חי באמונה ב - אהבת עולם אהבתנו
נ. הטעם לחששת חכמתו יתברך מקטנות אמונה במצות התשובה
וְנִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם לַחֲשָׁשׁוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל קַטְנוּת אֱמוּנָה מִצִּדֵּנוּ - בִּמְיֻחָד עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה - הֱיוֹת שֶׁבְּעֶצֶם הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ מִצַּד הַהִגָּיוֹן. שֶׁהֲרֵי נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, אָדָם חָטָא וְעָבַר עֲבֵרַת חֹק בִּמְדִינָתוֹ, מוּבָא הוּא אֶל הַשּׁוֹפֵט, שׁוֹאֵל הַשּׁוֹפֵט: מוֹדֶה הִנְּךָ בָּאַשְׁמָה? מֵשִׁיב הַנֶּאֱשָׁם: בְּוַדַּאי מוֹדֶה אֲנִי, וּבִפְרָט שֶׁיֶּשְׁנָם עֵדִים עַל מַעֲשַׂי! שׁוֹאֲלוֹ הַשּׁוֹפֵט: יֵשׁ לְךָ מַה לּוֹמַר לְצִדְקָתְךָ קֹדֶם שֶׁאֶגְזֹר דִּינְךָ? מֵשִׁיב הַנֶּאֱשָׁם: אָכֵן כֵּן, יֵשׁ לִי מַה לּוֹמַר לְצִדְקָתִי, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לְפָטְרֵנִי מֵעֹנֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּבְטִיחַ הִנְנִי שֶׁלֹּא אָשׁוּב פַּעַם נוֹסֶפֶת עַל עֲבֵרָתִי זֹאת... תְּשׁוּבָה שֶׁכָּזוֹ תִּתְקַבֵּל?! - בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא!
וְאִלּוּ לְגַבֵּי מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, הָבָה נִרְאֶה אֶת הַמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ירושלמי מכות ב, ו, ז):
שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה: מַה מִּשְׁפַּט הַחוֹטֵא? וְעָנְתָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה" [הֲרֵי שֶׁהַחָכְמָה קוֹבַעַת מִיתָה לַחוֹטֵא]. וְעוֹד שָׁם, שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶן: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמַר לָהֶן: יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" - יוֹרֶה לַחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. עַד כָּאן.
וְכִי אֵיפֹה שָׁמַעְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט פָּטַר אָדָם מֵעֹנֶשׁ בִּשְׁבִיל הַהַבְטָחָה שֶׁעוֹד פַּעַם לֹא יָשׁוּב לְכִסְלוֹ, וְאִלּוּ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹפֶסֶת וּמוֹעִילָה הַבְטָחָה שֶׁכָּזוֹ לִמְחֹל וּלְהַעֲבִיר פֶּשַׁע וּלְכַלֵּה חַטָּאת.
וְהוּא הַמּוּבָא בְּרַבֵּנוּ יוֹנָה בִּתְחִלַּת סֵפֶר "שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה": "מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב ה' עִם בְּרוּאָיו - שֶׁהִמְצִיא לָהֶם מָנוֹס לָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם". הֲרֵי שֶׁהִגְדִּיר אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּגֶדֶר "טוֹבָה וָחֶסֶד", וּבָרוּר הוּא שֶׁבַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ לִמְחֹל לַמַּבְטִיחַ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְחֶטְאוֹ, זֶהוּ נִקְרָא "וִתּוּר". וַהֲרֵי גַּבֵּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֵיכָּא וִתּוּר, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (בב"ק נ ע"א): כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן וְכוּ', חַס וְחָלִילָה.
אִם כֵּן, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ רוֹאֶה אֶת הַשָּׁב - בִּתְשׁוּבָתוֹ בִּלְבַד - כְּאֶחָד שֶׁרִצָּה אֶת עָנְשׁוֹ בְּפֹעַל וּכְאִלּוּ בָּא עַל עָנְשׁוֹ וּפָרַע חוֹבוֹ בְּפֹעַל מַמָּשׁ, מַה שֶּׁלֹּא שַׁיָּךְ כְּלָל אֵצֶל מִשְׁפַּט בָּשָׂר וָדָם לְהִמָּלֵט מִבְּלִי לְרַצּוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ בְּפֹעַל, דְּאַחֶרֶת יֵחָשֵׁב זֶה לְוִתּוּר מַמָּשׁ.