חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
סד. החשד על ה' שהינו נוטש את החוטא הוא שקר גדול - ומביא לעצבות וליאוש
יֶשְׁנָם מַצָּבִים שֶׁ"צִּיּוֹן" סְבוּרָה שֶׁהִנֵּה "עֲזָבַנִי ה' וַה' שְׁכֵחָנִי", וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹנֶה שֶׁלְּעוֹלָם אֵין לָהּ לַחְשֹׁב כָּךְ, אֶלָּא זוֹ תְּחוּשַׁת הָאָדָם הַנּוֹבַעַת מִיֵּאוּשׁ, וְזֶה בְּעֶצֶם הַהַצְלָחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַיֵּצֶר - לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִקּוֹנוֹ, לְהַשְׁלִיט עָלָיו מַחֲשָׁבָה זוֹ שֶׁהִנּוֹ מָאוּס וּמְרֻחָק, וּבְמֵילָא נוֹפֵל הוּא לְעַצְבוּת וּלְהַרְגָּשַׁת רֵיקָנוּת, וּמְחַפֵּשׂ לְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ בִּשְׁטוּתֵי דְעָלְמָא וְעַד הַחֲמוּרוֹת שֶׁבַּחֲמוּרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁאֵרַע לֶאֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת הַבַּת - קוֹל.
וִידוּעָה הָאִמְרָה הַנְּפוֹצָה בְּשֵׁם רַבִּי אַהֲרֹן מִקַּרְלִין: אֵין מִצְוָה מְיֻחֶדֶת בַּתּוֹרָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאֵין עֲבֵרָה מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בְּעַצְבוּת, אוּלָם מַה שֶּׁהַשִּׂמְחָה יְכוֹלָה לְהוֹעִיל - שׁוּם מִצְוָה אַחֶרֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹעִיל, וּמַה שֶּׁהָעַצְבוּת יְכוֹלָה לַהֲרֹס - שׁוּם עֲבֵרָה אַחֶרֶת אֵינָהּ יְכוֹלָה לַהֲרֹס.
וּבָרוּר שֶׁאֵין לְךָ מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהָבִיא לְעַצְבוּת כְּמוֹ מַחֲשֶׁבֶת הַיֵּאוּשׁ - מַחֲשֶׁבֶת "עֲזָבַנִי ה'", אוּלָם הַמַּאֲמִין שֶׁלְּעוֹלָם אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֵשׁ מַעֲשֵׂה יָדָיו וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ (במדבר כה, יד): "וְאַף כִּי יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי - סוֹף כָּל סוֹף יַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ". הַמַּאֲמִין בְּזֹאת - זֶה יֵשׁ לוֹ סִכּוּי לָשׁוּב, כִּי הַשִּׂמְחָה עֲדַיִן בִּמְעוֹנוֹ בִּהְיוֹתוֹ תּוֹלֶה תִּקְוָה בַּבּוֹרֵא שֶׁיְּקָרְבֵהוּ אֵלָיו וּמַאֲמִין כִּי עֲדַיִן יֵשׁ לַה' חֵפֶץ בּוֹ.
סה. לגירוש העצבות ולהחזרת הבטחון בה' גם לאחר החטא, שמיד ירוץ האדם לחדרי תורה ותפלה ו"באשר הוא" יעסוק בהם
וְהָעֵצָה לְגָרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת שְׁטוּת אֵלּוּ שֶׁל עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ, הוּא בְּכָךְ שֶׁהָאָדָם מַרְבֶּה בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה, וּבִמְיֻחָד לְאַחַר שֶׁנִּכְשַׁל בְּחֵטְא - הַתּוֹרָה סְגֻלָּתָהּ הָעֲצוּמָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הָאָדָם, וְכַנֶּאֱמַר: "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב", "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". הַתּוֹרָה מְשִׁיבָה אֶת הַנֶּפֶשׁ לְיִשּׁוּב הַדַּעַת וּמַצִּילָתָהּ מִשִּׁבּוּשׁ הַדַּעַת וּמִדֵּעוֹת הַמַּטְעוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ לְהוֹבִילָהּ לְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְהַתְּפִלָּה מַחֲזִירָה לָאָדָם אֶת הָאֵמוּן בַּבּוֹרֵא לִהְיוֹת מַאֲמִין בּוֹ, שֶׁאָכֵן הַקֶּשֶׁר בֵּינוֹ לַבּוֹרֵא לֹא נֻתַּק וְלֹא יִנָּתֵק לְעוֹלָם.
וְאִם כֵּן, כַּמָּה מִן הַטָּעוּת לַחְשֹׁב כְּמוֹ שֶׁחוֹשְׁבִים הַמְשֻׁבָּשִׁים, שֶׁלְּאַחַר הַחֵטְא אֵין עֵרֶךְ לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת שֶׁלּוֹמֵד וּמְקַיֵּם, וְעוֹד מְבִיאִים רְאָיָה לְשִׁבּוּשָׁם מִדִּבְרֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּתְהִלִּים (נ, טז): "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ", דְּזֶהוּ שִׁבּוּשׁ גָּמוּר, דִּוְכִי אִם עַכְשָׁו יַעַזְבוּ אֶת הַתּוֹרָה, יֵשׁ לָהֶם סִכּוּי לַחֲזֹר פַּעַם לְמוּטָב?! הֲלֹא בְּכָךְ יֵלְכוּ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, וְכָל כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ "וְלָרָשָׁע... מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי", הַיְנוּ בְּרָשָׁע שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לְשֵׁם חָכְמָה בְּעָלְמָא וּמַמְשִׁיךְ בְּרִשְׁעוּתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב לְתַקֵּן עַצְמוֹ, אוּלָם זֶה שֶׁחָפֵץ לְתַקֵּן עַצְמוֹ וּמִתְחָרֵט וְלוֹמֵד תּוֹרָה כְּדֵי לְנַצֵּחַ יִצְרוֹ - בְּוַדַּאי זוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְהִנָּצֵל.