּ מִנְעָלִים חֲדָשִׁים... (שם).