פרק ב - עצות והדרכות · 39. כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים
וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים - וְרִחַמְךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבְטִיחַ לָנוּ בְּאִם נִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, שֶׁיִּתֵּן בְּלִבֵּנוּ מִדַּת הָרַחֲמִים, וְאָז נְהֵא זַכָּאִים כְּמוֹ כֵן לְמִדַּת רַחֲמָנוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא.
אִם כֵּן עֵצָה נִפְלָאָה לָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לְרַחֲמֵי ה', מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, יִרְאֶה לְשַׂמֵּחַ בְּנֵי אָדָם, לְהָאִיר לָהֶם פָּנִים. לִגְמֹל עִמָּהֶם חֶסֶד בְּגוּפוֹ וּבְמָמוֹנוֹ, וּבְאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁיָּאִיר פָּנִים לִבְנֵי אָדָם כֵּן יָאֵר ה' לוֹ פָּנִים, וְכַנֶּאֱמָר: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ", וּפֵרוּשׁ, יַרְאֶה ה' לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, וּבִפְרָט אֵלּוּ הַשְּׁבוּרֵי לֵב, יְתוֹמִים, אַלְמָנוֹת וְיֶתֶר קְשָׁיֵי יוֹם, יִשְׁתַּדֵּל לְשַׂמְּחָם, וּכְבָר הִבְטִיחָה תּוֹרָה אִם אַתָּה מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלִּי [גֵּר יָתוֹם אַלְמָנָה וְהָאֶבְיוֹן] אֲנִי מְשַׂמֵּחַ אֶת שֶׁלְּךָ [אַתָּה, אִשְׁתְּךָ, בִּנְךָ בִּתְּךָ].
וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לְהִזָּהֵר מְאֹד שֶׁלֹּא לִפְגֹּעַ וְלֹא לְצַעֵר לְשׁוּם אָדָם, וַאֲפִלּוּ לֹא לְהָרִים קוֹל עַל אָדָם וּלְהַעֲבִיר עַל הַמִּדּוֹת, וְאָז יִכָּנֵס בְּהַבְטָחַת חֲזַ"ל: "כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו מַעֲבִירִין לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו", וּמִמֵּילָא הַהַנְהָגָה עִמּוֹ בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.