33. הסתפקות מכח המתנה · [הַנְהָגַת הֶחָפֵץ חַיִּים בְּעִנְיְנֵי פַּרְנָסָה וּצְנִיעוּת]
רַבָּנוּת - לֹא. אַךְ פַּרְנָסָה מִנַּיִן? יֵשׁ לְפַרְנֵס אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְלָדִים. אָמְנָם מִסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט הֵם וְאֵין הַצְּרָכִים מְרֻבִּים, אֲבָל אֲפִלּוּ אֶת הַצְּרָכִים הַמּוּעָטִים יֵשׁ לְהַשִּׂיג . הָכֵיצַד? הֵחֵל ר' יִשְׂרָאֵל מֵאִיר לְלַמֵּד גְּמָרָא לִנְעָרִים, אַךְ הַתַּשְׁלוּמִים הָיוּ זְעוּמִים מְאֹד, וְאִי אֶפְשָׁר הָיָה לְקַיֵּם בָּהֶם מִשְׁפָּחָה, עַל אַף אֹרַח הַחַיִּים הַדָּחוּק שֶׁבּוֹ חָיוּ. מַעֲרִיצִים שׁוֹנִים פָּנוּ אֵלָיו בְּהַצָּעוֹת שֶׁל תְּמִיכָה כַּסְפִּית, וַאֲפִלּוּ בְּיָד רְחָבָה, אֲבָל הוּא סֵרֵב לְקַבֵּל. הֵם בִּקְּשׁוּ, הִתְחַנְּנוּ - וְאִלּוּ הוּא בְּשֶׁלּוֹ: לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה מוּכָן לְקַבֵּל טוֹבַת הֲנָאָה מֵהַזּוּלַת. לְפֶתַע, אַרְבַּע שָׁנִים לְאַחַר נִשּׂוּאָיו, נִפְטְרָה דּוֹדָתוֹ וְהִשְׁאִירָה לוֹ יְרוּשָׁה: 150 רוּבָּל. סְכוּם לֹא מְבֻטָּל. בְּעֶזְרָתוֹ אֶפְשָׁר לִפְתֹּר אֶת בְּעָיַת הַפַּרְנָסָה, כֵּיצַד? - לִפְתֹּחַ חֲנוּת.
פָּתַח ר' יִשְׂרָאֵל מֵאִיר חֲנוּת מַכֹּלֶת. כְּלוֹמַר: חֶלְקוֹ שֶׁלּוֹ בָּעֲבוֹדָה הָיָה נִהוּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת, וְאִלּוּ הַחֲנוּת עַצְמָהּ הִתְנַהֲלָה עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם יוּכַל הוּא לְהַמְשִׁיךְ בְּלִמּוּדָיו. מִדֵּי לַיְלָה, בְּשׁוּבוֹ מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, הָיָה יוֹשֵׁב לַעֲרֹךְ אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל הַחֲנוּת. וּבִימֵי הַשּׁוּק כְּשֶׁהָעֲבוֹדָה הָיְתָה רַבָּה, הָיָה שׁוֹהֶה בַּחֲנוּת כְּדֵי לְהָקֵל מֵעַל אִשְׁתּוֹ. חֲנוּת מוּזָרָה הָיְתָה זוֹ. בְּאֶמְצַע הַיּוֹם הָיוּ סוֹגְרִים אוֹתָהּ כְּדֵי לֹא לִפְגֹּעַ בְּחֶנְוָנִים אֲחֵרִים. "גַּם הֵם זְקוּקִים לְמִחְיָה" - הָיָה אוֹמֵר. יוֹם יוֹם הָיָה סָר לַחֲנוּת לִבְדֹּק אִם הַמִּדּוֹת וְהַמִּשְׁקָלוֹת מְדֻיָּקוֹת. סְחוֹרָה שֶׁנִּתְקַלְקְלָה בְּמִקְצָת - לֹא הִרְשָׁה לְמָכְרָהּ.